בסתיו 1947 יצא רועה בדואי משבט התעאמרה לחפש אחר עז תועה שאבדה לו בסמוך לעינות צוקים (עין פשחה) שליד ים המלח. בחיפושיו הגיע הרועה למערה, ובניסיון להבריח מתוכה את העז השליך פנימה אבן. קול נפץ של כלי חרס נשברים עורר את סקרנותו, והרועה נכנס אל תוך המערה ומצא בה כמה כדי חרס, אחד מהם שבור. הוא ניפץ במקלו גם את שאר הכדים, וגילה בתוכם גווילי עור מכוסים כתב צפוף. אלו הן הראשונות מבין מה שקרוי היום מגילות קומראן, המגילות הגנוזות או מגילות מדבר יהודה – אוסף של כתבים עבריים עתיקים בני למעלה מאלפיים שנה. בתאריך הסימבולי כ"ט בנובמבר 1947, עברו שלוש המגילות הראשונות מידיו של סוחר עתיקות בבית לחם לידיו של פרופ' א"ל סוקניק, ראש המחלקה לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, שקבע כי מדובר בשרידי ספרייה של כת האיסיים. מגילות אחרות התגלגלו לארצות הברית, ונרכשו מאוחר יותר על ידי בנו של סוקניק, יגאל ידין. בינתיים התחרו ביניהם בדואים מהאזור וארכיאולוגים שונים בגילוי וחפירה של למעלה מארבעים מערות נוספות בסביבה (ידם של שוכני המדבר היתה, על פי רוב, על העליונה), שב-11 מתוכן התגלו עוד מאות מגילות (המערה ה-11 והאחרונה נחפרה בשנת 1956). עקב גילוי המגילות, החלו לחפור בין השנים 1956-1952 את אתר קומראן עצמו, בהנהלתו של הנזיר הדומיניקני האב רולאן דה-וו. האתר, המשמש היום כגן לאומי של רשות הטבע והגנים, נמצא בצפון ים המלח, בסמוך לכביש 90 מצד מערב, לא רחוק מקיבוץ קלי"ה. באתר התגלה מכלול בנוי, המעיד על כך שהיושבים בו חיו חיי שיתוף. למעשה, זהו המנזר הקדום ביותר המוכר בעולם המערבי. בכת שיישבה אותו היו חברים, ככל הנראה, גברים בלבד. עד כמה שידוע, הם לא נשאו נשים.
בני האור ובני החושך כאמור, מקובל לזהות את קומראן כאתר של בני כת האיסיים, על אף שישנם חוקרים הטוענים כי במקום ישבו בני כת נפרדת המכונה "כת ים המלח" או "כת מדבר יהודה". בכל מקרה, ייחודה של הכת באמונתה בגזירה קדומה ובגמול אלוהי. לפי אמונה זו מחולק העולם מראש, על פי החלטה אלוהית, לטוב ולרע. גם בני האדם מחולקים באותו אופן – לבני אור ולבני חושך, מבלי שתהא כל אפשרות לשנות גורל זה (בניגוד לאמונה היהודית המסורתית, שלפיה "הרשות נתונה"). מהיסטוריונים בני התקופה, בעיקר יוסף בן מתתיהו, ומהמגילות עצמן אנו לומדים כי תושבי המקום האמינו כי באחרית הימים תיערך מלחמה, ויגיע יום הדין בו יוכרע הרשע וייכון הטוב לבדו, שיזוכה בחסד אלוהי. אנשי הכת סברו כי הם לבדם בני האור. הם ראו בכת שלהם תחליף לבית המקדש, ובאורח חייהם תחליף לקורבנות. הסבר תיאולוגי זה מרמז אולי על בחירתם של בני הכת בחיים ביישוב הנבדל מעדת "אנשי העוול" החיים בירושלים, אוחזים בשלטון מושחת ובפולחן מסולף. תושבי קומראן בחרו לחיות רחוק מירושלים, אך לא רחוק מדי: האתר מצוי בסמוך לדרך הראשית העולה לירושלים ממזרח, מהלך יום הליכה ממנה.
הטהורים והטמאים התאמה רבה קיימת בין המתואר במגילות לבין הממצאים בשטח. דוגמה אחת היא תיאורי ההקפדה על טהרה ביחס לריבוי המקוואות באתר. במהלך הסיור תוכלו לראות את המקוואות: בורות צרים רבים שדופנותיהם מטויחות ומספר מדרגות מוליכות אל תחתיתם. במקומות בהם נשתמרו המדרגות במצב טוב ניתן גם כיום להבחין בקו ההפרדה המתמשך במרכזן לכל האורך. הקו נועד להפריד בין הטמאים, היורדים לרחצה, לבין אלו שאך היטהרו ושבים ועולים. יוסף בן מתתיהו מספר כי אפילו בעשיית הצרכים ראו הקומראנים גנות וטומאה. לפיכך, חפרו בורות עמוקים מחוץ ליישוב והיו ממהרים לכסותם פן יכלימו פני האלוהים. לאחר מכן היו רוחצים. בשבת היו נמנעים מעשיית צרכים מחשש לחילולה. ככל הנראה, רוב תושבי קומראן חיו במערות מגורים הפזורות סביב האתר, ואולי גם בסוכות ובאוהלים. המתחם המרכזי, המעיד על קיומם של חיי הקהילה השיתופיים, בנוי ברובו סביב חצר פתוחה, המוקפת במבני ציבור שונים. כיום לא נותר מהם הרבה, אולם הממצאים שהתגלו בהם אפשרו לקבוע את שימושם לפנים במידה רבה של דיוק. ככל הנראה, אל החצר עצמה יכלו להיכנס גם אנשים שאינם בני הכת, וביניהם גם המועמדים לחברות בכת, שעברו תהליך התלמדות קשה. בשנתם הראשונה אסור היה להם לקחת חלק בטהרת הרבים ובאכילה המשותפת. לאחר מכן רכושו היה מופקד בידי האדם האחראי לכך, שלב אחד לפני הפיכתו לחלק מהרכוש הציבורי. גם לאחר ההצטרפות לכת יכלה כל חריגה קלה מהנהלים להביא לנידוי והחרמה. אין משיחין בשעת הסעודה
בסמוך לאולם האסיפות נמצא מחסן המטבח, שבו התגלה מצבור עצום של כלי חרס. בקצה המזרחי של האתר ניתן לראות שרידים של בתי יוצר לכלי קדרות ולצדם כבשן. מזרחה משם, מחוץ לתחומי המרחב הבנוי, התגלה בית הקברות של קומראן ובו כ-1,100 קברים, רובם של גברים צעירים. בני קומראן החזיקו באמונה אפוקליפטית קיצונית המתבטאת גם במשמעת נוקשה, כדי שיוכלו למלא את הייעוד הרם שיקצה להם ה' באחרית הימים. כתביהם שנמצאו הם כל שנותר היום מאמונתם ומאורח חייהם הייחודי. עת שאתם פוסעים בין החורבות, נסו לתאר לכם את החיים כאן בעבר – האם הייתם מתקבלים בסבר פנים לבבי?
|
