במתחם שרונה התל אביבי הרחובות שוקקים ומלאי חיים: בתי הקפה והמסעדות מלאים עד אפס מקום, סיורים מודרכים משוטטים ברחבי המתחם, בגן המשחקים המתקנים בתפוסה מלאה. אבל לא רק מסחר מתנהל פה – מי שירים עיניים מחלונות הראווה המעוצבים או מצלחת הסלט בבית הקפה יגלה את הבתים המשוחזרים להפליא, את הפרטים הגדולים והקטנים של המתחם החדש-ישן הזה, שהוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של תל אביב ושל המדינה לאורך יותר מ-140 שנה. רחוב בשרונה. המושבה הטמפלרית שוחזרה והפכה למתחם בילויים וקניות | צילום: החברה לניהול שרונה
הטמפלרים מקימים מושבה חדשה ההתחלה היתה באוגוסט 1871, כשקבוצה של טמפלרים – גרמנים נוצרים בני כת ההיכל (Tempelgesellschaft בגרמנית) – רכשה 600 דונם אדמה מצפון ליפו על מנת להקים שם מושבה חקלאית, שרונה (או במבטאם הגרמני – זרונה). הבחירה בשם מעניינת: המיקום של המושבה החקלאית, מצפון-מזרח ליפו, הזכיר למתיישבים את השרון, שאף הוא ממוקם מצפון-מזרח ליפו. שרונה הקדימה את נווה צדק, השכונה היהודית הראשונה של תל אביב, ב-16 שנה. המושבה נבנתה במתכונת של כפר גרמני קלאסי, בצורת צלב, לאורך שני רחובות ראשיים שחצו זה את זה – רחוב הופמן (כיום רחוב דוד אלעזר) ודרך הים (כיום רחוב קפלן). כמה עשרות בתים, שנבנו מאבן כורכר מקומית, נראו כאילו הגיעו הנה היישר מגרמניה: בתים חד קומתיים עם גג משופע, עליית גג ומרתף. במושבה הוקמו גם מבני ציבור – בית ועד הקהילה, בית העם ובית ספר, וכן בית בד, יקב ומזקקה. היום, כשמסתכלים על הכבישים הפקוקים ועל המגדלים העצומים שמקיפים את שרונה כמעט מכל עבר (ועבודות הבנייה מעידות שמגדלים נוספים עתידים לקום כאן) קשה להאמין שבתחילת המאה הקודמת המושבה הטמפלרית היתה מוקפת באלפי דונמים של שדות חקלאיים, כרמים, פרדסים ומטעי זיתים. בעוד שבמושבות הטמפלריות ביפו ובחיפה עסקו בעיקר במסחר, בשרונה חקלאות היתה הענף המרכזי. רחוב בשרונה. בתחילת המאה ה-20 גרו במושבה יותר מ-400 תושבים | צילום: אחיעד דנציגר
בתחילת המאה העשרים כבר חיו בשרונה יותר מ-400 אנשים, ולבתים הראשונים שנבנו במתכונת בתי כפר גרמניים נוספו בתים חדשים, חלקם בסגנון הבינלאומי, שהיה נפוץ בתל אביב של אותה התקופה. מלחמת העולם השנייה העלתה על פני השטח את הזיקה של הטמפלרים לגרמניה הנאצית ובעקבות כך בא הקץ להתיישבות שלהם בישראל. רבים מהטמפלרים נכלאו ולאחר מכן גורשו מהארץ ביחד עם בני משפחותיהם, בעיקר לאוסטרליה. שרונה הפכה למחנה צבאי בריטי, שהותקף כמה פעמים על ידי האצ"ל, הלח"י והפלמ"ח בין השנים 1945 ו-1947. עם סיום המנדט הבריטי שימשו בתי המושבה את הצבא הישראלי הצעיר – ביקב הטמפלרי ובמרתפיו שופצו המטוסים הראשונים של חיל האוויר ובמתחם הצבאי הוקם מערך המשוריינים של צה"ל. משחזרים את שרונה לאחר קום המדינה הפכה שרונה לקריית הממשלה (או בקיצור "הקריה"). בחלק הדרומי של המתחם התמקמו משרדי הממשלה, בבית הספר של המושבה הוקם בית יולדות, בית חולים הקריה, שנסגר ב-1997 ועבר לשכון בבית חולים איכילוב הסמוך. במשך עשרות שנים שימשו הבתים הישנים את הממשלה, את המטה הכללי ואת צה"ל, עד שהוחלט לשחזרם ולשמרם. כשיושבים בבתי הקפה, כדאי להרים עיניים ולהסתכל בבתים ששופצו בקפידה וביד אוהבת | צילום: אחיעד דנציגר
במהלך השנים היו כמה תוכניות לפיתוח מתחם הקריה, רובן כללו שימור מצומצם מאוד של בתי הטמפלרים, כשבשטחם של הבתים שייהרסו תוכננו להיבנות מבנים מודרניים. בסופו של דבר, לאחר מאבק ציבורי נרחב, הוחלט לשמר ולשחזר קרוב ל-40 בתים מהמושבה המקורית. במהלך עבודות השיפוץ, חמישה בתים טמפלריים שעמדו לאורך רחוב קפלן הוזזו כמה עשרות מטרים דרומה כדי לאפשר את הרחבת ציר התנועה. אנשי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, שהיו אחראים על עבודות השימור והשחזור, נעזרו בין היתר במידע ובתמונות שהגיע מבניהם, נכדיהם וניניהם של הטמפלרים שגרו בשרונה. עצים מהתקופה הטמפלרית עדיין נטועים בין הבתים ולצדם הוספו מדשאות והוקמו מגרשי משחקים לילדים. ישן מול חדש – מגדלי עזריאלי ובית משופץ בשרונה | צילום: אחיעד דנציגר
במהלך העבודות התגלו למשחזרים הפתעות לא צפויות ומשמחות, כמו למשל, בית הבד והבאר שנחשפו בשלמותם באחד המרתפים. בשטח ששימש בעבר את סדנת הרכב של צה"ל נפתח מגרש משחקים רחב ידיים, ואפילו האנטנה הגדולה, ששימשה את המוסד בשנותיו הראשונות, שופצה ושומרה. בשנה הבאה מתוכנן להיפתח בקצה המערבי של המתחם שוק איכרים. השילוב של חנויות אופנה יוקרתיות, בתי קפה ומסעדות בתוך בתיה המשוחזרים של המושבה הטמפלרית יכול לעורר שאלות לגבי מסחור יתר. אבל אין ספק שהצד המסחרי מושך למתחם מבקרים רבים שלא היו מגיעים לכאן אילו המקום היה נותר כאתר שחזור בלבד. המבקרים אולי מגיעים כדי למדוד שמלה, לקנות תיק חדש, להצטייד בגבינות איטלקיות או לאכול סושי, אבל הקסם המיוחד של שרונה נכנס ללב והוא זה שיביא לכאן את המבקרים. בתי הטמפלרים שופצו ושוחזרו והיו גם כאלה שהוזזו כמה עשרות מטרים ממקומם | צילום: החברה לניהול שרונה
מי גר כאן? סיפורי בתים קצרה היריעה מלספר על כל אחד מהבתים המשוחזרים בשרונה, אבל הנה על קצה המזלג סיפוריהם של חמישה בתים שכאלה. בביקור הבא שלכם, אל תשכחו להציץ בהם ובשכניהם, לא רק מבחוץ אלא גם מבפנים. טפסו למרפסות והשקיפו מהן על הסביבה, היכנסו לחנויות לא רק כדי לקנות אלא גם כדי לראות את ציורי הקיר והמרצפות היפות. למיקומם של הבתים, ראו מפה מצורפת בסוף הכתבה. בית הלן קופר גינטנר משפחת גינטנר הגיעה מגרמניה לארץ ישראל בשנות ה-70 של המאה ה-19 ורכשה פרדס מחוץ ליפו. כעבור שנים אחדות נפתחה בפרדס מאפייה משפחתית. ב-1934, לאחר שהמאפייה בפרדס נסגרה, פתחו בני המשפחה את "קפה גינטנר" בחצר ביתם בשרונה. רחבת בית הקפה רוצפה באריחי קרמיקה שחורים ולבנים וגרמופון השמיע מוזיקת ריקודים. האורחים ישבו על כסאות קלועים מקש ונהנו מעוגות שמרים, עוגות פירות וגלידה. בית הקפה המצליח משך אליו קהל רב ומעורב – בריטים, גרמנים ויהודים ששתו קפה ופיזזו יחדיו על רחבת הריקודים. עם קום המדינה המבנה שימש כאגף השיקום של משרד הביטחון; כיום פועלת כאן שלוחת חוץ של הטכניון. איפה? דוד אלעזר 18 היקב היקב, בתכנונו של האדריכל תיאודור זנדל, נבנה ב-1891 בחלקה הדרומי של המושבה. במבנה המוארך, הבנוי מאבן כורכר, יש שני גמלונים בגג הרעפים וחלונות עגולים שדרכם חדר פנימה אור. בחצר שבקדמת המבנה נפרקו העגלות העמוסות בענבים שנבצרו בכרמי שרונה. מתחת ליקב נחפרו שני מרתפים, שבהם יושן היין בחביות עץ גדולות. ייצור יין היה הענף החקלאי המרכזי בשרונה עד תחילת המאה ה-20 וביקב ייצרו לא פחות מ-50 אלף ליטר יין בשנה. מנהרה תת קרקעית, שנחשפה רק בשנת 2009, חיברה בין היקב למרתפי המזקקה שבה מולאו הבקבוקים. במבנה הזה הונחו היסודות לחיל האוויר הישראלי – בתקופת מלחמת העצמאות הועברו במבצע סודי למרתפי היקב 20 מטוסים ישנים, שמהם הורכבו 14 מטוסי אוסטר ("פרימוס") ובחצר היקב הורכב מטוס הספיטפייר, מטוס הקרב הראשון של חיל האוויר. בשנים שלאחר מכן פעלה כאן ההוצאה לאור של משרד הביטחון. איפה? דוד אלעזר 27 מנהרה טמפלרית. בין היקב למזקקה נחפרה מנהרה שדרכה הועבר היין
בית עמנואל שטלר עמנואל שטלר, אחד הפרדסנים המצליחים בשרונה, בנה את ביתו בראשית המאה ה-20 במערב המושבה. במקור הבית היה חד קומתי, אולם כמה שנים לאחר מכן נוספו לו קומה שנייה ומעקות מבטון למרפסות. במלחמת העולם השנייה גורש שטלר עם בני משפחתו לאוסטרליה, ואולם הלחץ היה גדול מדי עבורו והוא מת מהתקף לב בלב ים. לאחר הקמת המדינה פעל בבית שטלר המשרד הממשלתי לענייני נפגעי המלחמה, שהיה משולב עם משרד הדתות ומשרד החקלאות. בית עמנואל שטלר הוא הבית הראשון בשרונה שעבר תהליך שימור בשנת 2002. כדאי לשים לב במיוחד למסגרות סביב החלונות והדלתות ששומרו וכן לציורי הקיר שנעשו בטכניקת סטנסיל. כיום פועלים במקום פאב אירי וחנות אופנה של רשת בינלאומית. איפה? רחוב אלברט מנדלר 6 בית ווילי גרוצינגר בני משפחת גרוצינגר התיישבו בשרונה בסוף המאה ה-19. ווילי נולד במושבה בשנת 1907, וכשהיה בן שנתיים היגרה המשפחה למזרח אפריקה, וחזרה כמה שנים מאוחר יותר. ווילי התחנך בשרונה וב-1936 נישא לאלה וולר, אף היא בת המושבה. מאחורי בית המשפחה הוא פתח משחטה ואטליז, שבו מכר נקניקים ומוצרי בשר נוספים (את הבשר שמר באחד המקררים הראשונים בארץ). ב-1941 הוגלתה המשפחה לאוסטרליה. לאחר הקמת המדינה השתכן בבניין אחד מאגפי משרד המסחר התעשייה והאספקה. בית גרוצינגר חריג בכך שלא חזיתו היא שפונה לרחוב קפלן (בעבר דרך הים, אחד משני הרחובות הראשיים של המושבה) אלא דווקא צדו הצר. הוא היה אחד מחמשת הבתים שהוזזו בשנת 2005 דרומה כדי לאפשר את הרחבת הרחוב. איפה? רח' אליעזר קפלן 30 בית הספר ובית הקהילה הישן מבנה הציבור הראשון שנבנה בשרונה, לפי תכנונו של תיאודור זנדל. בראש המבנה הוצבה מערכת פעמונים, שצלצלו באמצע היום וסימנו את הפסקת הצהריים, ושעון גדול, שהמנגנון המקורי שלו התגלה בעליית הגג בעת ההכנות לקראת העתקת המבנה. את כתלי בית הקהילה מעטרים פסוקים מכתבי הקודש שנחשפו במהלך עבודות השימור ושוחזרו. המבנה נחנך ביוני 1872 ושימש במשך כ-40 שנה לטקסים דתיים (הטמפלרים התנגדו למבני כנסיה מקובלים). לאחר בניית בית הקהילה החדש, מצדו השני של הרחוב, שימש הבניין כבית הספר של שרונה. בשנת 1931, לאחר שבית ספר חדש נחנך, השתכנו במבנה משרדי הקהילה ובית הדואר של המושבה. במהלך מלחמת העולם השנייה המבנה שימש את מפקדת הכוחות הבריטיים. לאחר קום המדינה ישב בבניין זה השירות הבולאי ולימים פעל בו סניף הדואר של הקריה. בשנת 2005 הבניין הועתק ממיקומו הקודם בקו אלכסוני למקומו הנוכחי, כדי לאפשר את הרחבת רחוב קפלן. כיום פועלות במקום מסעדה וגלריה. איפה? רחוב אליעזר קפלן 34 מה עוד כדאי לעשות בשרונה? ♦ מרכז המבקרים. במרכז יש תצוגות מעניינות, פריטים היסטוריים שהתגלו במהלך שיפוץ הבתים וכמובן שאפשר להצטייד כאן במידע ובמפה. ממרכז המבקרים יוצאים סיורים מודרכים ברחבי המתחם. איפה? אלברט מנדלר 14. ♦ בית הבד. בבית הבד המשוחזר אפשר להתרשם מהמכונות המקוריות ששימשו את הטמפלרים בייצור שמן זית, לצפות במיצג מולטימדיה המספר את סיפור האתר ולטעום מגוון שמני זית (בתשלום, אפשר לרכוש כרטיס בבית הקפה הצמוד או במרכז המבקרים). צמוד לבית הבד יש בית קפה עם תפריט שעושה שימוש בשמן זית בכל המנות, אפשר גם לרכוש כאן שמני זית בוטיק איכותיים. איפה? דוד אלעזר 22 ♦ טסטינג רום. בר יין וחדר טעימות משוכלל שבו אפשר לטעום 40 סוגי יינות מהארץ ומחו"ל על ידי מזיגה עצמית. איך זה עובד? קונים כרטיס שעליו טעון סכום כסף, מכניסים את הכרטיס לצד הבקבוק שממנו תרצו לטעום, לחיצה על כפתור משחררת כמות קטנה של יין לכוס שלכם (אפשר לבחור בין שלוש מידות). אהבתם? לחצו שוב. רוצים לטעום יין אחר? הכניסו את הכרטיס לצד בקבוק חדש וכן הלאה. אפשר להזמין בבר פלטת גבינות, נקניקים, לחמים ובורסקטות ללוות את היין. איפה? קפלן 36 |
מפת שרונה, לחצו עליה להגדלה: מפת שרונה, לחצו עליה להגדלה | הכנה: סטודיו כרמלי
לחצו להגדלה לקריאה נוספת: | | הטמפלרים, שהיו יזמים גדולים, השאירו אחריהם בתים גדולים ומושבות חקלאיות. המושבניקים באותם יישובים שבגליל התחתון ממשיכים את המסורת ומקימים יוזמות תיירותיות פרטיות. טיול טבע היסטורי |
|