זלצבורג: מסע בעקבות מוצרט

זלצבורג, העיר האוסטרית העתיקה והציורית, כלולה ברשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו ומושכת רבבות מבקרים בכל עונות השנה. ביקור בזלצבורג משלב חוויה תרבותית עירונית בעיר וטבע שופע מחוץ לעיר. זלצבורג היא בעיקר עיר של מוזיקה ותיאטרון ומדי קיץ מתקיים בה פסטיבל זלצבורג Salzburger Festspiele הכולל קונצרטים, תיאטרון, אופרות ובלט. במשך חמשת ימי הפסטיבל זלצבורג הופכת למקום החם של אירופה, בו כל הנוצצים והסלב מגיעים לראות ולהראות.

זלצבורג זוכה להכרה ולנוכחות תיירותית לא רק בשל יופיה, טירותיה, נחליה וסיפורה ההיסטורי, אלא בעיקר בשל בנה המפורסם ביותר, וולפגנג אמדאוס מוצרט, שנולד כאן ב- 27 בינואר 1756. יש להניח שאילולא מוצרט, זלצבורג היתה עיר נחמדה, כמו עוד הרבה ערים נחמדות אחרות באזור, מתנוססת כקישוט לחג המולד במישור האוסטרי הסובב אותה. זלצבורג מצליחה למסחר את המותג מוצרט בכל היבט אפשרי, ומוצרט נמכר ככדורי שוקולד, עוגות, בשמים, חולצות, כלי מוסיקה, כרטיס זיכרון למצלמה ואפילו שניצל הנקרא על שמו.

הצביון המיוחד של העיר העתיקה נשמר גם בזכות שלטי החנויות המפורזלים

מקדונלדס בעיצוב עתיק
את הסיור בעקבות מוצרט בזלצבורג כדאי להתחיל מנקודת תצפית מצוינת מהר קפוצינר Kapuziner Berg המשקיפה על העיר העתיקה והחדשה. בתחילת דרכה היתה זלצבורג ישוב קלטי ולאחר מכן תחנת מסחר רומית. בשנת 696 היא הוכרזה כבישופות על ידי המיסיונר הפרנקי רופרכט הקדוש, ולאחר מכן אף הועלתה לדרגת ארכיבישופות, שסמכותה נתונה על מחוז בוואריה. במשך הזמן נעשו הארכיבישופים מעורבים יותר ויותר בעניינים אזרחיים, ומאז המאה ה-13 זכה כל ארכיבישוף בתואר נסיך הקיסרות הרומית הקדושה. נהר salzach, הוא נהר המלח, הנשקף מהר קפוצינר, איפשר לספינות רבות להוביל את המלח המצוי בשפע באזור אל כל רחבי אירופה. המסחר במלח הביא עושר רב לזלצבורג, מה שחיזק את יכולתה להיות מחוז אוטונומי במשך כ- 800 שנים. הנהר, ששימש בעבר גבול טבעי לעיר, מייצר כיום חלוקה מלאכותית של זלצבורג העתיקה, דרומית לנהר, וזלצבורג החדשה מצפון לו.

נמשיך אל בית הקברות המרשים סאן סבסטיאן St Sebastian אשר בסוף המאה ה-16 עבר שינוי עיצובי: במגמה הכללית להפוך את העיר לרומא השנייה, אומנים וארכיטקטים, שהגיעו במיוחד מאיטליה, עיצבו גם את בית הקברות בסגנון חדש. בית הקברות המרשים משמש כמצבת זיכרון להיסטוריה של זלצבורג. קברים רבים מצויים כאן, חלקם אף בתוך קירות בית הקברות, כשמצבת הזיכרון מוטבעת בקיר. קבורים כאן בעיקר אנשי אצולה ובעלי ממון. במרכז בית הקברות נמצא קברו של ליאופולד מוצרט, אביו של וולפגנג אמדאוס, קונסטנצה אשתו, סבתו, דודתו ובת אחותו.

חדש מול ישן: כרכרה רתומה לסוסים וסגווי ברחובות זלצבורג

מוצרט עצמו נפטר באוקטובר 1791 כשהוא בן 35 בלבד. בקיץ של אותה שנה סיים את הלחנת האופרה "חליל הקסם", וכבר החל ביצירה חדשה, הקונצ'רטו לקלרינט בלה מז'ור. מיד לאחר הקונצ'רטו החל ברקוויאם, שהיה עתיד להיות יצירתו האחרונה. היצירה הוזמנה על ידי הרוזן ולסאג, שנהג להזמין יצירות מאת מלחינים נודעים, לקנות עליהן זכויות בלעדיות ולהציגן כיצירות שלו. הפעם התכוון להנציח את זכרה של אשתו הצעירה, שמתה לא כבר. תוך כדי עבודה זו חלה מוצרט, ולדבריה של קונסטנצה אשתו, השתכנע כי הוא מחבר את הרקוויאם בשביל עצמו. אכן מוצרט לא האריך ימים עד להשלמת היצירה. הוא נקבר בקבר אחים באזור וינה, ועד היום אין ידיעה ברורה לגבי מקום קבורתו המדויק.

רחוב Getreidegasse בעיר העתיקה הוא לב לבה של זלצבורג העתיקה. הרחוב מכונה "רחוב החיטה" לזכר הימים בהם עברו בו מרכבות עמוסות בחיטה. גם כיום שומר המדרחוב על צביונו המסורתי. שימו לב לשלטי החנויות, המהוות סימן היכר של הרחוב כולו. עבודות הפרזול המקוריות התלויות מזה מאות שנים כשלטי חוצות מעל החנויות תורמות לאווירה המיוחדת לרחוב. בעלי החנויות שומרים על העיצוב המקורי ומוסיפים ליד הסימונים המסורתיים את הסמל העכשווי, כך שניתן למצוא M של מקדונלדס ושלט של ZARA בעיצוב מסורתי. מסגרייה קטנה במרכז הרחוב הוקמה ב- 1415 ופועלת מאז ועד היום בייצור השלטים האלה.

עלילותיו של הילד מוצרט
ברחוב Getreidegasse נמצא בית הולדתו של מוצרט, שמשמש כמוזיאון, ואינו משקף את גודלו של הבית המקורי בו חיו בני משפחת מוצרט. בשנת 1747 נשא ליאופולד מוצרט לאישה את מריה אנה פרטל. השניים, שנחשבו כזוג היפה ביותר בזלצבורג של אותן השנים, גרו בבית הזה במשך 26 שנים. אנה ילדה כאן שבעה ילדים, מהם רק שניים נותרו בחיים, דבר שאינו מפתיע לאור התעקשותו של ליאופולד לגדל את הילדים רק על מים ודייסה. חדרי המוזיאון נותנים במה יצירתית לאמנים שרצו לבטא את ייחודו של מוצרט. ה"חדר ההפוך", אשר בתקרתו דגם מובלט של זלצבורג בימיו של מוצרט ועל קירותיו תלויות תמונות הפוכות, מבטא את גאונותו של מוצרט שאינה מן העולם הרגיל שלנו. בחדרי המוזיאון מוצגים כלי נגינה מקוריים, חפצים אישיים של מוצרט, כינור ילדותו ואפילו קווצת שיער שלו. דיוקנאות רבים מפוזרים ברחבי המוזיאון, שניים מהם של ילדיו של מוצרט, שלמרות שחיו יותר מאביהם לא נישאו מעולם ולא המשיכו את השושלת. שני דיוקנאות משמעותיים נוספים הם של קריסטופר פון שראטנבאך ושל הירונימוס קולורדו, שני נסיכי ארכיבישוף ששלטו בזלצבורג והשפיעו רבות על חייו של מוצרט.

נעליו של מוצרט מוצגות במוזיאון המוקדש לכל אספקט של חייו, ולו הקטן ביותר

אביו של מוצרט עבד בשירותו של הנסיך ארכיבישוף פון שראטנבאך. באותה תקופה נחשבו מוזיקאים למשרתים הכפופים לאצולה או לכנסייה (ובמקרה של מוצרט, לשתיהן). הם לבשו מדי משרתים, אכלו במטבח המשרתים ולא הורשו לנסוע בלי רשות מפורשת של מעסיקיהם. הנסיך ארכיבישוף הרשה לליאופולד לצאת עם ילדיו למסעות ארוכים, אשר הרחיקו אותו לזמן רב מחצר זלצבורג. בנסיעותיהם התחככו משפחת מוצרט עם העשירים, המפורסמים ואדירי הכוח בארצות אירופה החשובות, ואף אגרו רכוש לא מבוטל. לאחר מותו של פון שראטנבאך, שתמך בנדיבות בבני מוצרט במהלך מסעותיהם, תפס את מקומו הירונימוס קולורדו, שיחסו אל משפחת מוצרט היה שונה מאוד. הוא הקשה על מוצרט, רדה בו והשפיל אותו עד שבשנת 1781 כשהוא בן 25, אילץ אותו להתפטר ממשרתו. היתה זאת הפעם הראשונה שמוצרט מצא עצמו משוחרר מעבדות, אדון לגורלו. הוא עזב את זלצבורג וחזר אליה רק עוד פעם אחת, על מנת לבקר את אביו עם אשתו הצעירה והטרייה.

מוצרט כונה "הילד הנצחי" על שום מזגו הטוב והשובבות שאפיינה אותו עד אחרון ימיו, אבל הילד הזה מעולם לא חי כילד. עוד לפני שהגיע לגיל 10 הוא היה אחראי לפרנסת משפחתו, ובמהלך שנות ילדותו יצא לשורה של סיורים ארוכים ומפרכים, שהיו מתישים את כוחו של כל מבוגר. במסעות הארוכים שעיצבו את ילדותו, בילה מוצרט את רוב זמנו בין מבוגרים, וכפי הנראה אך ורק למען מבוגרים. מפעל מוצרט הכניס במשך שנים רבות הרבה תהילה וכסף לבני המשפחה, ויש אף שיטענו לניצול מסחרי של הכישרון הצעיר בסגנון משפחת ג'קסון בימינו.

כשמוצרט היה בן 17 העביר אביו את המשפחה לבית גדול יותר בכיכר Makart platz בחלק הצפוני שמעבר לנהר. הבית הזה, שהיה בו חדר גדול ששימש כאולם קונצרטים בו ניגנו בני המשפחה, משמש אף הוא כמוזיאון לחייו של מוצרט. אפשר למצוא פה כמה דיוקנאות של מוצרט הילד, אך אין ודאות לגבי מראהו כבוגר. במוזיאון מוצגת מפת מסעותיו של מוצרט, המצביעה על כך שמוצרט הצעיר בילה שלוש שנים, שבעה חודשים ועשרים ימים מחייו בנסיעות ברחבי אירופה.

כיכר האוניברסיטה, שילוב מעניין בין מסחר לתרבות

סיפור מריר על שוקולד מתוק
לטייל ברחובותיה של זלצבורג הישנה זו חגיגה. יש בה פינות חמד קסומות ונעימות לרוב הנטועות בתוך השקט האדריכלי, הצבעים הרגועים והנועם שמשרים המבנים בני מאות השנים. כיכר האוניברסיטה מהווה דוגמה טובה לא רק לאדריכלות טיפוסית של זלצבורג, אלא גם לשילוב המתמיד בין אתרי תרבות ומסחר. הכיכר, המשמשת כשוק תוסס, מוקפת במבנים בעלי משמעות היסטורית רבה: תחוו כאן את השילוב המיוחד של דוכנים לממכר ירקות, פירות ודגים בסמיכות רבה לביתה הראשון של משפחת מוצרט ולבית של ננרל, אחותו של מוצרט, שנולדה בקצה אחד של הכיכר ומתה בקצה השני.

בדרך אל הקתדרלה שימו לב לחנות שוקולד, שסיפורה המריר עוסק בשוקולד מתוק ומפורסם. החנות שייכת ליצרנית השוקולד הראשונה שקראה, עוד בתחילת המאה ה-19, לכדורי מרציפן טבולים בשוקולד על שמו של מוצרט, אבל כיוון שבעליה לא טרחו לרשום את זכויות יוצרים על השם, הם נאלצו להתדיין בבתי משפט מול חברת שוקולד גדולה שמייצרת כדורי שוקולד דומים תחת אותו שם. החברה הראשונה אמנם זכתה במשפט ויש לה זכות בלעדית לשם "השוקולד המקורי של מוצרט", אולם החברה השנייה, הידועה ברחבי העולם, זכתה בכל הקופה וברווחים המתוקים. איך תבדילו בין מקור לחיקוי? בכדורי מוצרט המקוריים יש חור קטן שנוצר מנעיצת מקל בעזרתו נטבל המרציפן בשוקולד.

שמו של מוצרט מתנוסס על מוצרים רבים בעיר, כולל שוקולד ובשמים

עוד כמה צעדים והגענו למתחם הקתדרלה. מרכז הכוח השלטוני של הנסיך ארכיבישוף בא לידי ביטוי במבנה מגורים ענק, שכיום משמש כגלרייה לתערוכות אומנות. ברחבת הקתדרלה ניצב פסל שנועד להאדיר את מוצרט ולהציגו כדמות גבוהה והרואית, בעוד שהאדם האמיתי היה קטן ממדים וגבורתו היתה בגאונותו המוסיקלית. בתוך הקתדרלה אפשר להתרשם מהכיפה העצומה המתנשאת מטבורה של הכנסייה. חדרים ובהם מזבחות קטנים מובילים אל המזבח המרכזי. עוגב ענק נמצא מעל הכניסה, ועוד ארבעה עוגבים קטנים נמצאים בחללה. העוגבים שונים בצלילם, ולעולם אין מנגנים בהם ביחד, אלא משתמשים בכל אחד מהם בהתאם לסוג המוסיקה שרוצים להשמיע.

עלייה תלולה וצרה מובילה אותנו אל בית הקברות הסמוך סנט פיטר, שהעדויות המצויות בו מעידות כי הוא קיים מאז המאה ה-7. צמוד לצלע ההר החשוף נמצאת אנדרטת זיכרון לננרל, אחותו של מוצרט, שנקברה כאן בשנת 1829. בכנסיית סנט פיטר הסמוכה נמצא העוגב המקורי שעליו מוצרט ניגן.

סיפורו של מוצרט הוא סיפור שאין לו סוף, והוא ממשיך לרגש ולהפתיע גם כיום. רק לאחרונה התגלו שתי יצירות חדשות שלו, והן נוגנו באוגוסט 2009 בבית המשפחה בעיר. גם לאחר יותר ממאתיים שנה, יצירתו לא מאבדת מכוחה לרגש, להקסים, להעניק השראה ולנחם. מוצרט הוא ידיד לכל החיים.

מפת זלצבורג