סמוך לשעת השקיעה עומדים שני צעירים בצומת פלמחים וממתינים בסבלנות. התנועה בכביש סואנת, ואנשים שעצרו לשתות מלבי קר ולנוח מציצים בהם בעניין. הבחור לבוש במעיל נוצות לבן־כסוף, וענק גדול מתנוסס על צווארו. הבחורה עטופה בגלימה לבנה ודקה, ומחרוזת אבנים קטנות מעטרת את ראשה. שניהם אוחזים במקלות עץ מקושטים. מכוניות חונות, ואנשים בשקיות עמוסות יוצאים מהן ומתקבצים סביב השניים. כולם יחד עוברים את הכביש ומתחילים ללכת בזה אחר זה בחולות ראשון לציון, בנתיב לא מסומן אל יעד שאינו נראה באופק.
עם רדת החשכה האורחים מגיעים למערה שמשקיפה על החולות הלבנים ועל הים הנוצץ. זה לילה של ירח מלא, והתאריך נבחר בקפידה זמן רב מראש. נהר, תינוקת חייכנית ועגולה בת חצי שנה, הולכת להשתתף הלילה בטקס "קבלת תינוקת לעולם" ולהצטרף רשמית לקהילה השמאנית הישראלית "הרוח הגדולה". מעמד מרגש.אמא אדמה והסבתות הגדולות
כחמישים אנשים יושבים צפופים בין כוכי האבן והנרות, וריח מרווה נישא באוויר. טרה לב־נאור, השמאנית והזקנה המכובדת של הקהילה, נעמדת | שני חצאי צדף עוברים בין היושבים במעגל, אחד מכיל "מים של מוות", ובשני נר דולק. מי שאצלו ייפגשו שני החצאים יחזיק הלילה את האנרגיה של הקסם |
במרכז ופותחת בקול רם את הטקס.
"אנחנו נוהגים לשלוח עמוק אל תוך הבטן של אמא אדמה אינפוזיה, להגיע ללב הפועם שלה, לאש של האהבה", היא מכריזה בחגיגיות. "המקום שאנחנו נביא אליו את האהבה של אמא אדמה נמצא בפתח המערה. הגברים אצלנו בקהילה הם אלה שמביאים את האש, אלה שמביאים את החיים".
ברק, שמאן צעיר בהתהוות, מדליק באטיות את המדורה ושר בקול עמוק ויפה מילים לא מוכרות. שני חצאי צדף עוברים בין היושבים במעגל, משני צדדיו. האחד מכיל "מים של מוות", ובשני מונח נר דולק. מי שאצלו ייפגשו שני החצאים יחזיק הלילה את האנרגיה של הקסם. במעגל שמאני קסם הוא דבר בסיסי שאיש אינו מטיל ספק בקיומו. "חיים חדשים וילדה חדשה הגיעו לעולם", מכריזה לב־נאור, "והיום ואנחנו רוצים לכבד זוג צעיר שלפני כמה חודשים איבד את החופש שלו, שלא יחזור לעולם!" היא קוראת בדרמטיות, וכולם צוחקים. נהר הקטנה מוצגת בפני הרוחות ששומרות על ארבעת כיווני השמים. לצלילי התוף המהדהד תופסים ארבעת השמאנים המתלמדים את מקומם לפי ארבעת כיווני השמים ויוצרים מעגל קטן בעל | | כשבני זוג מחליטים לקשור את חייהם זה בזה, כל הקהילה משתנה. טקס איחוד הלבבות |
נוכחות חזקה. שיר, אמה של נהר הקטנה, הנושאת בזרועותיה את הפעוטה, סובבת ביניהם באטיות, עוצרת מול כל אחד ואחד ומקבלת ברכות קדושות.
"אני מעין, נושאת המקל השחור, מברכת אותך, נהר, בשם סאבוונה, אם המים, המצולות והמעמקים", מכריזה נציגת המערב. "אני מברכת אותך בברכה של אדמה, עוטפת אותך באור מנצנץ של כוכבים וזורעת בתוך הלב שלך יתד של אור שתמיד ישמור ויגן עלייך כשתפסעי בנתיב של הנשמה, כדי ששום דבר לא יוכל להזיק לך". לאחר שנהר הקטנטונת מבורכת באהבה ובהגנה של הסבתות הגדולות, אותן ישויות פלאיות היושבות בפתחי ארבעת כיווני השמים, מקבלים כל יושבי המעגל זרעים קטנים ושחורים. אנחנו מתבקשים להחזיק אותם בכף היד ולחשוב מחשבות של אהבה. איתי, אבא של נהר, אוסף מאיתנו את הזרעים לתוך שקיק בד; זוהי הברכה שלנו.
"הצגנו את נהר בפני אמא אדמה ובפני הרוחות", מכריזה טרה, "והיא לעולם לא תהיה לבד". מעגל תיפוף חותם את הטקס, וכולם מוזמנים אל שולחן האוכל. המהלך בין העולמות
כחלק מסערת הניו־אייג' שסוחפת ומטלטלת את ישראל גם השמאניזם היה לטרנד חזק. אוהלי הזעה, אירועי טראנס־דאנס בטבע וסשנים של ריפוי בטכניקות אינדיאניות צצים כפטריות הזיה לאחר מונסון טרופי. ניאו־שמאניזם, שמאניזם אורבני – רק תבחרו.
אנשי קהילת "הרוח הגדולה" מהמרכז לתרבות ושמאניזם אינדיאני, הפועלת בכל הארץ וחיה ביישוב מיתר (סמוך לבאר שבע) גורסים שאצלם אין מדובר באופנה חולפת ושהם חיים לפי המסורת השמאנית האינדיאנית הקלאסית והולכים בדרך ברורה ותובענית המצויה הרחק מעינה הצופה של משטרת האופנה.
"התפקיד של השמאן הוא לדאוג לבריאות של חברי הקהילה, וחלק מהדאגה לבריאות זה לקיים טקסים", מסבירה טרה לב־נאור, מייסדת קהילת "הרוח | השמאן "מהלך בין העולמות". הוא משוטט בעולמות נסתרים, משרת את השדים, את הרוחות ואת האבות הקדמונים ומביא מסרים, הכוונה, הדרכה וריפוי |
הגדולה". "כשהקהילה משתתפת בטקסים, אם זה 'לבנה מלאה' או 'הימים השווים', היא חיה בהרמוניה עם אמא אדמה. זה מכניס סדר ושם את החיים בתבנית".
השמאן הוא "זה המהלך בין העולמות": חוליה שמחברת בין עולמם של בני האדם לעולם הרוחות. שנים רבות של אימונים והתנסויות מושקעות ביכולתו לצאת מגופו ולשוטט בעולמות הנסתרים, שמהם הוא מביא מסרים, הכוונה, הדרכה ובעיקר — ריפוי. בזמן שהוא משרת את השדים ואת רוחות האבות הקדמונים, השמאן מגן על קהילתו, מרפא אותה ודואג לקיום הרמוניה ופיזית ורוחנית בין אנשיו. "הרוח הגדולה" היא בעצם בית ספר לשמאנים מתחילים, ומי שרוצה להיות שמאן חייב לעבור מסלול הכשרה מקצועי המכונה "דרך השמאן". מי שלא בא – עף
אף על פי שהמושג "שמאן" מתקשר בארץ לרוב עם אינדיאנים, מקור המילה הוא סיביר, ושמאנים נמצאים בכל מקום בעולם. "במקום שיש תרבות אדמה, שם יש שמאנים", אומרת לב־נאור, "בלפלנד ובאפריקה, בטיבט, אצל האבוריג'ינים באוסטרליה וגם בהודו".
נדמה ש"הרוח הגדולה", שהוקמה לפני כשמונה שנים על ידי לב־נאור, בעברה מנהלת מחלקת ביקורת פנימית בבנק, ועל ידי בן זוגה דֹב, לשעבר מנהל מחלקת ייצור במפעל היי־טק, מתנהלת מטקס לטקס. שני טקסים בממוצע בשבוע חוגגים שם: טקסי מעבר, טקסי שמש וטקסי לבנה מלאה (ראו מסגרת). לטקסים יש מטרות ופונקציות שונות. כל ההולכים ב"דרך | | טרה לב נאור. פעם עובדת בבנק, היום שמאנית |
השמאן" חייבים להשתתף בכל הטקסים. "מי שלא בא לטקס או לא מכין את מה שהוא צריך, עף", מבהירה לב־נאור. "בשביל להיות שמאן, אדם צריך לדעת שלושה דברים: לדבר, לרפא ולעשות טקסים. פעמים רבות רואים בשמאניזם משהו רוחני, אבל זה דבר פיזי מאוד: הכלים שבהם אנחנו משתמשים למעבר בין העולם האנרגטי לעולם שלנו הם כלים פיזיים. המסגרת של 'דרך השמאן' היא מסגרת מאתגרת וקשה מאוד, והמסלול שיש לעבור יכול לקחת שנים", היא מבהירה.
ההפקה הלוגיסטית של כל טקס שכזה היא גדולה ומורכבת ומצריכה תכנון וביצוע קפדניים. חברי "דרך השמאן" מכינים את עצמם על ידי עבודה קבוצתית ואישית הכוללת תרגול ומה שלב־נאור מגדירה "יציאה למסעות פנימיים ופגישה עם בעלי הברית כדי לקבל הנחיות ולהחליט איך לבצע את התפקיד".
הדרמה הכרחית ותופסת מקום נכבד. "אם אני רוצה לתת לך זר פרחים ולהגיד לך שאני אוהבת אותך, אני יכולה פשוט להגיש לך אותו, אבל אם אני אלבש בגד מיוחד ואצבע את הפנים שלי ואביא חבורה של נגנים, זה ייראה אחרת", מסבירה לב־נאור. "המסר מועבר בדרך שתקל את הקבלה שלו, כמו שבתיאטרון יש מוזיקה ותפקידים ותלבושות ודמויות ותפאורה. לאט לאט למדנו לעשות את כל הדברים האלה".
לב־נאור נשאבה לפילוסופיה ולדרך החיים השמאנית לפני יותר מעשרים שנה. התהליך כלל מסעות לשמורות אינדיאניות בארצות הברית ובמקסיקו, למידה וחניכה רשמית. היא ודב הקימו את בית הספר במיתר, ומאז הם עסוקים בהכשרה ובריפוי בשיטות אינדיאניות, באימון, בתקשור ובלמידה בלתי פוסקים. ואכן, כל שמונת חברי "דרך השמאן" יודעים לשיר ולתופף ("לתוף אנחנו קוראים 'הסוס של השמאן'. הוא מהדהד עם התדרים של האדמה, ועליו אנחנו רוכבים למסעות לעולמות האחרים"), ומבצעים את תפקידיהם, המשתנים מטקס לטקס, באופן מופתי.
האווירה רחוקה מלהיות "כבדה" או מפחידה, והקהל, המורכב מחברי הקהילה שאינם חברים ב"דרך השמאן" ומסתם סקרנים, מוזמן להשתתף ולצפות. הכניסה בחינם, רק לא לשכוח להביא אוכל לסעודה הצמחונית שנועלת כל טקס. נישואין לתשע שנים
חודש מאוחר יותר אנחנו נפגשים שוב, והפעם כדי לחגוג את "טקס איחוד הלבבות" — טקס הנישואין השמאני. נגה, שמאנית לעתיד ומרפאה בטכניקת ריפוי אינדיאנית הקרויה "קורי־אור", תאחד הלילה את לבה עם זה של שי, בן זוגה. טקס נישואין שמאני, אגב, תקף לתשע שנים בלבד, אבל ההכנה, המכשולים והנדרים חמורים ומחייבים לא פחות מאלה של הרבנות.
הפעם אנחנו נמצאים ממערב למצדה, בלב המדבר. שמש בצבע תפוז שוקעת בין ההרים, ירח מלא כבר עלה, וההתרגשות רבה. החתן והכלה  | | האורחים יושבים במעגלים, זה טוב לאנרגיות |
נכנסים בתלבושות צבעוניות ויושבים בכיסאות הכבוד שלהם. האש נדלקת, והאנרגיות נקראות להיכנס למעגל.
לב־נאור פותחת את הטקס: "כאשר זוג מחליט לאחד את הלבבות שלו, כל הקהילה משתנה. לכן אנחנו צריכים להכין את הקהילה וגם זה את זה. לצורך העניין שלחנו שני אנשים לברר מי הם נגה ושי".
"היום, בנוכחות כולכם", קוראת לב־נאור בתיאטרליות, "נדע בדיוק מי הם". היא מזמינה את אפרת, החברה הטובה של הכלה, להציג בפני שי, קבל עם ועדה, את חמש התכונות הנוראיות ביותר של נגה. במקצועיות שלא היתה מביישת תובע בבית משפט ובהנאה גלויה סובבת אפרת בקהל, וכולם לומדים שנגה היא סנובית שלא מסוגלת לסבול שיש אנשים טובים ממנה, שהיא אוהבת להשפיל את הזולת, ושכשהיא במצב רוח רע היא אחד האנשים הכי פחות נחמדים על פני אמא אדמה. "היא חסרת חמלה, ומי שהיא מחליטה להיכנס בו, מוטב לו שיארוז את הדברים ויעבור לגלגול הבא!" מכריזה אפרת לקול צחוק הקהל וקריאות "הו!" אינדיאניות, שפירושן "כאן ועכשיו!". ולסיכום: הו!
לאחר ששי נשאל אם הוא בטוח באמת ובתמים שנגה היא מה שהוא רוצה, ומשיב בחיוב, מהדהדות קריאות "הו!" מכל עבר, והקהל נחשף לחמש התכונות היפות של הכלה, מכשפה חכמה, רבת עוצמה ואנרגיות, שמביאה מאגרי יופי לעולם, צוחקת הרבה והופכת את החיים למגוונים ומלאי הפתעות.
התהליך חוזר על עצמו כשנגה מתבקשת להתייצב מול תכונותיו הרעות של שי. לאחר שהיא עונה ב"כן" החלטי, לב־נאור פוקדת להוסיף עצים למדורה,  | | לפני הנדרים, החתן והכלה קופצים מעל למדורה כשהם עטופים שמיכה מיוחדת. חתונה שמאנית תקפה לתשע שנים |
והטקס עובר לשלב הבא.
"נגה ושי רוצים לאחד את הלבבות שלהם, והם יעשו את זה בקפיצה מעל לאש. כולם מוכנים?" שואלת לב־נאור. ברקע נשמעים קולות התוף, והשניים, עטופים בשמיכת הנישואין המיוחדת, מדלגים מעל ללהבות הגבוהות וזוכים למחיאות כפיים סוערות.
אחר כך מגיע שלב חלוקת המתנות שהשניים הכינו זה לזה ונדירת הנדרים שהתחייבו לנדור. נגה הכינה לשי מגן עשוי קשרים שבו מאוגדות עשרות ברכות. "וכל זה כי אני מתחייבת להיות לך לאישה, לנציגתה של אמא אדמה, לתת לך ולהדריך אותך ולהוביל אותך", היא אומרת, והמעגל כולו מהדהד ב"הו!" מלא הערכה.
שי, בתורו, מתחייב להביא לחיים המשותפים הרבה מאמץ, עשייה, "והרבה עבודה לשינוי, לגדילה, הרבה הקשבה, והרבה הרבה אהבה ויצירה". הוא הכין לנגה בד ישיבה לבן רקום, המיועד לטקסים. הקהל נאנח בהתפעלות ארצית למדי כשהכלה מגלה שהשמיכה משובצת באבני קורל, טורקיז ופנינים.
האורחים מברכים את הזוג על ידי שימוש בפירות, שאותם הם אוחזים ומכניסים לתוכם אהבה וברכות עתידיות, "כדי שכל פרי ינבוט לתוך החיים שלהם בדרך של זרעים ואפשרויות", מסבירה לב־נאור, ודב מוסיף: "את הפירות הם מחויבים לאכול ואת הזרעים הם מחויבים לזרוע ולטפל בהם כדי שמשהו יצמח. אם הם יטפלו בהם כמו בזוגיות, יצא מזה משהו טוב". הו! |
