שובן של הממותות

אבל זה עדיין לא הסוף. הגיאוגרף היווני פאוסניאס, בן המאה השנייה לספירה, מתאר את גילוי עצמותיו של הענק המיתולוגי בחוף רוטיום, לאחר שנסחפו לשם על ידי גלי הים. פאוסניאס מתאר את ההתרגשות שאחזה בבני המקום עם גילוי עצמות הענק ומביא את דבריו של עד ראייה, הטוען כי פיקות הברך הענקיות היו כמידותיה של צלחת דיסקוס ששימשה את המתחרים בקרב חמש. קוטרה של צלחת דיסקוס כזאת היה כ־15 סנטימטר!

סיפור נחמד, אבל לא נכון. ממאמר שפרסמה אדריאנה מַיוֹר בירחון של המכון האמריקאי לארכיאולוגיה מתברר כי העצמות שהתגלו באיזור רוטיום היו שייכות כנראה לקרנף קדום או לממותה מתקופת המַיוֹקֶן, לפני כשמונה מיליון שנה. החוקרת, המתמחה בהיסטוריה של הטבע, מסבירה כי בתקופת המיוקן הסתובבו באיזור הים התיכון ממותות, דובי יערות, קרנפים ואפילו ג'ירפות ענק. לא פלא, קובעת מיור, שמיתוסים על גיבורים ענקיים צמחו דווקא באזורים שבהם נחשפו שרידיהן של אותן חיות קדומות.

האם אנחנו לבד?
בליל 15 באוגוסט 1977, ישב הפיזיקאי האמריקאי ד"ר ג'רי אמן בבניין מצפה הכוכבים "האוזן הגדולה" באוניברסיטת אוהיו שבארצות הברית וחיפש אחר תרבויות חדשות בחלל. מסע החיפוש המודרני הזה התנהל באמצעות אנטנת רדיו רגישה, שסרקה בשקדנות את מרחביה העצומים של גלקסיית שביל החלב. בגלקסיה יש מקורות רדיו טבעיים רבים, וכל אותות הרדיו שנקלטו נרשמו בצורה של אותיות וספרות על גבי תדפיסי נייר. לפתע הבחין ד"ר אמן בסדרת סימנים יוצאת דופן: קבוצה של שש ספרות ואותיות שהופיעה על גבי התדפיס הצביעה על כך שמדובר בשדר רדיו חזק, חריג, שהגיע מהחלל. האם זהו הקשר המיוחל? האם מישהו מבקש לדבר עם המין האנושי? לד"ר אמן הנרגש לא היתה תשובה, והוא התכוון לחזור לבדוק את הנתונים מאוחר יותר. בינתיים הוא סימן את רצף האותיות והמספרים בעיגול ורשם בצד, בכתב ידו: וואו!

השאלה "האם אנחנו לבד?" מטרידה את המין האנושי מאז שהחל להביט בכוכבים. תצפיות ומחקרים שנעשו במהלך המאה ה־20 חיזקו את ההנחה שאין משהו יוצא דופן במערכת השמש שלנו, ואת האפשרות כי אי שם בין 300 מיליארדי הכוכבים בגלקסיה מפכים להם חיים תבוניים. הבעיה מתחילה כאשר מנסים לאמת או לשלול את האפשרות הזאת. המרחקים המפרידים בין הכוכבים נאמדים במיליארדים רבים של קילומטרים, מה שמונע כל אפשרות להגיע לכוכבים, ולו אל הקרובים ביותר, בזמן סביר.

על רקע זה הציע לפני כ־40 שנה האסטרונום האמריקאי פול דרייק לנסות להאזין לאותות רדיו שמפיקות (אולי) תרבויות תבוניות שמתקיימות (אולי) במרחבי החלל. הרעיון היה בעייתי, בלשון המעטה. מי מבטיח לנו, שאלו המתנגדים, שאותן תרבויות משתמשות בגלי רדיו ולא בסוג תקשורת שונה? ואם אכן הן משתמשות בגלי רדיו, כיצד נדע לאן לכוון את האנטנות שלנו ולאיזה תדר לכייל את המכשירים? כך או כך, במהלך שנות השישים של המאה שעברה החלו נסיונות לאתר אותות רדיו המגיעים מהחלל. מה שמחזיר אותנו לאותו לילה באוגוסט 1977 ולרדיו־טלסקופ המכונה "האוזן הגדולה".

ניתוח האותות שהגיעו באותו לילה לימד כי השדר המוזר נמשך 37 שניות בדיוק. במהלך שניות אלה גברה עוצמת האות עד לרמה מסוימת ואז דעכה לחלוטין. עוצמת האות ומשכו הצביעו על כך שמדובר במקור רדיו חזק ולא טבעי. ביום שלמחרת ומדי יום במשך חודש ימים ניסו חוקרי המצפה לאתר שוב את האות, אך ללא הצלחה. שדר ה"וואו" (כך הוא מכונה על ידי אסטרונומים העוסקים בחיפוש אחר חיים ביקום) לא נקלט שוב, למרות מאמצים חוזרים ונשנים שנעשו במהלך השנים.

הניסיון האחרון לאתר את שדר ה"וואו" נערך באמצעות מצפה הרדיו הענקי (VLA) שבניו מקסיקו. המצפה מורכב ממערך של 25 צלחות, ומסוגל לקלוט אותות רדיו קלושים מגלקסיות המרוחקות מיליארדי שנות אור מאיתנו. למרות הרגישות, השדר לא נקלט גם הפעם. ההסברים שניתנים לכך שונים ומשונים והספקולציות רבות, אבל בדבר אחד אין ספק: ב־15 באוגוסט 1977 אות רדיו מעניין אכן הגיע לכדור הארץ. יש לנו את זה בכתב.