תפריט עמוד

מרקש – עיר ללא הפסקה

במרקש החגיגה אף פעם לא נפסקת – פסטיבל אחד גדול, הכולל מופעי רחוב, שווקים, צבעים, טעמים וריחות, בצד קזינו ובתי מלון מפוארים

למפת מרקש לחצו כאן

וינסטון צ'רצ'יל כינה אותה "אהובתי", אבל הוא לא היחיד שהצמיד למרקש כינויים כמעט אינטימיים ("התכשיט", "הלב הפועם" ו"נשמת הממלכה").
היה זה יוסוף אבן תשפין, מנהיג הברברים משושלת מוראבטין, שלמעשה הקים את מרקש בשנת 1062. הוא הנהיג את אנשיו, מהסהרה אל מעבר להרי האטלס, ובמישור מוגן מרוחות הוקמו אוהלים, נחפרו בארות, נבנה מסגד, ומרקש היתה לבירת הברברים. למעמד של בירה זכתה מרקש שוב בימי הערבים הסעדיים, שהגיעו מחצי האי ערב, כמה מאות אחר כך, ב-1524. מרקש שגשגה בתקופתם והיתה למרכז סחר בין אפריקה השחורה לבין ערי החוף של האוקיינוס האטלנטי, משם יצאו הסחורות לאירופה. עד היום נוצרת מרקש את המראה ששיוו לה הסעדיים בסוף המאה ה-17.

מרקש, שבתיה אדומים, מעניקה במה למופעים ססגוניים, מופלאים וביזאריים יותר מכל מה שתראו במקומות אחרים במרוקו. העיר שוקקת חיים החל מהשעה שש בבוקר, ועד ארבע לפנות בוקר למחרת. כמו רוב הערים במרוקו, מחולקת העיר ל"מדינה" – העיר העתיקה המוקפת חומה – והאזור המודרני, שנבנה ב-1913 בסגנון אירופי (בעיקר צרפתי), ומכונה גם "פריז של מרוקו".
במרקש כמיליון וחצי תושבים, והיא בירתה המסחרית והמנהלית של דרום מרוקו. שדרת מוחמד החמישי (Avenue Mohammed V) היא עמוד השדרה של מרקש. השדרה חוצה את העיר החדשה (Gueliz), וממשיכה עד לליבה של המדינה הציורית, כיכר ג'מע אל פנע (Place jmaa el-Fna).
אפשר להיכנס למדינה מהעיר החדשה דרך שדרת מוחמד החמישי, ולנוע בה ממערב לדרום-מזרח. עוברים דרך כיכר ה-16 בנובמבר (Place du 16 Novembre), וממשיכים הלאה, אל כיכר החירות (Place de la Liberté). מכאן ממשיכים דרומה בשדרת מוחמד החמישי עד שתגלו מימינכם, סמוך לכיכר דה-פוקו (Square de Foucauld), את מסגד כותובייה (Koutoubia). הנקודה הגבוהה ביותר בעיר היא הצריח של המסגד, המתנשא לגובה של כשבעים מטר, ואפשר לראותו גם מחוץ למרקש. המסגד המשופץ נבנה לפני כ-800 שנה, על ידי שושלת המוואחדין. זהו אחד המסגדים הגדולים בצפון אפריקה. בימיו הראשונים נהגו מוכרי ספרים (Kutubiyyin) למכור את מרכולתם סביב המסגד, ומכאן שמו.

תיאטרון החיים
מעבר לכיכר דה-פוקו, כמעט נושקת לה, נמצאת כיכר ג'מע אל-פנע. החיים בכיכר הזאת הם קרנבל. השכם בבוקר מגיעים אל הכיכר סוחרי הפירות ומוכרי המים, הירקות והקסטות (מוזיקה). מסביב לכיכר מסתדרים במעגל גדול מוכרי מיץ התפוזים. בכיכר פועלים כארבעים דוכנים כאלה, אבל יש פרנסה לכולם. בסוף היום כל מכלי המיץ מרוקנים.
בבוקר מתפקדת הכיכר כשוק, אבל משעות הצהריים ואילך היא הופכת לזירה לנשים המציירות על הגוף בחינה, למאלפי נחשים, לרקדנים, לנגנים, לקוראים בכף יד, לרופאים, לידעונים, למספרי סיפורים, לקוראי עתידות וללהטוטנים – והכל לצלילי המוזיקה העולה מתופי הלהקות הברבריות. הגבול בין מופעים מיסטיים ואותנטיים לאטרקציות תיירותיות מטושטש ורוב יושבי הכיכר ינסו לשכנע אתכם לקבל ברכה, לשמוע מה יהיה עתידכם או לקחת מידי אחד המכשפים מרקחת קסמים.

לקראת השקיעה נפתחים בכיכר דוכני מזון, המציעים אוכל מגוון: דגים מטוגנים, סרדינים, סלטים חריפים, מרק ראש כבש, בשר כבש, קבב, צ'יפס, כדורי שוקולד וסופגניות חמות. במשך כל שעות היום מגיעים לכאן מהעיר החדשה אוטובוסים עמוסי תיירים, ואליהם מצטרפת התיירות הפנים-מרוקאית. בערב תוכלו לראות בכיכר בני תשחורת מקומיים משני המינים, הנוסעים במכוניות חדישות. המבוגרים יושבים במרפסות בתי הקפה. אחרי חצות, כאשר רוב התיירים כבר עזבו והמזון נעלם מהדוכנים, תמצאו בכיכר את תושבי מרקש הצופים בטקס גירוש שדים או מקשיבים לאיזה צ'יזבט. אחר כך יישארו במקום רק מנקי הרחובות, המכינים את הכיכר ליום הבא.
אחד הרחובות היוצאים דרומה מן הכיכר הוא מדרחוב באב אגנאו (Rue de Bab Agnaou), שבו פועלות מסעדות וגם קונדיטוריה במיטב המסורת הצרפתית. במדרחוב יש גם בית קולנוע, שבו מוצג פעמיים ביום סרט בלי תרגום לאנגלית. זהו אזור בתי המלון של מרקש, שחלקם שוכנים במבנים עתיקים.

מוכרי מים במדים. גם בסוף היום קעריות הנחושת מבהיקות ונוצצות | צילום: טל גליק

ביתו של הווזיר
חוזרים לשדרת מוחמד החמישי, וממשיכים בכיוון דרום-מזרח. קטע זה של השדרה קרוי הומאן אלפתוואכי (Ave Houmane el-Fetouaki), והוא יביא אותנו אל המלאח (Mellah), הרובע היהודי.
בחציה הראשון של המאה העשרים היה המלאח היהודי של מרקש הגדול ביותר במרוקו, ובאותה תקופה התגוררו בעיר עשרות אלפי יהודים. עם השנים תפסה קזבלנקה את מקומה של מרקש כעיר שבה הקהילה היהודית הגדולה ביותר. יהודי מרקש היגרו ממנה, וכיום מונה הקהילה המקומית פחות מ-300 איש, והם מפוזרים בעיר החדשה.

שער מקומר מסמן את תחילת הרחוב. בכיכר הפחחים (Place des Ferblantiers)פונים שמאלה, אל רחוב זיתון אל ג'דיד (Rue Riad Zitoun Al Jadid). מיד עם הפנייה אל הרחוב תבחינו בשער הכניסה למלאח, באב ברימה (Bab Berrima). תוכלו לסייר בסמטאות הצרות של המלאח, ולהבחין בבתים, שעל משקופיהם קבועות עד היום מזוזות. אם ברצונכם לבקר בבית הכנסת היחידי שנותר במלאח ובבית הקברות היהודי, תיאלצו לשכור את שירותיו של אחד המדריכים המקומיים.

נצא מהמלאח דרך אותו שער שדרכו נכנסנו אליו, ונלך צפונה ברחוב זיתון אל ג'דיד. אחרי כמה מטרים נבחין מימין בשער עץ ענק, הקבוע בחומה אדומה. זהו שער הכניסה לארמון אל באהייה (Palais de la Bahia), שהיה ביתו של אחמד בן מוסא, עבד, שעלה במדרגות השלטון והפך לווזיר הראשי של הסולטן מולאי אלחסן. בן מוסא בנה את הארמון ב-1894. כיום משמש הארמון כבית מגוריו של מלך מרוקו בחודשים ינואר-מרץ, שבהם הכניסה למקום אסורה למבקרים.
הארמון בנוי סביב חצר מרכזית מטופחת, שבה צומחים עצי פרי ופרחים עדינים, והוא מקושט במזרקות לרוב. החדרים עצמם ריקים מרהיטים, אך התקרות, המרצפות והקירות מקושטים בפסיפס יפהפה, ומכוסים בעץ מעוטר בפיתוחים מרוקאיים קלאסיים. באגף שבו מתגורר המלך לא ניתן לבקר.
ממשיכים ברחוב זייתון אל ג'דיד צפונה, ומגיעים למוזיאון דאר סי סעיד (Dar Si Said), ששימש בעבר כארמון של אחיו של בן מוסא. כיום פועל בו מוזיאון לאמנויות מרוקאיות (Museum of Moroccan Arts).
טלפון: 44-442464-212

וגם קזינו יש
מחוץ לחומות המדינה יש עיר המנסה להתנהל בקצב אירופי. לצד בתי קפה מודרניים, יש כאן חנויות יוקרה וקניונים קטנים. במסעדות היוקרה תוכלו לחזות במופעים של רקדניות בטן, וליהנות מאירוח של מלכים: ידיכם יישטפו במי ורדים, מלצר אישי יעמוד בהיכון מאחורי שולחנכם, הלהקה תנגן את השירים המועדפים עליכם, ותוכלו אפילו לקבל יין.
אפשר גם לבקר בקזינו של מרכש, הפועל בבית המלון אס-סעדי (Es Saadi), אחד הבודדים במרוקו, ולהתוודע מקרוב לאורח חייה של האליטה המרוקאית.

קזינו מרקש
כתובת: Hotel Es Saadi, Avenue El Quadissia
טלפון: 44-448811- 212

ביקור בוולוביליס, מרוקו

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.