שייט תעלות בוויילס – להסתכל על הנוף מלמעלה

האקוודוקט הזה, שאורכו יותר מ-300 מטר וגובהו כ-38 מטר, זכה בצדק לתואר "פלא התעלות". הוא נבנה לפני כ-200 שנה, כאשר הסוס והעגלה היוו את אמצעי התחבורה העיקרי, תוך שימוש בטכנולוגיות שהיו מתקדמות לאותם ימים, בערך כמו נחיתה על הירח בימינו. עד היום מעורר האקוודוקט התפעלות אצל המבקרים באיזור, בדיוק כפי שהיה כשנחנך.

כמו כל התעלות בבריטניה, גם תעלת חלאנגוחלן הוקמה עבור התעשיות המקומיות המתפתחות. כאן היו אלה מכרות הסיד, הפחם ועפרות הברזל של הרי ויילס. ברזל היה חומר נפלא של התקופה, ובוויילס היו מאגרים גדולים ממנו. הבעיה היתה לשנע את עפרות הברזל הכבדות דרך המחוז ההררי, אל מרכזי התעשייה. התעלות, על מערכת הסכרים שלהן, אפשרו לשנע מטענים גדולים במאמץ מועט. דוברה הנגררת על ידי סוס שצועד על גדת התעלה יכלה להוביל 35 טון, בקצב קבוע של חמישה קמ"ש. האמצעי החלופי באותה תקופה היה עגלות רתומות לצמד סוסים, אבל אלה יכלו לשאת לא יותר מחצי טון. יתר על כן, המעבר בדרכי העפר היה קשה, ובחודשי החורף הפכו אלה לבלתי עבירות. התעלות פתרו את כל הקשיים הללו.

בנוסף לתפקידה התעשייתי, מילאה תעלת חלאנגוחלן מטרה חיונית אחרת, ובאופן אירוני, דווקא היא זו שהבטיחה את המשך קיומה של התעלה. הגידול באוכלוסיית בריטניה המתועשת חייב להרחיב את אספקת מי השתייה – משאב נוסף שוויילס בורכה בו. נהר די, הזורם בצפון ויילס, היווה מקור למים שליברפול וצ'סטר נזקקו להם. תעלת חלאנגוחלן סיפקה את האמצעי המושלם להעברת נוזל החיים אליהן, כפי שהיא ממשיכה לעשות זאת גם כיום. כששטים בתעלה מערבה, ניתן לחוש בזרימת המים, במורד התעלה, ב- Hurleston Junction, נמצא מאגר מי השתייה, הניזון ממים אלה.
באמצע המאה ה-19 התפשטו ברחבי בריטניה מסילות הברזל, והשימוש ברבות מתעלותיה – ובהן גם תעלת מונטגומרי הסמוכה – פסק. אבל בשל התפקיד החיוני שמילאה באספקת מי שתייה, תעלת חלאנגוחלן שרדה, וכיום היא הפנינה בכתר נתיבי המים של הממלכה המאוחדת.

הרהורים על התור בסכרים
אחת הסיבות לכך שתעלת חלאנגוחלן היא מתעלות הנופש הפופולריות ביותר בבריטניה נעוצה בכך שניתן לשוט בה הלוך ושוב בנוחות רבה במשך שבוע אחד – משך הזמן המקובל לחופשת נופש בסירה שכורה. לאורך התעלה ובסמוך לה פועלות כמה חברות השכרה. התעלה מתחילה ב- Hurleston Junction כ-26 קילומטר דרומית לצ'סטר. בקטע זה של התעלה תעברו בנוף הכפרי הדשן של מישור צ'שייר, כשרק פרות וכבשים יארחו לכם לחברה. מדי פעם תיתקלו בסכרים, שיספקו לכם את המידה הנכונה של פעילות גופנית.

המפגש הראשון והקצר עם הציוויליזציה הוא ברנברי Wrenbeury, שם יש שני פאבים ותחנה להשכרת סירות. במקום תיתקלו בשני גשרים מתרוממים. הראשון הוא גשר עץ מקסים, שהשתנה רק מעט מאז ימיה הראשונים של התעלה. יהיה עליכם לרדת מהסירה ולהרימו בעצמכם. השני הוא גשר חשמלי, וכשהוא מתרומם, מופעלים מחסומים העוצרים את המכוניות הנוסעות בכביש. עליכם לזכור לחייך במתיקות אל הנהגים, שנסיעתם הופרעה בגללכם.

בגרינדלי ברוק Grindley Brook תעברו במערכת של שישה סכרים. שלושה מהם מאורגנים במה שמכונה "גרם מדרגות" Staircase – השער העילי של הסכר הראשון הוא השער התחתון של הסכר הבא. כיוון שרק סירה אחת יכולה לטפס או לרדת ב"גרם המדרגות" הזה, עלול להיווצר במקום תור. אבל כפי שתגלו עד מהרה, גם לתור יתרונות משלו: הוא יאפשר לכם לפטפט עם נופשים מסירות אחרות. נופשי התעלות ידידותיים בדרך כלל, ובתעלת חלאנגוחלן תוכלו לפגוש אנשים מכל רחבי העולם.

בהמשך מגיעים ל- Frankton Junction, שם מתחילה תעלת מונטגומרי. עבודות השיקום של תעלת מונטגומרי עדיין נמשכות, בעזרת מתנדבים, מערכות הסכרים הראשונה בנקודת המפגש שבין שתי התעלות (חלאנגוחלן ומונטגומרי) היא עדות חיה למאמציהם.

אחרי המפגש עם תעלת מונטגומרי. פונה תעלת חלאנגוחלן צפונה, דרך מישורים חקלאיים המשובצים בכפרים קטנים ובפאבים. הרי ויילס נראים באופק בבהירות רבה יותר ויותר, ככל שהתעלה מתפתלת בדרכה לעבר Chirk Bank. בין התעלה לכביש הראשי, כביש A5, פועל פאב גדול ולו גן – בדיוק בנקודה שבה מתחברים ביניהם הכביש, התעלה ומסילת הברזל על המעבר הצר שבין הגבעות. התעלה והמסילה חוצות את עמק Ceiriog, בצד אקוודוקט האבן המרהיב של צ'ירק והוויאדוקט (גשר דרכים). בנקודה זאת חוצים את הגבול בין אנגליה לוויילס, רגע לפני שצוללים למחשכיה של מנהרת צ'ירק. במנהרה, שאורכה 420 מטר, עדיין נותר שביל הגרירה שיועד בעבר לסוסים. ככלל, במנהרות שבהן עוברות התעלות אין תאורה מלאכותית, וכאשר רוחב הנתיב עולה אך במעט על רוחב הסירה, הניווט הופך למשימה מאתגרת ומספקת כאחד.

האקוודוקט של פונטקאסאחלט, שהוזכר כבר קודם לכן, מעורר התפעלות כל פעם מחדש. הוא נמתח לאורך יותר מ-300 מטר, ונישא על גבי 19 עמודי אבן. המים זורמים כאן במעין שוקת, הבנויה מלוחות מתכת בגודל של מטר על מטר. הלוחות, שיוצרו בבתי היציקה המקומיים, מוברגים זה לזה בברגים העשויים בעבודת יד. מדי פעם מוציאים לבדיקה אחדים מ-15,000 הברגים הללו, ובכל פעם מחדש מתברר כי הם במצב טוב בדיוק כמו בעת ייצורם, לפני 200 שנה.

בקטע זה של תעלת חלאנגוחלן עובר שביל הגרירה מצידה האחד של התעלה, ובצמוד לו מעקה. מצידה השני של התעלה אין כל אמצעי הגנה, למעט השפה, שרוחבה עשרה סנטימטר בלבד. מכאן ניתן לצפות מגובה מסחרר אל העמק שמתחת. כאשר שטים כאן, מומלץ להשאיר ילדים פעילים במיוחד בתוך התא הסגור, כדי למנוע את צניחתם אל מגרש הקריקט שלמטה.  על רציף טרבור Trveor Wharf שבקצה האמה יש פאב וכמה חנויות. כאן מתעקלת התעלה בחדות שמאלה ומתחיל הקטע האחרון של המסע, המוביל אל העיירה חלאנגוחלן. לאורך שמונה הקילומטרים  הבאים עוברת התעלה בשולי העמק, ומכל עבר נשקפים מראות עוצרי נשימה.

לקראת קצה התעלה אפשר לעזוב את הסירה ולהצטרף לנסיעה ברכבת קיטור משוקמת במעלה העמק. לחלופין, תוכלו להינפש על רפסודה רתומה לסוסים לאורך הקילומטר האחרון של תעלת חלאנגוחלן, עד למפלי הפרסה Horseshoe Falls, הנקודה שבה נשפכים מימיו של נהר די אל התעלה. זה הזמן להסתובב ולעשות את כל הדרך חזרה אל נקודת המוצא, במישוריה של אנגליה שבמזרח.