שיקגו: מגדלים ומורשת אדריכלית

לא רק עברה האדריכלי של שיקגו מפואר; כמה פרויקטים שנמצאים בשלבי תכנון ובנייה התחלתיים אמורים לסייע לעיר לשמור על שיאי גובה ולסחוט קריאות התפעלות. על הפרק מגדל חדש של דונלד טראמפ במרכז העיר, על גדות נהר שיקגו. דרומה משם ייבנה אקווה (Aqua), מגדל בן 83 קומות שפניו מעוצבים בצורת גלים, וגולת הכותרת: הצריח של שיקגו (Chicago Spire), מגדל שמתעקל סביב צירו כמו מקדח בתכנונו של אדריכל העל סנטיאגו קלטרבה (Santiago Calatrava).

הענקים המופלאים
מאחר שבבניינים שעדיין לא הושלמו אי אפשר לצפות, נתחיל בסיור בין אלו שעומדים על תִלם. נפתח במייל המופלא (Magnificent Mile), כפי שמכונה חלקה הצפוני של שדרת מישיגן (Michigan). מדובר במפגן בן 1.6 קילומטר של קפיטליזם אמריקאי במלוא עוצמתו, המושך אליו תיירים מכל העולם וגם מרחבי ארצות הברית. לאורך השדרה משתרע רצף של חנויות פאר ורצף מרשים לא פחות של קונים. אך להבדיל מאזורי שופינג אחרים בארצות הברית, שדרת מישיגן מצליחה להיות מרכז עירוני תוסס וחי וגם להישאר מטופחת להפליא, וכל זאת בצִלם של גורדי השחקים.

נתחיל במרכז ג'ון הנקוק (John Hancock Center) שניצב בקצה הצפוני של המייל המופלא, בשדרת מישיגן 875. הבניין בן מאה הקומות הוא השלישי בגובהו בעיר והרביעי בגובהו בארצות הברית. אחד ממאפייניו הבולטים הוא קורות הפלדה העצומות המצטלבות לאורך קירות הבניין, עדות לגאונותו של המהנדס הבנגלדשי פזלור חאן, שהמציא שלד פלדה קל יחסית שיצליח לעמוד ברוחות העזות המנשבות באזור. מהמצפה שבמרומי הבניין מומלץ להשקיף על שיקגו ומעבר לה. הצעת ייעול: במקום לשלם על תצפית, כדאי לעצור בבר Signature Lounge שבקומה ה־96 ולהתרווח עם משקה באותו המחיר. המראה בערב הוא בלתי נשכח, ואולי תרכשו חברים חדשים מיפן.

ממגדל הנקוק נפנה דרומה בשדרה ומיד ימינה לרחוב צ'סטנאט (Chestnut). נמשיך כשלושה בלוקים עד סוף הרחוב, כשרק הכביש המהיר מפריד בינינו ובין האגם. משמאל מתנשאים שני בתי דירות זהים (.  860-880 Lake Shore Drive). הבניינים נחשבים אחת מפסגות יצירתו של לודוויג מיז ואן דר רוהה
(Ludwig Mies van der Rohe), מאבות המודרניזם באדריכלות ומגדולי האדריכלים של המאה העשרים. ואן דר רוהה, מנהלו האחרון של בית ספר הבאוהאוס בגרמניה, גלה לארצות הברית ב־1937, התיישב בשיקגו ושינה את פני האדריכלות האמריקאית כשטבע את הסיסמה "פחות הוא יותר". בתי המגורים הם דוגמה לכוונת המשורר: שתי קוביות זכוכית ופלדה בקווים נקיים לחלוטין, ושלד פלדה חשוף לעין כל. כשנבנו ב־1951 היו אלה מבני המגורים הראשונים בעלי קירות זכוכית, חידוש מהפכני במיוחד בעיר שבה עד היום בנויים רוב הבתים מלבנים אדומות סתמיות.

מגדל המים הישן והקיטשי שבנוי בסגנון גותי הוא המבנה היחיד ששרד את השרפה הגדולה | צילום: סטיב גיר

תזכורת מהעבר
נמשיך דרומה ומיד ימינה לרחוב פירסון (Pearson) ונחזור לכיוון שדרת מישיגן. בדרך נעבור מימין למוזיאון לאמנות עכשווית של שיקגו (Museum of Contemporary Art) ולבסוף נגיע לשדרה. מי שזקוק להפוגה מוזמן להיכנס לבניין שמימין, ווטר טאוור פלייס (Water Tower Place), מגדל מסחרי שבו חנויות כלבו מהמפורסמות בעיר. מלבד מזרקה משעשעת ושירותים ציבוריים יש בלובי הבניין דוכן למכירת באו, כופתאות סיניות זולות וטעימות.

מעט דרומה, בצדה השני של שדרת מישיגן, נמצאת טירת אבן קטנה וקיטשית בסגנון גותי, שמתגמדת לצד גורדי השחקים המקיפים אותה. זהו מגדל המים הישן, המבנה היחיד במרכז שיקגו ששרד את השרפה הגדולה.

התחנה הבאה נמצאת בקצהו הדרומי של המייל המופלא. מיטיבי לכת יכולים להמשיך דרומה ברגל עד לגשר, ומי שרוצה לשמור כוחות יכול לנסוע חינם באדיבות עיריית שיקגו. חכו ליד השלט האדום בצומת הרחובות מישיגן ופירסון ועלו על אוטובוס המסומן בעיגול אדום לכיוון דרום.

הקצה הדרומי־מזרחי של שדרת מישיגן הוא אחת הנקודות המרשימות בעיר. מעט מצפון לגשר, בצדו הצפוני־מערבי של צומת הרחובות אילינוי (Illinois) ומישיגן, ניצב בניין מקגרו־היל (McGraw-Hill), אחת הדוגמאות הבולטות לסגנון אר־דקו, המשלב קווים ישרים ומודרניים עם אלמנטים קלאסיים ועם עיטורים. שימו לב לפיסול המעטר את קירות הבניין.

מעבר לכביש, מעט דרומה משם, ניצבת דוגמה למגלומניה אמריקאית בשיאה: בניין העיתון Chicago Tribune. תכנון הבניין הופקד בידי הזוכה בתחרות לעיצוב בניין המשרדים היפה בעולם שערך העיתון ב־1922. התוצאה היא מגדל גותי מפחיד משהו המעוטר בצריחים ובשדונים. בתחתית הבניין משובצות 120 אבנים שגזלו עיתונאי הטריביון בהוראת העורך מרחבי העולם (בין השאר מהפרתנון, מהטאג' מהאל, וגם ממגדל דוד). מצדו השני של הכביש (בצד מערב), נמצא בניין ריגלי (Wrigley), מרכז אימפריית המסטיקים, המעוצב בהשראת הקתדרלה בסיביליה. מימין לו אפשר לראות את פרויקט הבנייה של מגדל טראמפ, שעתיד לשלוט על הנוף ברוח בעליו.

נמשיך בצדו המערבי של הגשר העובר מעל נהר שיקגו. הגשר, המשמש אתר צילומים פופולרי לחתנים, כלות ופמליות חתונה מבושמות, הוא נקודת תצפית מצוינת, גם אם סחופת רוחות. במבט מערבה אפשר לראות שניים מהמבנים הידועים בשיקגו: בניין IBM, שנראה כאובליסק שחור ונבנה גם הוא לפי תכנונו של ואן דר רוהה, ומעבר לו מרינה סיטי (Marina City), צמד מגדלים מעוגלים
שבנויים ככוורות. 18 הקומות התחתונות של המבנים הן חניון פתוח.

לאחר חציית הגשר שימו לב לתחריט שעל מגדל האבן הקטן בקצהו הדרומי, המתעד את קרב הגבורה של המתיישבים הלבנים האצילים נגד האינדיאנים הפראים התוקפים אותם. קשה למצוא עוד מפגן כזה של חוסר תקינות פוליטית ציבורית בארצות הברית של ימינו.

שוקולד, קפה ושעועית
מי שסובל בשלב זה מנפילת סוכר יכול להתכבד בשוקולד ב־Moonstruck שבשדרת מישיגן 320. למכורי קפה מומלץ להתאפק עוד קצת. הלאה במורד שדרת מישיגן, במספר 230, נמצא בניין קרבייד וקרבון (Carbide and Carbon), שבו שוכן מלון Hard Rock. הבניין תוכנן על ידי בניו של דניאל בורנם, מתכנן הערים האגדי שהתווה את תוכנית המתאר של שיקגו המודרנית. על פי האגדה, ניסו הבנים לשוות לבניין מראה של בקבוק שמפניה: שחור בתחתיתו, ירוק בצווארו, ועם עטיפת זהב בראשו. פנים הבניין, שעשוי משיש שחור מעוטר בברונזה, הוא דוגמה קלאסית לעיצוב בסגנון אר־דקו.

נפנה ימינה לרחוב רנדולף (Randolph). בבניין מספר 53 נתקלים בדבר נדיר באמת בארצות הברית: קפה מעולה. Intelligentsia Coffee, אילי הקפה המקומיים של שיקגו, משאירים את Starbucks הרחק מאחור. מאוששים ומלאי קפאין נמשיך הלאה עד רחוב וובאש (Wabash), שפסי רכבת מתנשאים מעליו. זוהי הרכבת המפורסמת של שיקגו שנראית כמעט בכל שוט פתיחה של סרט שעלילתו מתרחשת בעיר. הרכבת מכונה EL (קיצור של Train Elevated), ובסביבה שבה אנו נמצאים יוצרים כמה קווים שלה מעין לולאה שהעניקה לאזור את כינויו: The Loop. פנייה שמאלה בוובאש ועוד פנייה שמאלה ברחוב וושינגטון (Washington) יחזירו אותנו לשדרת מישיגן, כשמולנו נמצאת התשובה של שיקגו למאה ה־21, פארק מילניום (illennium Park).

ראש העיר של שיקגו, ריצ'רד מ' דיילי, השולט בה ביד רמה מ־1989, מבין היטב שעל מנת לשמור על מעמדה העיר זקוקה להתחדשות בלתי פוסקת. פארק מילניום הוא רק אחד הביטויים לכך: אתר מוזנח של מסילות וחניונים הפך בהשקעת עתק לפארק עתידני מרשים. סמוך לשדרת מישיגן נמצא שער ענן (Cloud Gate), מעין טיפת מתכת כסופה שיצר סלבריטאי הפיסול אניש קפור, ובה משתקפים פני השמים ופני המבקרים. הפסל זכה ובצדק לכינוי The Bean (השעועית). דרומה משם נמצאת מזרקת הכתר.

(The Crown Fountain) של הפסל חאום פלנסה, המורכבת משתי קוביות זכוכית שמתוכן מוקרנים פרצופים הפולטים מים מפיהם. הילדים מתלהבים, אחדים ממבקרי האדריכלות קצת פחות. בחלקו המזרחי של הפארק נמצא אודיטוריום ג'יי פריצקר (Jay Pritzker Pavilion), שהוא היכל הופעות פתוח בתכנונו של פרנק גרי שמעניק לשיקגו את חותמת העדכניות האולטימטיבית. מאחורי פיסות הטיטניום המתעקלות נשקפת לבנה ענקית שאינה אלא בניין AON, השני בגובהו בעיר.

נסיים את הסיור בחזרה מהעתיד היישר לביקור במוזיאון. מדרום לפארק מילניום נמצא המכון לאמנות של שיקגו (Art Institute of Chicago), מוזיאון שמתהדר באוסף אימפרסיוניסטי מרשים וביצירות אמריקאיות ידועות. המוזיאון עצמו הוא חתיכת היסטוריה: הוא אחד משני המבנים היחידים שנותרו מהיריד הקולומביאני שנערך בעיר ב־1893 לציון 400 שנה לגילוי אמריקה. ביריד נבנתה "עיר לבנה" בסגנון יווני קלאסי, וחצי מאוכלוסיית ארצות הברית דאז באה לבקר. היריד העלה את שיקגו על המפה אבל הסתיים במפח נפש: התנקשות בחיי ראש העיר ושרפה. אך מעמדה של שיקגו, אז והיום, נותר איתן.

שיקגו – העמוד הראשי>>