קרנבלי חורף בשווייץ

קרנבלים מתחברים לרוב עם מוזיקת סמבה סוערת ורקדניות שחומות בלבוש מינימלי שמנענעות את האגן בתנועות חושניות. בקיצור, ברזיל. אבל קרנבל יכול להיות גם משהו אחר לגמרי, ושמח לא פחות. קחו לדוגמה את קרנבלי החורף בשווייץ. הם סוחפים, מלאי שמחה, מוזיקה (כשאת מקצבי הסמבה מחליפים צללים גבוהים וצורמניים של חלילי פיקולו), תחפושות, מסכות והמון אלכוהול. השווייצרים, מסתבר, יודעים לשמוח.

בשונה מהרבה קרנבלים אחרים, אלה שבשווייץ, הנקראים פאסנאכט (Fasnacht), נועדו בעיקר לתושבי המקום. תיירים מתקבלים בברכה, כמובן, אבל לא מדובר בהצגה ממוסחרת שנועדה בעיקר עבורם. הקרנבלים השווייצרים מתקיימים בערים שונים ברחבי המדינה ההררית, במועדים שונים במהלך פברואר ומרץ, ולכל פאסנאכט יש אופי משלו ומנהגים ייחודיים. הנה כמה מוצלחים במיוחד:

הפאסנאכט של באזל: פנסי נייר וטקסי אש
הפאסנאכט בעיר באזל נמשך בגלגוליו השונים יותר מ־700 שנה. בקרנבל, שהיה פעם עממי ועתה הוא בורגני למדי, מופיעים מהרחובות הצדדיים של הכיכר הגדולה אנשים, יחידים או בקבוצות, ואינספור פנסי נייר בידיהם. אלה טקסי אש מעודנים. פנסי הנייר – ה"לטרנות" – מעוצבים בידי אמנים, לעיתים מפורסמים מאוד; אלא שבפאסנאכט הכל אנונימי, ואין איש אמור לדעת מי מעצב ומי עומד מאחורי המסכות. מין דמוקרטיה עלומה. קבוצות אזרחים מכינות את התלבושות המדהימות, את המסכות ואת הפנסים חודשים רבים מראש, ומתאמנים בתיפוף ובנגינה בפיקולו – שני כלי הנגינה הרשמיים. כדי לנגן בתהלוכה חייבים ללמוד לנגן במשך שלוש שנים.

תופים ופיקולו הם כלי הנגינה הרשמיים בקרנבל של באזל

לבתי הקפה והמסעדות – העסקים היחידים הפתוחים בעיר בימי הקרנבל – נכנסות קבוצות, שחבריהן מתפקדים כשחקנים בתקופת הקרנבל בלבד. הן נקראות "שניצלבנק" ועורכות קברטים מוסיקליים־פוליטיים. אם הקהל אוהב אותן, הוא מריע; אם לא – הליצנים פשוט עוזבים. בדרך כלל לקוחים נושאי הסאטירה של הפאסנאכט מההווי הפוליטי של באזל.

שמם של מעצבי המסכות נותר עלום, כמו גם זהות האנשים שמאחורי המסכה

מוזיקה היא עוד יסוד חשוב בקרנבל. עשרות אלפי המשתתפים הפעילים בו צועדים כיחידים, בזוגות, בשלשות או בקבוצות גדולות, ורובם מנגנים. ביום הראשון נהוג לנגן בפיקולו ובתופים בלבד, ורק מי שלמד עשרים מנגינות רשאי להשתתף. ואמנם, רמת הנגינה מפתיעה באיכותה. העיר העתיקה מלאה מנגינות המצטלבות זו בזו, וההצטלבויות המוסיקליות מפעימות ומדהימות. איכותן מזכירה את צלילי חמת החלילים הקלטית, ואין זה מפתיע לגלות שמוצא השווייצרים הוא אמנם קלטי. צלילי באזל הם מיזוג מדהים של חלילי פיקולו שורקניים עם פעימות תופים תזזיתיות. המוזיקה המהפנטת הזאת, בסיוע נדיב של אלכוהול, מחזיקה את הנגנים ערים במשך שעות ומאפשרת להם לצעוד כמו בטראנס ברחובות הקרים.

הקרנבל של באזל. חוגגים כל חורף כבר יותר מ-700 שנה

הפאסנאכט של לוצרן: האיכר פריצי יוצא לחגוג
הקרנבל של לוצרן, עיר יפהפייה במרכז שווייץ, נחשב לסוער ביותר במדינה ולאחד מוצלחים ביבשת. מסורת הקרנבל נעוצה כאן במאה ה-15 ועל פי מסורת זו, בכל שנה ב"יום חמישי המלוכלך" בשעה חמש בבוקר יוצא האיכר פריצי (בובה גדולה ומכוערת במיוחד) בלוויית חבר מרעיו אל מרפסת בניין העירייה במרכז העיר העתיקה ומכריז על תחילת החגיגות. במהלך כל אותו יום שועטות ברחבי לוצרן תהלוכות גדולות של בובות ענק, תזמורות גדולות שמתמחות במוזיקה מסורתית ואלפי חוגגים שנוטים לשתייה מעט מוגזמת של אלכוהול בעיקר כדי להתחמם.

הקרנבל של לוצרן, אחד הקרנבלים הסוערים והמוצלחים ביותר

במהלך הימים שישי, שבת וראשון אין אירועים רשמיים של הקרנבל, אבל בעיר נערכות מסיובת פרטיות רבות. בימים שני ושלישי מגיעות חגיגות הקרנבל לשיאן, מלוות בתהלוכות לפידים, והן נמשכות ברציפות עד בוקר יום רביעי בו חוזרים החיים למסלול שקט יותר.

בימי הקרנבל מרכז העיר חסום לחלוטין, ומי שאינו רוצה לקחת חלק בחגיגות, עדיף לו לצאת בימים אלו מהעיר. חשוב לזכור, שבתקופת הקרנבל בתי המלון של לוצרן מלאים עד אפס מקום, כדי להימנע מאכזבות מומלץ להזמין חדרים זמן רב מראש או להתמקם באחד הכפרים הסמוכים ללוצרן.

הפאסנאכט של ברן: הדוב שהשתחרר
בשנים האחרונות הפאסנאכט של ברן הפך לשלישי בגודלו בשווייץ, אחרי הקרנבלים הידועים יותר של באזל ולוצרן. הוא חודש לפני כמה עשורים על ידי קבוצת צעירים, שהחליטה שגם לברן מגיעה חגיגת חורף סוערת ומשוחררת מעכבות. הם הצליחו להחיות את המסורות העתיק, בתוספת צבע מקומי.

צבעוניות משובבת לב בקרנבל של ברן

גיבור הפאסנאכט של ברן הוא הדוב, סמלה של העיר. החגיגות נפתחות ביום חמישי בערב, לאחר שנודע כי הדוב השתחרר מכלאו במגדל והוא משוטט ברחובות. קולות התיפוף הרמים מסמלים את פתיחת הקרנבל והמוני אנשים עוטי מסכות ממהרים למלא את רחובות הרובע העתיק, ולגדוש את בתי הקפה, המסעדות והברים. בעוד הדוב מסתובב ברחבי העיר במשך שלושה ימים, כולם חוגגים, שותים, עוטים מסכות ומקשיבים ללהקות השונות שצועדות ברחובות ומנגנות בתופים וחלילים בקולי קולות.

הקרנבל של אבולן: לתפוס את איש הקש
אם הקרנבלים של באזל ולוצרן נראים לכם המוניים מדי, כדאי להגיע לכפר אבולן (Evolene) שבמחוז ואלה (Valais). הכפר נחשב לאחד מהיפים ביותר בשווייץ הצרפתית, וזו כבר סיבה טובה להגיע אליו. מדי חורף מתקיים בכפר הקרנבל של אבולן, שמצליח לשמור על אווירה אותנטית לאורך השנים. הקרנבל נפתח עם צלצול של פעמונים גדולים שמצלצלים צעירי הכפר. מעט לאחר מכן פולשות לכפר, ברעש גדול (של פעמוני פרות, כמובן), דמויות המכונות Les peluches. אלו הם אנשים שעוטים לגופם עורות ופרוות ועוטים על פניהם מסכות של בעלי חיים –  לרוב חתולים, שועלים או זאבים, ולעיתים גם פנים של מפלצות או דמויות מסרטי אימה. כעת הם אדוני העיר עד למארדי גרא.

בקרנבל של אבולן אפשר לראות דמויות פנטסטיות, שעוטות פרוות ומסכות

ביום ראשון שלפני המארדי גרא מצטרפות דמויות חדשות – Les Empaillés, שלבושים בחליפות יוטה שממולאות בקש, מה שמעניק להם מראה גדול ואימתני במיוחד. הם חובשים לראשיהם מסכות עץ מגולפות של השטן, של מכשפים ושל דמויות מפחידות אחרות, ומטילים את אימתם על התושבים. ביום שני, ערב המארדי גרא, מגיעים חיילים ותיקים לעצור את אחד מאנשי הקש, המכונה פוטרטזה, עד שהם מוצאים אותו באחד מהפאבים המקומיים. למחרת מעמידים אותו למשפט, שבו נגזר עליו גזר דין מוות. זה הזמן לחגוג את הסדר ששב על כנו בשירה ובריקודים. החגיגות נמשכות עד חצות, אז צועדים כולם אל הכנסייה, ומסירים את התלבושות והמסכות.

הפאסנאכט של ציריך: לכל המשפחה
הקרנבל בציריך הוא פחות עניין לילי, עם קהל הולל ושתוי, ויותר הולם לכל המשפחה. רוב הפעילויות מתקיימות במהלך היום, והן כוללות מצעדי תחפושות, תהלוכות של נגנים, ואווירה פורימית עליזה. בכיכר המרכזית נערך אירוע מיוחד לילדים, וכולם מגיעים מחופשים ומשתתפים במגוון פעילויות משפחתיות.