ויימאר, סתיו 2019, 100 שנים לבאוהאוס – בית הספר שהביא לעולם אדריכלות איקונית ורעיונות פורצי דרך על חינוך וחברה, על חיבור בין אמנות וטכנולוגיה, שהעניק לנו את המינימליזם האהוב של בתי "העיר הלבנה". את ההיכרות איתו אנחנו מתחילים מבחוץ – עומדים מול קוביית בטון אדירה שהיא מוזיאון הבאוהאוס החדש של ויימאר, עיר לידתו של בית הספר המיתולוגי.
מוזיאון שכולו התנגדות
"מה לא אמרו עליו, שהוא 'דוחה', 'לא מזמין', 'בכלל לא באוהאוסי', אבל לא יכולנו לבנות כאן מוזיאון יפה, מזמין, שמח", אומרת קלודיה פון דר היידה, מדריכת המוזיאון. קוביית הבטון האפור, הבלתי חיננית, הכמעט מתריסה, היא ניגוד גמור לבניינים שמקיפים אותה ולחזות הבונבוניירה המתוקה של סימטאות העיר העתיקה של ויימאר. הסיבה – לוקיישן לוקיישן לוקיישן. מבנה המוזיאון מתייחס קודם כל להיסטוריה של ויימאר ובפרט לפרק האפל שלה, שהביטויים האדריכליים שלו מקיפים את המוזיאון.
מוזיאון הבאוהאוס בוויימאר, בעיצוב האדריכלית הייקה האנאדה | צילום: Klassik Stiftung Weimar, © CLAUS BACH ® PHOTOGRAPHY
"זו הסמיכות שלו למבנים השכנים", אומרת פון דר היידה. "הייקה האנאדה, אדריכלית המוזיאון, רצתה מבנה עיקש, קצת מבצרי, מתנגד לסביבתו". אז מי הם השכנים שצריך לתקוע להם אצבע בעין? מול המוזיאון משתרע ה"גאו פורום", קומפלקס ענק של מבנים מינהליים שבנו הנאצים ב-1937. "לוויימאר יש את פרק הזהב שלה, עם הבאוהאוס וגתה ושילר ובאך וליסט, שחיו ופעלו כאן, אבל העבר שלנו כולל גם פרק קודר, מאוד".
ויימאר היתה תחנה מובילה בדרכו של היטלר לשלטון וב-1933 החליטו לבנות בה את ה"גאו פורום", שיאכלס את משרדי המפלגה ולידו כיכר גדולה למצעדים והתכנסויות שתכיל 40 אלף איש. הבנייה הופסקה בגלל המלחמה, אבל הנאצים הספיקו להגדיר את הבאוהאוס כ"אמנות מנוונת" וגרמו לחיסולו של בית הספר ולבריחתם של המורים מגרמניה.
תערוכת דיוקנאות ניצולי בוכנוואלד ברחובות ויימאר | צילום: רוני ערן
"עבורנו ה'גאו פורום' זו צלקת שאתה עובר על פניה כל יום", אומרת פון דר היידה. בנייתו הושלמה בהמשך על ידי שלטונות מזרח גרמניה, שהוסיפו ב-1971 עוד שכן שאי אפשר היה להתעלם ממנו: בניין מגורי הסטודנטים הסובייטי בן 12 הקומות. "בנייני שתי הדיקטטורות האלה מחייבים מוזיאון באוהאוס שמביע התנגדות נחרצת", היא אומרת. ההתעמתות של ויימאר עם העבר באמצעות אמנות ואדריכלות לא מסתיימת שם. מתחנת הרכבת ועד ה"גאו פורום" נראים למרחוק צילומי ענק – תערוכת "העדים" – דיוקנאות ניצולי בוכנוואלד, של הצלם, תושב ויימאר, תומאס מולר. אפליקציה מאפשרת לסרוק את האייקון בתחתית כל דיוקן ולקבל את סיפורו של המצולם. הכיכרות סביב המוזיאון וה"גאו פורום" נקראות כיום על שם שני ניצולי בוכנוואלד. המחנה עצמו נמצא במרחק שמונה קילומטרים ואת האנדרטה הגבוהה לזכר הנספים רואים מכל מקום בעיר.
חיים מודרניים, מוזיאון הבאוהאוס בוויימאר | צילום: CLAUS BACH ® PHOTOGRAPHY ©
עכשיו אנחנו נכנסים למוזיאון. אין זכר למינימליזם המפורסם של אדריכלות הסגנון הבינלאומי שהוליד הבאוהאוס. הבאוהאוס היה אקספרימנט אקדמי שמטרתו העיקרית היתה לעורר קודם כל יצירתיות, והתצוגה מספרת את סיפורה של קהילה ססגונית וערב רב של רעיונות ניסיוניים בתחומי האדריכלות, העיצוב, התאטרון. למעלה מ-12 אלף פריטי עיצוב, מסמכים, צילומים וסרטים מציגים את תולדות בית הספר, את היצירות שנוצרו בו ובהשפעתו ארוכת השנים, את הניסיונות שעשו שם בצורה ובחומר, וגם את חיי החברה הפרועים של המורים והתלמידים, שלא באו טוב בעין לחברה הוויימארית השמרנית של התקופה.
האדם החדש
האולם הפותח את התערוכה שואל את שאלות היסוד ששאלו את עצמם אנשי הבאוהאוס כשהם טובעים את המושג "האדם החדש". אחרי מלחמת העולם הראשונה הסתבר שהמכונות שנכנסו לחייהם בסביבות 1900 יודעות גם להרוג. האם העידן החדש הזה דורש "אדם חדש"? האם עליו לדחות את המכונות ולחיות בהרמוניה עם הטבע? האם עליו לאמץ את הקדמה והמהירות? או להיכנס לנעליו של אלוהים ולהיות "אדם עליון"? ומה לגבי האישה? מה יקרה אם יורשה לנשים להצביע בבחירות, לפתח קריירה, לנהוג במכונית?
העריסה של פטר קלר, 1922 | באדיבות Klassik Stiftung Weimar, © Jan Keler
חלל גדול בתערוכה מוקדש לפריטי העיצוב שיצאו מהבאוהאוס – שטיחים, כלי קרמיקה, מנורות, מאפרות, רהיטים, ביניהם הכורסה המפורסמת של מרסל ברוייר עם שילדת צינורות המתכת ומושב העור, שממשיכים לייצר אותה עד היום. ויטרינה גדולה מציגה מגוון של כלי אוכל, ביניהם קנקני התה המטאליים היפים של מריאן ברנדט, ובתצוגה, שנראית כמו אולם באיקאה, שורה של פריטים שימושיים כמו מדפים, ידיות של דלתות ועוד.
כיסא צינורות האלומיניום והעור של מרסל ברוייר, 1925 | Dauerleihgabe der Ernst von Siemens Kunststiftung an die Klassik Stiftung Weimar / Permanently on loan to Klassik Stiftung Weimar by Ernst von Siemens Kunststiftung, © unknown
באולם המוקדש לתיאטרון של הבאוהאוס מוצגים קטעי וידאו מקסימים של יצירות תאטרון ומחול עכשוויים, שנוצרו כאומאז'ים ל"בלט הטריאדי", יצירתו המפורסמת של מורה בית הספר, הצייר, פסל, מעצב וכוריאוגרף, אוסקר שלמר ב-1922 – בלט לשלושה רקדנים בתלבושות עתידניות, שהניב גם הומאז' של דיויד בואי. בסוף התערוכה יש מתחם אינטראקטיבי, שמאפשר להתנסות במו ידיך ברעיונות ובסדנאות של הבאוהאוס.
• מוזיאון הבאוהאוס, Stéphane Hessel Platz 1, ויימאר, אתר אינטרנט
משחק ההרכבה של אלמה זיידהוף-בושר, 1923 | Hersteller der Nachbildung / Designer of the reconstruction: Naef Spiele AG
20 דקות הליכה מהמוזיאון, בתוך הפארק הנהדר של ויימאר, בלב שכונת מגורים שלווה, נמצא Haus am Horn, בית המגורים לדוגמה של הבאוהאוס. הבית, שהוא היום אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, תוכנן עבור משפחה של שלוש נפשות במסגרת התערוכה הגדולה הראשונה של הבאוהאוס והיה חריג ביותר לעומת סגנון המגורים של אותה תקופה.
Haus am Horn, בית מגורים לדוגמה של הבאוהאוס | Klassik Stiftung Weimar, photo: Thomas Müller
הבית הניסיוני הזה נועד לאפשר לאנשי הבאוהאוס לבחון את התיאוריות שלהם לגבי ארגון פונקציונלי של החדרים, לגבי חומרים וטכניקות חדשים, בשאיפה לשפר את תרבות המגורים.
• Haus am Horn, ויימאר, אתר אינטרנט
המטבח ב-Haus am Horn | הצילום באדיבות Klassik Stiftung Weimar, photo: Thomas Müller, for Georg Muche: © Bauhaus-Archiv
באוניברסיטת באוהאוס בוויימאר אנחנו נכנסים לראות את חדרו של ולטר גרופיוס, המייסד ומנהלו המיתולוגי של בית הספר. "מה לדעתך היה גרופיוס אומר על האדריכלות והעולם היום?", אני שואלת את תומאס אפל, מתאם פרוייקט 100 שנים לבאוהאוס בוויימאר. "גרופיוס וחבריו חלמו על עולם שבו עיצוב ואדריכלות ילכו יחד עם טכנולוגיה וייצור המוני. לו הוא היה כאן היום אולי הוא היה מסתכל על איקאה ואומר: 'נו זה בדיוק מה שהתכוונו'", אומר אפל. "הרהיטים בחדר של גרופיוס ממש נראים מאיקאה", ומיד מוסיף "או שלהיפך. יתכן שהוא היה אומר 'מצטער, טעיתי, שכחתי לקחת בחשבון מצב שבו מאות בני אדם גרים בבניין אחד".
אפליקציה "איפה ולטר", שיצרו הסטודנטים המקומיים מובילה על פני שבע תחנות בעקבות ההיסטוריה של בית הספר ומייסדו ולטר גרופיוס. www.uni-weimar.de
בעיר העתיקה עם גתה, שילר, באך והיטלר
הטיול ברחובותיה של ויימאר מלא בציוני דרך של גיבורי תרבות ואירועים היסטוריים מכוננים. במרכז העיר העתיקה מתנשאים פסליהם של שני יקירי העיר – גתה ושילר. ביתו הבארוקי של גתה בלב העיר העתיקה כולל עדיין לא מעט מהריהוט המקורי, גם ביתו של פרידריך שילר, שבו כתב את הדרמות הגדולות האחרונות שלו, כמו "וילהלם טל".
גיבורי תרבות בוויימאר, גתה ושילר | צילום: רוני ערן
אנחנו עוצרים לרגע מול מלון היוקרה Elephant. בבניין שקדם לו ישבו גתה וחבריו והיגגו על כוס יין, ובמרפסת החזית הנוכחית שלו יצא היטלר אל אלפי תושבי ויימאר המריעים, שהתכנסו בכיכר למרגלותיו. שלטים על קירות הבתים מעידים שברחוב הזה גר בכיף גם באך, והאנס כריסטיאן אנדרסן בילה כאן את חופשותיו. כדאי להיכנס ל-Herzogin Anna Amalia Bibliothek – שילוב מרשים של ספרייה, אוסף אמנות ועיצוב רוקוקו מפואר.
רחוב בעיר העתיקה של ויימאר | צילום: רוני ערן
שיעור בשיווק עם אלמונית במסכה
מי שרוצה להעמיק בעלילות הבאוהאוס לא יחמיץ ביקור בדסאו, לשם עבר בית הספר לאחר שעזב את ויימאר ב-1925 ולפני שנאלץ לעבור לברלין.
תערוכת Original Bauhaus בגלריה הברלינאית מציגה כ-1,000 פריטים, רבים מהם שכבו שנים בארכיון הבאוהאוס בברלין ונחשפים לראשונה לציבור, והיא בוחנת במבט חדש את המורשת של הבאוהאוס על פני 14 מתחמים נושאיים. מרתק להתוודע אל הגישה הלימודית הנערצת של הבאוהאוס באמצעות הצגת עבודות תלמידים שנעשו ב"קורס המבוא" המהולל של בית הספר, שנמשך חצי שנה. אפשר לראות כאן את תרגיל "מעגל הצבעים" שהעביר המורה (ולימים האמן המהולל) וסילי קנדינסקי. מתחם Becoming Famouse מציג את פעולות השיווק והפירסום, הנמרצות להפתיע, שנועדו לקדם את בית הספר ותוצריו.
קנקן תה של מריאן ברנדט משנת 1924. בתערוכה מוצגים פריטים רבים, חלקם הגדול נחשפים לראשונה לציבור | Bauhaus-Archiv Berlin, Photo: Gunter Lepkowski © VG Bild-Kunst Bonn
הצילום המפורסם ביותר במסגרת מאמצי השיווק האלה הוא צילום האישה במסכת תיאטרון, היושבת על כורסת צינורות המתכת ומושב העור המפורסמת של מרסל ברוייר. הצילום המוזר והפרובוקטיבי למדי במונחי התקופה, שהניב אינספור שיחזורים והומאז'ים. הוא פורסם בכתבה עיתונאית בשנת 1926 ומציג כמה תחומי יצירה של הבאוהאוס: ריהוט, טקסטיל, מתכת, תיאטרון וצילום. האישה הלבושה בבגד אופנתי ויושבת ישיבה אלגנטית ברגלים משוכלות, מייצגת את הבאוהאוס כמשהו מתוחכם ומלא שיק. כותרת התמונה אומרת: "האשה עטתה את המסכה לשם שעשוע". שעשוע? אולי. אסטרטגיה? בטוח. מי המצולמת? לא ידוע, וכל המתחם הזה עוסק בניחושים ומציג מורים ותלמידים שהצטלמו על הכורסה, ונשים שונות שיכלו להיות המצולמת. ביציאה מהמתחם יכול כל מבקר בתערוכה להתיישב על כורסה כזאת ולעטות מסכה דומה ולהצטלם, ואין אחד שלא עושה את זה.
מי מכיר, מי יודע? האישה במסכת תיאטרון יושבת על הכורסה המפורסמת של מרסל ברוייר, צילום מ-1926 | Photo: Erich Consemüller, dress material: Elisabeth Beyer-Volger, Bauhaus-Archiv Berlin / © Dr. Stephan Consemüller
תחנות דיגיטליות מאפשרות למבקרים להתנסות בתרגילים באוהאוסיים, ליצור קולאז'ים, פוטוגראמים, ולהקרין את היצירה שלהם בגדול על הקיר. בכל יום ראשון מציעים אמני פרפורמנס, מחול וצילום סדנאות ללא תשלום למבקרים. ב-Happy Monday – יום שני הראשון בכל חודש ב-15:00 מתקיים בגלריה סיור מודרך ללא תשלום בתערוכה בשפה האנגלית. התערוכה תוצג עד 27.1.2020.
• הגלריה הברלינאית, Alte Jakobstraße 124–128, אתר אינטרנט
מתוך התערוכה בגלריה הברלינאית: גלויה של בית הספר באוהאוס בדסאו שסטודנט שלח לאמו בשנת 1927 | photo: Lucia Moholy, 1925 – 1926, Bauhaus-Archiv Berlin © VG Bild-Kunst Bonn 2019
חובבי אדריכלות שירצו להעמיק בתוצרי הבאוהאוס בברלין יטיילו בשכונת Carl Legien שברובע פרינצלאואר ברג, פעם מזרח ברלין, ובו שבעה מתחמי בתים בצורת U עם חצרות פנימיות, שנבנו בין 1928 ל-1930. הם תוכננו ע"י האדריכל ברונו טאוט, שנמנה עם קבוצת האדריכלים שהקים גרופיוס בברלין, ומזכירים את בתי מעונות עובדים בתל אביב.
לקפה Sibylle הגענו על הדרך. הוא לא קשור לבאוהאוס, אבל אם אתם כבר בסביבה שווה ביקור. לא בגלל הקפה אלא בגלל ההיסטוריה. הקפה, ברחוב קרל מרקס אַלֶה 72 ברובע פרידריכסהיין-קרוייצברג, הוא פרויקט חברתי ומהווה מעין מוזיאון קטן, שמתעד את ההיסטוריה של הרובע, בפרט אירועים פוליטיים כמו ההפגנות הראשונות של התנועה לזכויות אדם בסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת שהחלו ברחוב הזה. יש בו פריטי נוסטלגיה מימי מזרח גרמניה, ופוקדים אותו קשישי השכונה שמתרפקים עדיין על ימי הסוציאליזם שלפני איחוד גרמניה, וצעירים, תושבי השכונה החדשים. פייסבוק
כך היינו. נוסטלגיה מזרח גרמנית בקפה זיבילה בברלין | צילום: רוני ערן
אוכל טוב
• מסעדת Residenz, מטבח גרמני טעים, רחוב Gruner Markt 4 מול המצודה, ויימאר. עפ"י ההיסטוריה המקומית, מרלן דיטריך הצעירה קיבלה בפנסיון שבקומה השנייה "שיעורי כינור" מכנר מקומי ידוע. אתר
• קפה-קונדיטוריה Rose בעיר העתיקה של ויימאר. עם ויטרינת עוגות בלתי נשכחת. Herderplatz 15, אתר
עוגות סוף בקונדיטוריה רוז, ויימאר | צילום: רוני ערן
• Joseph Roth Diele (החדרון של ג'וזף רוט), ברלין. התפריט – מטבח גרמני מינימליסטי וטעים, המקום בעיצוב רטרו מקסים ועם סיפור: שם המקום, כמו גם רבות מהתמונות על הקירות והספרים הנמכרים שם – כולם מספרים את סיפורו של ג'וזף רוט, סופר יהודי אוסטרי נודד שהתגורר בשכנות. אתר
החדרון של ג'וזף רוט, אוכל גרמני מינימליסטי וטעים | צילום: רוני ערן
• מסעדת Nolle, ברלין. מסעדה בת 100 שנה עם מטבח ברלינאי ועיצוב רטרו יפה של שיש, מראות, ספות עור והדפסי ארט דקו, שמנסה לשחזר את אווירת ברלין הישנה. אתר
לילה טוב
• Romantik Hotel Dorotheenhof – מחוץ לויימאר, גובל בכרם שמניב יין מצוין המוגש במסעדת המלון, ואין כמו הליכת בוקר בין הכרמים. אתר
מלון דורותינהוף. רומנטיקה בין הכרמים | צילום: רוני ערן
• מלון Maritim, ברלין – מלון טוב עם מזנון ארוחת בוקר שופע, שמצדיק את הסופרלטיב שהמלון מתהדר בו "ארוחת הבוקר הטובה בעיר". אתר
בתמונה הפותחת: מתוך התערוכה Original Bauhaus בברלין | installation by Renate Buser, photo: Catrin Schmitt
____
הכותבת היתה אורחת של לשכת התיירות הגרמנית