אינני יודע כמה מכם גידלו יונים בנערותם? לפני שנים לא מעטות בני הבכור בנה שובך וטיפח בשקדנות עשרות רבות של יוני תעופה פרסיות. היינו יושבים על הגג וצופים בהן עולות לשמיים עד שנותרה רק נקודה זעירה ואז החלו לרדת, מעוף של סאלטות והיפוכים בחזרה לאדמה ולשובך. עד היום יונים בתעופה ובעיקר צחורות מרגשות אותי.
במיתוס, בהיסטוריה, בדת וגם בחיי יומיום יש ליונה בהחלט מקום של כבוד. היונה כסמל השלום, היונים הלבנות של האלה אפרודיטה. גידול ביתי של יונים החל במצרים העתיקה כבר מכ-3000 לפנה"ס והופעה ברומא העתיקה של המילה הלטינית קולומבריום, שמקורה במילה יונה. ונא לא לבלבל במחילה את היונה עם קרובותיה הצוצלת והתור.
לפני כשנתיים עברנו לגור חלק מן השנה באי אנדרוס שביוון. במדרון ההר שנפרש מתחת לביתנו עד לים עפה מדי בוקר להקה של יונים לבנות. ירדתי לחפש מהיכן הן באות. זה לא היה שובך של רשת וקרשים ליד לול תרנגולות, גם לא קופסה מלבנית על עמוד עץ וחורים לתאי הקינון אלא מגדל ענק בנוי אבן, מסויד לבן ומעוטר להפליא.
לקריאה נוספת:
במדרון ההר שנפרש מתחת לביתנו עד לים עפה מדי בוקר להקה של יונים לבנות. ירדתי לחפש מהיכן הן באות
זה לא היה שובך של רשת וקרשים ליד לול תרנגולות, גם לא קופסה מלבנית על עמוד עץ וחורים לתאי הקינון אלא מגדל ענק בנוי אבן, מסויד לבן ומעוטר להפליא
שובכי היונים בווידאו, צילום: יגאל צור
שכיות חמדה ארכיטקטוניות
גיליתי את אחת משכיות החמדה הארכיטקטוניות היפות ביותר שבאיים אנדרוס ובאי השכן טינוס – מגדלי שובך יונים. הם אינם נופלים בגובהם ממגדלי האבן של כפרים כמסטיה ואושגולי בחבל סוונטי שבגיאורגיה, גם לא ממגדלי האבן למגורים הפזורים ברחבי סצ'ואן ויו'נאן שבסין. אני בטוח שכל אחד מכם יכול להיזכר במגדל אבן כזה או אחר באירופה.
אם כך מה מייחד אותם? קודם כל הרעיון הדי מטורף: לבנות מגדל אבן שנראה כמו מצודה קטנה מתוך סיפור אגדות עבור יונים? אני, ששיפצתי במשך כשנה בית אבן באי אנדרוס יודע כיום איזה עמל ועבודה וידע ארכיטקטוני צריך כדי לבצע משימה שכזאת. חומר הבנייה, אבן הצפחה, מצוי בשפע, ממש מתחת לרגליים, רק צריך לחפור. אני חופר בורות שתילה לעצים, כל בור שני סלע צפחה שאינך יודע מהיכן הוא מתחיל והיכן נגמר. לכרות אותם מהקרקע, לפצל את הלוחות, להביא מסה ענקית של אבנים ולהרים מגדל שכזה ללא שום תמוכות או יסודות בקרקע לגמרי לא פשוט.
הדבר השני ששמתי לב הוא שמרבית המגדלים בנויים על מדרונות של גבעות, צלעות של עמקים ואפילו טרסות מוגבהות וכול זאת למה? כפי שתמיסטוקולס, אחד מאחרוני מגדלי היונים אמר לי, "שתהיה להן תעופה טובה." כלומר, שלמעופפות היפהפיות האלו תהיה יציאה נוחה מהשובך וגם נחיתה רכה בחזרה. נשמע קצת הזוי, לא? ובכן, לא.
המגדלים הינם תמיד מרובעים שמתרוממים למעלה בצורה ישירה. ישנם קטנים, של קומה אחת, אולם אלו במיעוט. הרוב הינם של שתיים ויותר קומות. קומה ראשונה מחסן ושניה ליונים. יש רק דלת אחת עשויה מעץ עבה כך שטורפים כמו נחשים, עכברים וגנבים אינם יכולים להיכנס. כמובן שליונים יש כניסות מהחלק העליון אל תאי הלינה וההטלה.
המגדלים חסומים מהצד הצפוני, כך שרוח המלטמי הצפונית החזקה חס ושלום לא תפריע למעופפות הרכות. חשוב שיהיה בסמוך מקווה מים וגם מקורות מזון. אולי זאת הסיבה שלא אחת הדיירים של החלק התחתון של המגדלים הן כבשים. שכן לרוב יש שם מחסן או אסם, ואולי הגרגרים שנופלים מהמזון המסופק להן, תירס למשל, משמשים גם את היונים.
מבחוץ שילוב מרתק של חיפוי שמשלב בין צבע סיד לבן לבין טיט בצבע אדמה וכמובן העיטורים הטיפוסיים שהם משחק בצורה ובאבן שכל מי שמבקר באנדרוס ובטינוס רואה אותם בחומות, בגדרות וגם במבנים. בפינות הגג מגדלים קטנים שמגביהים את המבנה וגם מסיימים אותו בצורה נאה לעין.
מרבית המגדלים בנויים על מדרונות של גבעות, צלעות של עמקים ואפילו טרסות מוגבהות
מבחוץ שילוב מרתק של חיפוי שמשלב בין צבע סיד לבן לבין טיט בצבע אדמה וכמובן העיטורים הטיפוסיים שהם משחק בצורה ובאבן
תולדות גידול היונים באיים
לפי עדויות ורשומות היסטוריות גידול היונים החל עם הכיבוש של האיים ב-1204 על ידי ונציה. יונים גודלו כמקור לבשר וכמקור לחומר דשן עשיר, שכן צואת יונים עשירה בחנקן, זרחן ואשלגן, חומרים מזינים חיוניים לצמיחת צמחים. הזכות להחזיק באותה עת שובכי יונים ניתנה רק לאצולה או לכמורה. כדאי להזכיר בהזדמנות זאת את "le droit de colombier", בצרפת העתיקה. החוק שאפשר לגדל יונים שמוצאות את מזונן בשדות המקיפים את בית בעליהן, ולא בחצר חווה סגורה שממנה לא היו יוצאות. חוק שהיה בתוקף עד למהפכה הצרפתית.
מצב דומה היה בטינוס ואנדרוס עד ל-1715, אז נכבשו האיים על ידי האימפריה העות'מנית. מאותו רגע עם ההתפרקות החונקת של שלטון האצולה והכמורה כל מי שהיה בעל אדמה ובעל אמצעים בנה שובך ליונים כדי לגדל אותן לבשר או להשתמש בחומר הדשן מהצואה. נראה שמסמל של אצולה שובכי היונים הפכו לסמל של עושר כלכלי וסטטוס חברתי. בשר יונים נשלח משני האיים לאירופה. אינני יודע כמובן נתונים מדויקים כי לא מצאתי רשומות על כך. מי שיבדוק למשל את תפריט היוקרה של לואי ה-14 בצרפת יגלה שיונים היו חלק ניכר ממנו. בארוחה רגילה הוגשו 10 – 20 יונים למלך ומקורביו ובאירועים חגיגיים המספר היה עשוי להגיע למאות יונים בשבוע.
באי טינוס נותרו כ-960 (לפי ספר שיצא ב-2020), כאשר העתיק ביותר הוא משנת 1700. באנדרוס אינני יודע. בכל שובך שכזה חיו כ-50 זוגות יונים שגדלו צאצאים רבים והייצור המוערך לשנה של בשר היה כ-150 קילוגרמים וכ-500 ק"ג לשנה של דשן. מעניין מה הכניס יותר.
מה שהקסים אותי מעל לכל היא הבנייה באבן והעיטורים של מגדלי היונים. אני חייב להודות שמאז שאני חי בבית שכולו, כולל הגג, עשוי מאבן צפחה מקומית (שחלקה חפרנו מהקרקע שלנו) למדתי לאהוב אבנים ולא פחות את היכולת ההנדסית, הארכיטקטונית והאמנותית שנוצרה סביבן בשני האיים האלו. דימטריס, בנאי האבן שלי, אומר, שאין בניית אבן יותר יפה בכל יוון מאשר באנדרוס וטינוס ואני נוטה להסכים איתו. העיטורים על שובכי היונים שונים ממגדל אחד למשנהו. יש בהם משולשים, מעוינים, משולשים ובהם כעין צורת עצים, עיגולים מחולקים ונראה שכל בנאי ניסה להשאיר את חותמו האישי הופך בכך שובך יונים ליצירת אמנות.
בניית המגדלים היפים פסקה היכן שהוא בסוף המאה ה-19 או בתחילת המאה ה-20: משבר כלכלי, חוסר עניין ביונים ובשרן, נטישת האיים לטובת הערים הגדולות. מאמצע שנות ה-70 החלה תנועה של שימור שובכי מגדלים אלו. חלקם שולבו בבתים קיימים או הפכו לחדרי אירוח. מעט מאוד מגדלי יונים נותרו והמסורת הולכת וגוועת. נותרו המגדלים הקסומים שעדיין מעשירים את הנוף בין אם הם בקבוצה המשבצת מדרון גבעי או עומדים לבד סחופי רוח.
——
יגאל צור הוא סופר ומדריך טיולים: טיולי הליכה, רכב ומשולבים לבודדים, למשפחות ולקבוצות קטנות באי אנדרוס.
ווטצאפ למידע והזמנות: 0545405726
קישור אל הבית וחדרי האירוח של קארין ויגאל צור באנדרוס: https://andros.yigal-zur.com/