מבוכים ודרקונים?
היכן חי לו הדרקון? מאז ומעולם היה המעקב אחר אורח חייהם של הדרקונים קשה ומסובך. יצורים מסתוריים אלה, סיפרו האגדות, חיים במקומות מסתור. במדבר, למשל, לא חיפש אותם איש. לכולנו ברור כי החום  הכבד והיובש הרב אינם מתאימים לדרקונים. דרקונים, דיווחו המספרים, זקוקים ללחות תמידית וחיים לפיכך באזורי ביצות או באזורים עתירי מים.
בארצות המזרח, למשל, אוהבים הדרקונים להתגורר בנהרות גועשים, במעמקי האוקיינוסים או בחשרת עננים שחורים וכבדים. בלילות סערה אפשר להבחין בדרקון משתולל בזעם ברחבי השמים. אבל דרקונים יכולים להתגורר גם במעמקי מערות, בתנאי שהן רחוקות מהערים הסואנות, ובביצות באושות.
כמו הדרקון מקומודו, הדרקונים המזרחיים "המתגוררים" בעיקר בסין הם עצלנים מאוד. כאן נגמר הדמיון, אבל האש הנפלטת מלועו של הדרקון והרעל הקטלני שבהבל פיו, הנובע משריפה פנימית המתרחשת בקרבו, מזכירים כמובן את לשונו הצהובה של הדרקון מקומודו ואת החיידקים הרעילים ברוק שלו, באמצעותם הוא מחסל את היריב.
קשה להצביע על קשר ישיר בין הדרקונים המיתולוגיים לבין הדרקון מקומודו, או ביניהם לבין הדינוזאורים. בין הכחדת הדינוזאורים לבין הופעת האדם הקדום ביותר מפרידות עשרות מיליוני שנים. מה שברור הוא, כי לפי מבנה גופם שייכים הדרקונים למשפחת הזוחלים והם מזכירים תנינים או נחשים. רובם בעלי כנפיים וגופם מכוסה שריון קשקשים. צבעם בדרך כלל ירוק או אפור, בדומה לשאר הזוחלים, ומקצתם אדומים, לבנים ולעיתים אף ססגוניים, בעיקר כשמדובר באגדות המזרח.
הדרקונים הם כמעט תמיד יורקי אש, רבי כוח ומזרי אימה ומטילים חתיתם על בני האדם. באגדות המזרח הדרקונים מזוהים עם כוחות הטבע, בעיקר עם שטפונות וגשמים, אך אינם אלימים באופיים. לפעמים הם אפילו עוזרים לבני האדם ומתיידדים עימם. לא אחת מתחבר דרקון יורק־אש עם איכר פשוט ומגלה רוחב לב ורגישות כלפי המצוקה האנושית.
(מתוך: "הדרקונים – מיתוסים ואגדות עמים", הוצאת ש. פרידמן)