פרובאנס: ניחוחות לבנדר בר

משפחת ריינה עזבה חיים בעיר לטובת מגורים בבית חווה מבודד בלב פרובאנס ההררית (Haute Provence). את פרנסתם המבוססת החליפו בזיקוק הלבנדר שהם קוטפים (באישור מיוחד מרשויות הטבע) ליד ביתם, בגבהים של 2,000-1,800 מטרים מעל פני הים. סילבין, אשתו של אלן, רוקחת משמן הלבנדר משחות שסגולות שימור הנעורים נקשרות בהן.

הטנדר הישן נעצר בלב אחו אלפיני למראה, מנוקד בסלעי גיר מחורצים מבליית מים ורוח. באור השמש העולה מבחינים בכתמי הסגול־כחול העמוק של שיחי הלבנדר הגדלים פרא על פני המדרונות. החבורה מתמתחת ומתפזרת לארבע כנפות הארץ. בידיהם מגל ברזל, מהסוג שקצרו בו אבותינו המשותפים, וסדין כותנה לבן המכונה "בּוֹרָה", שאותו יכרכו על גבם וימלאו בגבעולים הריחניים. אט־אט הולכת וגדלה כחטוטרת ערימת הלבנדר שבאריג. רגע לפני שהקוצר נופל מכובד המשקל, יפתח את קשר ה"בורה" שעל החזה וישחרר את הצרור, כשהוא מקפיד לא לאבד אף גבעול יקר.

ככל שנוקף הזמן, מכסות את השטח עוד ועוד ערימות, כמו עדר של כבשים מפוטמות הפזורות באחו. כחום היום פושטים הקוטפים את בגדיהם. הגברים, וגם כמה נשים משוחררות, נותרים כשרק ה"בורה" כרוך על פלג גופם העליון. אלן אוסף את הצרורות אל אחורי הטנדר ומתחיל לנסוע במורד השביל, בחזרה לבית החווה. בעונה, במשך חודש אחד, יגמא לא פחות מ־4,000 קילומטרים הלוך ושוב.

המתנדבים נושאים את שקי הלבנדר על גבם, מקפידים לא לאבד אף גבעול יקר

אוויר מבושם בניחוחות לבנדר
חיכיתי כמעט שבועיים לתשובתה של סילבין. כשחזרה אלי התנצלה על העיכוב וסיפרה שעונת קטיף הלבנדר בעיצומה, ושבמשך רוב שעות האור הם נמצאים אי שם בהרים. "אם את רוצה להספיק לראות משהו מהעבודה", היא הוסיפה, "עלייך להזדרז ולהגיע". את ניס ואת הריביירה השארנו עם הנחיתה מאחור, ונסענו לכיוון צפון אל האזור ההררי של פרובנס שבשולי האלפים. הוראות הדרך שנתנה סילבין כללו נסיעה לאורך עמק נהר ואר (Var), לאורך נהר טינה (Tinée) ובעיקולים אינספור עד לעיירה לה טור (La Tour). מכאן ממשיכה דרך משובשת ומפותלת עד לשתי תיבות דואר, סגולה וירוקה, בימין הדרך. לידן ניצב שלט עץ קטן ועליו חרוטות המילים "סילבין ואלן ריינה – מזקקים שמנים ארומטיים אורגניים". פנינו ימינה לשביל עפר שנכנס עמוק לתוך החורש הים תיכוני הסבוך, עד לבית האבן של משפחת ריינה. בימי גשם ושלג ההגעה לבית היא עניין רק להרפתקנים או לבעלי רכב שטח.

הלנדרובר חנה סמוך לבית. במרחק לא רב ממנו נחו ערימות של לבנדר שבישמו את האוויר בניחוח עז. סילבין, אלן וחברתם ג'ויס היו עסוקים בפתיחת צנצנות אינספור וסגירתן. בצנצנות היו נתונים ציפורן חתול, ציפורן, פטל בר וצמחים אחרים שהושרו בתוך שמן. "זה מיצוי בשמן זית", הסבירה ג'ויס באנגלית. אחר כך התברר לי שהיא הוזמנה במיוחד בשל הביקור שלנו, כדי לסייע עם האנגלית, שאינה שגורה כל כך על לשונה של סילבין, ונעדרת לחלוטין במקרה של אלן. "פתיחת הצנצנות לחום השמש גורם לשמנים שבצמחים להתנדף, ואז שמן הזית קולט אותם". הסדרה הצבעונית של הצנצנות שבחוץ היא חלק קטן מתהליך מיצוי השמנים של סילבין. עיקר הייצור נעשה על ידי זיקוק בקיטור, ומלבד לבנדר הבר מזוקקות גם כמויות קטנות יותר של מיני צמחי חורש ויער הגדלים בסביבה כמו ברוש, אורן, מרווה ועוד.

את בית הזיקוק הם מיקמו במחסן בקומה התחתונה, ליד המטבח הפתוח אל הנוף. בחדר ניצבת מזקקת מתכת קטנה המיועדת לזיקוק כמויות קטנות (עד חצי קילוגרם של צמח ירוק), דוד קיטור וצנצנות זכוכית. במרכז החדר מונח הגוף המתכתי הענקי של המזקקה הגדולה, שיכולה להכיל עד טון אחד של גבעולי לבנדר. כדי להציב את המזקקה מלוא גובהה היה צריך לפרוץ את התקרה ולהוציא את ראש המכונה אל הקומה שמעל. אלן הוא שתכנן את המזקקות וקבע את מיקומן, ועל מלאכת הזיקוק אחראית סילבין. מדי עונה הם מייצרים כשמונים ליטרים של שמן לבנדר בר, והוא מספק להם את עיקר פרנסתם עד שיבוא הקיץ הבא.

את ערימות הלבנדר שפורקים מהטנדר מובילים מרחק קצר, עד לראש המזקקה. כאן הן ינוחו כמה שעות בחום היום לזירוז "הזעת" השמן מהצמח. תהליך הזיקוק בקיטור הוא מהיר, כשעה לערך, ובסיומו מוציאים את הגבעולים כשהם חסרי צבע וריח. גם בהם עושים כאן שימוש: אלן מרכז אותם בפינת החצר בערימה שתהפוך לקומפוסט. ובינתיים, באגן שבקומה התחתונה נאסף השמן, צהוב וריחני.

סילבין מכינה מיצויים של ציפורן חתול, פטל בר וצמחים אחרים – כולם אורגניים

מחזיר אהבות ישנות
סילבין אהבה תמיד את העיסוק בצמחי בושם ומרפא, אבל בבגרותה פנתה ללימודי תכנות מחשבים וקיבלה ג'וב מעולה בחברת IBM. אלן היה מורה במשך שנים ארוכות והגיע למשרת מפקח במשרד החינוך הצרפתי. כשנפגשו ניצתה האהבה, ועימה ניעורו גם אהבות ישנות. סילבין החלה להשתלם בארומתרפיה ועבדה כשוליה של מזקק שמנים ארומטיים. כשמצאו את בית החווה הנטוש וגילו ששימש בעבר בית בד לייצור שמן זית, חשו שבצירוף המקרים הזה יש אות משמים. השיפוץ החל לפני כשמונה שנים ונמשך בהדרגה, על פי הצורך והתקציב.

על הטרסות היורדות מהבית אל הערוץ שלמטה גדלים שלל ירקות ופירות העונה: דלועי ענק, עגבניות בהדליה, שום, בצל ועוד. המעיין הנובע בסמוך אליהם הוא מקור המים לבית, למזקקות ולהשקיית הערוגות. המתקן המודרני היחיד הוא גדר חשמלית נגד חזירים שחומדים את גידולי הגינה וחומסים אותם. אלן יורד עם סל לאסוף חומרים לארוחה משותפת, סילבין מוציאה מהתנור את לחם השאור שהיא אופה בכל סוף שבוע. את רוב צורכיהם הם מגדלים כאן. השכן הקרוב ביותר, גם הוא חקלאי של גידולים אורגניים שחי על תוצרתו, גר בבית אבן ישן מעברו הרחוק של הוואדי, ושביל עזים מוליך אל ביתו.

עיסוקם של בני הזוג ריינה נדיר אפילו בצרפת, הידועה בזיקוק שמנים ארומטיים. עד שנות החמישים של המאה העשרים עוד נהגו לזקק לבנדר בר על ידי זיקוק בקיטור או על ידי חימום המים והצמח באש ישירה, שיטה שהניבה בדרך כלל שמן באיכות ירודה. בשנות השמונים כבר הופסקה לגמרי ההפקה המסחרית של שמן מלבנדר בר, ואת מקומו תפסו שמנים של זנים אחרים, רובם זני מכלוא (שהורכבו משני זנים של לבנדר) הנקראים בשם כולל "לבַנדין". הלבנדין הותאם לגידול מסחרי גם בגבהים של 800-700 מטרים, בתנאי האקלים של אזור פרובנס. תפוקתו גבוהה פי שניים עד פי חמישה מזו של לבנדר הבר, ואפשר להשתמש בו גם כצמח ריח יבש. עד היום אחד מסמליה של פרובנס הם שטחי הלבנדין הכחלחלים והתפרחות המיובשות בשקיות בד ריחניות וצבעוניות הנמכרות בשוקי האזור ובחנויות המזכרות.

תקריב של תפרחת לבנדר | צילום: Fir0002/Flagstaffotos, GFDL

הן הלבנדר והן הלבנדין מצטיינים בתכונות המרפא שלהם, אך ככל שהצמח טבעי וטהור במוצאו – כך עולה בו תכולת החומר הפעיל (לינליל אצטט) ואיכות השמן שמופק ממנו גבוהה יותר. בספר "ניחוחות מרפא" של ואלרי אן וורווד מדורגים עשרה שמני מרפא שראוי שיהיו בכל בית, והלבנדר הוא הראשון שבהם. לשמן הלבנדר סגולות רבות: הוא טוב לטיפול בכוויות ובצריבות, הוא מחטא ומונע דלקות, נוגד דיכאון, משכך כאב ומרגיע. בעזרת טפטוף של כמה טיפות בקערית אידוי עם מים אפשר להפיג במהרה כאב ראש. בשל תכונותיו המחטאות והמרעננות גם יחד שימש הלבנדר לרחצה מאז ימי קדם, אם בתמצית שמן או בקרצוף הגוף ישירות בצמח עצמו. בשל שימושו זה נטבע שמו בפועל "לרחוץ" (laver) בצרפתית. בצירוף שמנים ארומטיים אחרים טווח השימוש בלבנדר אף גדל.

מוצריה של סילבין התגלו לא מכבר על ידי מחפשי "הדבר הבא" בסגנון ובאיכות חיים. את עיסוקה במחשבים היא צמצמה לתקשורת עם העולם שמסביב: באמצעות דואר אלקטרוני שולחים לה הזמנות מכל העולם, והיא משגרת את מוצריה בדואר הצבי. מדי פעם, כשאין עבודה דחופה בחווה, יוצאים בני הזוג לאחד השווקים האורגניים שבסביבה למכירת תוצרתם ולמפגש עם חברים, שותפים לרעיון האורגני. כתבי עת אופנתיים באירופה כבר הכתירו את שמן הלבנדר בכותרות מבטיחות כמו "הדרך אל מעיין הנעורים". אל הבית המבודד התחילו להגיע אנשי היי־טק ובעלי אמצעים המחפשים בקדחתנות אחר סוד הנעורים הנצחיים, כדי לקנות שמנים ומרקחות, ואולי גם למצוא בו השראה לחיים אחרים.

רוצים להתנדב?
קטיף הלבנדר מתבצע בחודשים יולי-אוגוסט. בתקופה זו סילבין ואלן ריינה מקדמים בברכה מתנדבים שעוזרים בקטיף ובתמורה מקבלים מגורים בסיסיים בחווה. מספר המקומות מוגבל והביקוש רב, ולכן כדאי ליצור קשר כמה חודשים מראש, דרך המייל הבא: sylviane.reina@wanadoo.fr