רוטורואה וטאופו: חגורת האש של ניו זילנד

יצאתי מארץ אבותי לחפש קצת שקט ברחבי העולם, יודעי דבר המליצו על ניו זילנד. בדמיוני הצטיירה ניו זילנד כגן עדן עלי אדמות – עולם ירוק ופסטורלי, שעדרי כבשים, פרות ואיילים רועים בו בשלווה. איך יכולתי לנחש שמתחת לאחו הרוגע הזה הקרקע רוחשת, מבעבעת, רותחת.

את ביקורי בחגורה הגעשית שבלב האי הצפוני של ניו זילנד התחלתי בעיר רוטורואה (Rotorua). לפי הגדרות של מדענים, "חגורת האש" היא מקום החיכוך שבין פלטות טקטוניות – זו הפסיפית עם זו של הודו-אוסטרליה. לפי מה שאני ראיתי, מאדמת האזור פורצים גייזרים ונובעים בה מעיינות חמים וברכות בוץ שריח גופרית חריף עולה מהם. שילוב מוזר של מראות גן עדן וגיהינום.

קעקוע כמו של אבא, כמעט
אתר הפעילות התרמית המרתק ביותר ברוטורואה הוא טה פאקארוורווה (Te Whakarewarewa), שבו בריכות של בוץ קופצני וגייזר פוהוטו (Pohutu), המתפרץ פעם בשעה, פולט מים חמים בגובה של עשרים מטר לפחות.

הביקור בטֶה פאקארוורווה הפך עבורי לחווייתי במיוחד לאחר שפגשתי את משאת נפשי – הקיווי. העוף המוזר הזה, שדמותו היא הסמל הלאומי של ניו זילנד, אינו יכול לעוף. מאחר שהקיווי פעיל בלילות וקשה מאוד לראותו בטבע, בנו באתר בית לציפורי הלילה האלה והפכו לו את השעון: היום הוא הלילה שלו. את האפקט השיגו על ידי תאורה קלושה ושמירה על הדממה. אחרי שעיני הסתגלו לחשכה גיליתי את העוף הקטן והחום, בעל המקור הארוך, נובר בקרקע בחיפוש אחר תולעים.

מהחושך של בית העופות יצאתי אל האור, אל דגם הכפר המאורי ואל המכון לאמנות מאורית, שבו אפשר לצפות באומנים מגלפים בעץ עבודות מאוריות כמיטב המסורת ובהופעות ריקוד מאורי.

את היכרותי עם התרבות המאורית הרחבתי מעט בהַנגי – ארוחת ערב מסורתית הכוללת סוגי בשר וירקות מבושלים בבור עם גחלים – ובערב שופע טקסים, שירה וריקודים. הערב נערך בכפר המאורי טמאקי (Tamaki), כרבע שעה נסיעה מדרום לרוטורואה, ומארגניו הערב אוספים את המשתתפים מבית המלון או מהאכסניה באוטובוס. בזכות נהגו המאורי של האוטובוס הופכת גם הנסיעה לכפר לחוויה לא רגילה.

בכפר עצמו מדגימים הרקדנים ריקודי מלחמה ומנגנים בצדפות ובכלים מסורתיים אחרים, והרקדניות מקפיצות את כדורי הפוי הקטנים, הקשורים אליהן בחוט. הם נוהגים להופיע לבושים במחלצות מסורתיות ומעוטרים כדרך אבותיהם, אלא שהאבות היו מעטרים את גופם ופניהם בכתובות קעקע עשויות ביד אמן, ואילו אצל השחקנים זה איפור שנשטף במים, היה כלא היה. המופע תיירותי אמנם, אבל בכל זאת מספק הזדמנות להכיר קצת יותר את התרבות המאורית.

אם לא מצאתם די והותר אדרנלין באדמה הרותחת של האזור, מציעה רוטורואה את הטיפול המיוחד שלה: זורבינג (Zorbing). מדובר בעוד אחת מההמצאות הניו זילנדיות המוטרפות: נכנסים לתוך כדור גדול, נקשרים לרתמה ומתגלגלים בתוכו מראש גבעה במהירות רבה. חוץ מזה תמיד אפשר לשוט בסירת סילון, להתעופף מעל לנוף במסוק, או לקפוץ באנג'י ולהיתלות בין שמים לארץ.

בריכת שמפניה בוואי-או-טאפו.  מכל אתרי הפעילות הגיאותרמית בניו זילנד זהו האתר שבו מגוון הצבעים הוא הגדול ביותר

כל יום רואים ליידי מתפרצת
הדרך לאתרי פעילות תרמית מרשימים נוספים יורדת מרוטורואה דרומה, אל לבו של האי הצפוני. לפני שיוצאים לדרך, כדאי לדעת שאזורי הפעילות הוולקנית והתרמית עלולים להיות מסוכנים; המים אולי נראים מפתים, אבל הם חמים מאוד ואפילו רותחים לפעמים, ואסור לרדת מהשבילים.

את הביקור ב- וואי-או-טאפו (Wai-O-Tapu) כדאי לתכנן לשעות הבוקר: כל יום בשעה 10:15 מתפרץ הגייזר ליידי נוקס (Lady Knox) לגובה של כעשרים מטר. כדי להגיע לאתר נוסעים מרוטורואה דרומה בכביש מספר 5, אחרי 27 קילומטר פונים שמאלה וממשיכים עוד שני קילומטרים.

יש הטוענים שמכל אתרי הפעילות הגיאותרמית בניו זילנד זהו האתר שבו מגוון הצבעים הוא הגדול ביותר: חוצים בריכה צהובה גדולה ומבעבעת, מתפעלים ממפל מים חמים מעל מדרגת סיליקה בצבעי לבן, לימון וירוק וצופים בבריכות שמרכזן כחול-ירוק ושוליהן חומים-אדומים.

מהאתר הצבעוני הזה כדאי להמשיך לעמק הגעשי וואימנגו (Waimangu), שמורת נוף מיוחדת במינה. קחו לכם שעה-שעתיים וצאו לטיול קצר ויפהפה על שביל מסומן היורד לעמק ועובר בין שרכים ירוקים לקול שירת הציפורים. הנתיב, העובר דרך צמחים מיוחדים במינם המותאמים לתנאי חום, מוביל לאגם כחול חיוור שמימיו מגיעים לטמפרטורה של 53 מעלות צלזיוס ולאגם המים החמים הגדול בעולם. מי שהתעייף יכול לעלות על האוטובוס באחת משלוש התחנות שבדרך ולראות את הנוף בנסיעה (שימו לב ללוח הזמנים של האוטובוסים).

בתחתית העמק מגיעים לאגם רוטומהאנה (Rotomahana), שנוצר כתוצאה מהתפרצות הר הגעש הרדום טרווירה ביוני 1886. עד אז היה האזור ההררי מכוסה צמחייה ותיירים הגיעו לשם כדי לראות טרסות יפהפיות בגוני ורוד ולבן, המזכירות את אלה שאפשר לראות בפמוקלה שבתורכיה. ההתפרצות שינתה את פני השטח ועמק וואימנגו, שבו אנו מטיילים, נפער. כדאי להקדיש לביקור במקום כשלוש שעות, כולל שיט שנמשך כחמישים דקות באגם רוטומהאנה. במרכז המבקרים יש הפתעה – דפי הסבר בעברית.
הגעה: מרוטורואה נוסעים דרומה בכביש מספר 5, בצומת Tumunui פונים שמאלה וממשיכים עד לאתר.

אתר הפעילות התרמית הבא הוא עמק נחבא ונידח, לא מתויר יחסית אבל מדהים ביופיו: אורקיי קוראקו (Orakei Korako). כדי להגיע ללב הפעילות נוסעים בכביש מספר 5 היורד דרומה מרוטורואה, פונים ימינה בגשר מיהי (Mihi) לכביש טוטוקאו (Tutukau) ושוב ימינה לאתר, משם חוצים בספינה רעועה את אגם אוהקורי (Ohkuri) השלו, מגיעים לאזור של בוץ מבעבע, לטרסת האמרלד, הנחשבת לגדולה מסוגה בניו זילנד. המסע הזה מביא את המבקר אל גייזר היהלום המתפרץ לגובה של כשמונה מטרים ולמערה שבלבה בריכה. לחסרי הרכב מומלץ להצטרף לסיור של חברת "Kiwi Value Tours", שיוצא לאתר מטאופו.

אגם טאופו, הגדול באגמיה של ניו זילנד

תפסתי ראש ביאכטה של ארול
במרחק שעה נסיעה דרומה מרוטורואה שוכנת עיר הנופש טאופו (Taupo). מתגוררים בה כ-18 אלף תושבים, אבל בחופשת חג המולד, במשך כשלושה שבועות, נוהרים אליה עשרות אלפי תיירים. גם לכאן, ולאתרים נוספים, מגיע הסיור המודרך ויכול לסייע בידו של מי שאין לו רכב.

האגם הנושק לעיר הוא הגדול באגמיה של ניו זילנד: כ-600 קילומטר רבוע המוצפים במים צלולים. האגם נוצר כתוצאה מהתפרצות געשית אדירה בשנת 186 לספירה שיצרה מכתש אשר התמלא במים. אפשר לשחות באגם, לדוג דגים – דגי טרוטה גדולי ממדים משכשכים במים הקרים – לשוט בקאנו או בסירת משוטים, או לתפוס ראש כמוני על היאכטה "Barbary" של ביל דוסון, שפעם היתה שייכת לשחקן ארול פלין. השיט נמשך שעתיים וחצי, והוא הדרך היחידה להגיע אל דמויות מאוריות המפוסלות בסלע, שנעשו על ידי אמנים בני זמננו.

מטאופו כדאי לצאת לסיור בפארק וואיראקיי (Wairakei), המשתרע לאורך נהר וואיקאטו (Waikato). הדרך מתחילה בכביש מספר 1 הנוסע לאורך הנהר ופונה ימינה לפי השילוט המוביל למפלים. אפשר גם ללכת בשביל לאורך הנהר מרחוב Country Ave או Spa Road בטאופו ולהגיע למפלי הוקה (Huka Falls) המרשימים.

אם אתם כבר מבקרים בפארק, שווה לנסוע צפונה מטאופו על כביש מספר 1, להמשיך על כביש מספר 5, לפנות ימינה ולהגיע גם אל סכר ארטיאטיה (Aratiatia), המשחרר את מימי הנהר בשעות קבועות. יש משהו מאוד מהנה בלעמוד על גשר ולצפות ממנו בנתיב הנהר היבש מתמלא לפתע במים.

לא רחוק מטאופו נמצאים מכתשי הירח (Craters Of The Moon), חלק מהפארק שנוצר כתוצאה משינוי המאזן הגיאותרמי על ידי האדם. נוסעים צפונה בכביש מספר 1 ופונים שמאלה לכביש המוביל לאתר. מהחניה יוצא שביל הליכה ובמשך כחצי שעה אפשר לטייל בסביבה, לצפות בקיטור עולה מן האדמה ולהרגיש קצת כמו אסטרונאוטים בעולם אחר.