למפת מרקש לחצו כאן וינסטון צ'רצ'יל כינה אותה "אהובתי", אבל הוא לא היחיד שהצמיד למרקש כינויים כמעט אינטימיים ("התכשיט", "הלב הפועם" ו"נשמת הממלכה"). היה זה יוסוף אבן תשפין, מנהיג הברברים משושלת מוראבטין, שלמעשה הקים את מרקש בשנת 1062. הוא הנהיג את אנשיו, מהסהרה אל מעבר להרי האטלס, ובמישור מוגן מרוחות הוקמו אוהלים, נחפרו בארות, נבנה מסגד, ומרקש היתה לבירת הברברים. למעמד של בירה זכתה מרקש שוב בימי הערבים הסעדיים, שהגיעו מחצי האי ערב, כמה מאות אחר כך, ב-1524. מרקש שגשגה בתקופתם והיתה למרכז סחר בין אפריקה השחורה לבין ערי החוף של האוקיינוס האטלנטי, משם יצאו הסחורות לאירופה. עד היום נוצרת מרקש את המראה ששיוו לה הסעדיים בסוף המאה ה-17. מרקש, שבתיה אדומים, מעניקה במה למופעים ססגוניים, מופלאים וביזאריים יותר מכל מה שתראו במקומות אחרים במרוקו. העיר שוקקת חיים החל מהשעה שש בבוקר, ועד ארבע לפנות בוקר למחרת. כמו רוב הערים במרוקו, מחולקת העיר ל"מדינה" – העיר העתיקה המוקפת חומה – והאזור המודרני, שנבנה ב-1913 בסגנון אירופי (בעיקר צרפתי), ומכונה גם "פריז של מרוקו". תיאטרון החיים לקראת השקיעה נפתחים בכיכר דוכני מזון, המציעים אוכל מגוון: דגים מטוגנים, סרדינים, סלטים חריפים, מרק ראש כבש, בשר כבש, קבב, צ'יפס, כדורי שוקולד וסופגניות חמות. במשך כל שעות היום מגיעים לכאן מהעיר החדשה אוטובוסים עמוסי תיירים, ואליהם מצטרפת התיירות הפנים-מרוקאית. בערב תוכלו לראות בכיכר בני תשחורת מקומיים משני המינים, הנוסעים במכוניות חדישות. המבוגרים יושבים במרפסות בתי הקפה. אחרי חצות, כאשר רוב התיירים כבר עזבו והמזון נעלם מהדוכנים, תמצאו בכיכר את תושבי מרקש הצופים בטקס גירוש שדים או מקשיבים לאיזה צ'יזבט. אחר כך יישארו במקום רק מנקי הרחובות, המכינים את הכיכר ליום הבא.
ביתו של הווזיר שער מקומר מסמן את תחילת הרחוב. בכיכר הפחחים (Place des Ferblantiers)פונים שמאלה, אל רחוב זיתון אל ג'דיד (Rue Riad Zitoun Al Jadid). מיד עם הפנייה אל הרחוב תבחינו בשער הכניסה למלאח, באב ברימה (Bab Berrima). תוכלו לסייר בסמטאות הצרות של המלאח, ולהבחין בבתים, שעל משקופיהם קבועות עד היום מזוזות. אם ברצונכם לבקר בבית הכנסת היחידי שנותר במלאח ובבית הקברות היהודי, תיאלצו לשכור את שירותיו של אחד המדריכים המקומיים. נצא מהמלאח דרך אותו שער שדרכו נכנסנו אליו, ונלך צפונה ברחוב זיתון אל ג'דיד. אחרי כמה מטרים נבחין מימין בשער עץ ענק, הקבוע בחומה אדומה. זהו שער הכניסה לארמון אל באהייה (Palais de la Bahia), שהיה ביתו של אחמד בן מוסא, עבד, שעלה במדרגות השלטון והפך לווזיר הראשי של הסולטן מולאי אלחסן. בן מוסא בנה את הארמון ב-1894. כיום משמש הארמון כבית מגוריו של מלך מרוקו בחודשים ינואר-מרץ, שבהם הכניסה למקום אסורה למבקרים. וגם קזינו יש קזינו מרקש |
במרקש החגיגה אף פעם לא נפסקת – פסטיבל אחד גדול, הכולל מופעי רחוב, שווקים, צבעים, טעמים וריחות, בצד קזינו ובתי מלון מפוארים פורסם 17.3.09 |
ביקור בוולוביליס, מרוקו
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 468
[name] => אפריקה
[slug] => africa
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 468
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 711
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 506
[name] => מרוקו
[slug] => morocco
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 506
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 468
[count] => 82
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )