כדברי השיר, ארצנו היא אכן קטנטונת. אין בה יערות עד, נהרות שוצפים ואגמים רחבי ידיים וגם לא רכסי הרים שפסגותיהם מושלגות תמיד. דובים לא מסתובבים בה (ליתר דיוק כבר לא מסתובבים – בעבר חיו פה דובים חומים, אלכסנדר זייד ראה דוב חום סורי ליד כפר גלעדי בשנת 1917), פילים לא מתקבצים עם ערב על גדת האגם כדי לשתות, ברדלסים לא אורבים בעשב הגבוה לטרפם. אבל באופן מפתיע, גם בארץ קטנה כל כך כשלנו, עם טבע מקסים אך צנוע, אפשר למצוא כמות מרשימה של צמחים אנדמיים – כלומר ייחודיים לחבל ארץ מסוים, ובמקרה הזה לישראל. מאידך, כשמגיעים לקטגוריית בעלי החיים האנדמיים מתגלה תמונה עגומה למדי, אבל על כך בהמשך.
יותר צמחים מאשר בבריטניה
בספרו גיאובוטאניקה, משנת 1955, החוקר מיכאל זהרי כתב כי בישראל יש כ-150 מיני צמחים אנדמיים, ומוסיף כי לגבי חבל ארץ קטן כשלנו יש פה צמחים אנדמיים רבים. באופן כללי בישראל יש עושר מדהים של צמחים, לא רק אנדמיים. במאמרם "צמחים נכחדים בישראל" מציינים המחברים רון פרומקין, אבי שמידע, יובל ספיר, אורי פרגמן-ספיר ונעם לוין כי במרחב הגיאוגרפי של ישראל תועדו כ-2,420 מינים של צמחי בר עילאיים, עושר אדיר לעומת מדינות כמו בריטניה, ששטחה גדול פי תשעה ויש בה 1,620 מיני צמחים, או שוודיה, ששטחה גדול פי 16 מישראל וצומחים בה רק 1,750 מיני צמחים. אחת הסיבה לעושר הזה טמונה במיקום הגיאוגרפי שלנו, בצומת דרכים בין שלוש יבשות – אסיה, אפריקה ואירופה.
חבצלת הנגב בצומת רותם. צומחת אך ורק בישראל | צילום: ציפי אור מאיר, ויקיפדיה
לצד העניין הרב שהצמחים האנדמיים מעוררים בקרב חוקרים והשמחה שהם מעלים בקרב אוהבי טבע וחובבי טיולים, הם מטילים עלינו אחריות כבדה. דמיינו לעצמכם מצב שבו הכלניות או הרקפות בארץ ייכחדו. אין ספק שזה יהיה עצוב, אבל אפשר יהיה לראות את הפרחים הללו בארצות אחרות. אבל אם אירוס הארגמן, שבית הגידול שלו הוא אך ורק בישראל, ייעלם – לא יוותר אפילו אירוס ארגמן אחד לפליטה בכל העולם כולו.
שמונה מינים של אירוסים מקבוצת אונקציקלוס, מהיפים והמרשימים בפרחי ארצנו, הם אנדמיים ואינם צומחים בשום מקום אחר בעולם. אחד מסימני ההיכר שלהם – כל פרח נישא על גבעול משלו. בקבוצה הזאת אפשר למצוא את אירוס הארגמן שצומח בחולות השרון, אירוס הנגב שצומח בצפון-מערב הנגב, אירוס הגלבוע שצומח בצפון השומרון ובגלבוע, אירוס נצרתי שתפוצתו בהרי נצרת, בגבעת המורה ובהרי נפתלי. אירוסים אנדמיים נוספים הם אירוס הדור, אירוס ירוחם, אירוס שחום ואירוס החרמון. עוד צמחים אנדמיים לישראל – פישתנית יפו הצומחת רק במישור החוף וצמחי מדבר כמו אזובית המדבר, אזובית רמון, חבצלת הנגב וכלך דנין.
אירוס החרמון ליד קצרין. צמח אנדמי הנמצא בסכנת הכחדה | צילום: יואב דותן
היו ולא יחזרו עוד
מצבם של בעלי החיים האנדמיים משמח הרבה פחות. מינים רבים של בעלי חיים נכחדו מאזורנו, בהם דובים, תנינים, ראמים, יענים ועוד, וגרוע מזה – מינים אנדמיים רבים נכחדו ונעלמו כליל מהעולם. כך למשל נמר סיני, אחד משלושה תתי מין שחיו כאן בעבר. ציד פרוע אחראי לכך שנמר סיני, שחי בעבר באזור אילת ומדבר סיני, נכחד מן העולם. ייבוש החולה הביא להכחדתם של בעלי חיים אנדמיים, בהם נון הגליל, דג שייחודו בכך שהוא חסר קשקשים, ועגולשון שחור-גחון הדומה לצפרדע נחלים אך קטן ממנה.
אגם החולה בשנת 1943. ייבושו הביא להכחדת בעלי חיים אנדמיים שחיו רק כאן
גורלו של לבנון הירקון האנדמי שפר עליו מעט יותר: בעבר היה לבנון הירקון, שהעיר תל אביב אף מופיעה בשמו המדעי Acanthobrama Telavivenis, נפוץ ברבים מנחלי החוף, אולם בשל זיהום הנחלים הוא כמעט והוכחד. בזכות מאמצים של ביולוגים באוניברסיטת תל אביב, הושב לבנון הירקון לבית גידולו הטבעי בתקווה שיצליח לשגשג מחדש. צריך להחזיק אצבעות גם לשנונית באר שבע, מין של לטאה אנדמית לישראל שחיה בנגב ונצפתה גם בפארק השרון ליד חדרה. השנונית, שגופה מותאם במיוחד לחיים באקלים מדברי, מסווגת במצב שימור "פגיע". מי יתן ונשכיל לשמור עליה ועל שאר בעלי החיים בארץ – האנדמיים והאחרים, שגורלם נתון במידה רבה בידינו.