קרמיקה וקדרות במרוקו – לגעת ביופי

מאגרי המינרלים העשירים של מרוקו, יצואנית הפוספטים מהגדולות בעולם, העניקו לה את הגיאולוגיה המגוונת שלה, אבל גם הפכו אותה לאחת מבירות הקרמיקה והקדרות העולמיות. באזורים גיאוגרפיים וגיאולוגיים שונים נוצרו מסורות שונות ורבות פנים. האדמה העשירה והאדומה של וואד לאן בצפון הרחוק משמשת חומר גלם לקדרות הטרקוטה הלא מזוגגת האופיינית לאיזור. החוף האטלנטי, הידוע בשם אל־ג'ורף אל־אספר, החוף הצהוב, בשל החומר הצהבהב שמצוי בו, הוא ספק החומר לתעשיית

מדריך מסע אחר למרוקו

זליז' על קיר של בית בפאס. הממשלה המרוקאית מכירה בערכו של הזליז' ותומכת בהמשך השימוש בו | צילום: מוטי סלומון

הקדרות המפורסמת של העיר ספי (Safi). זו מתאפיינת בעיטורי פסים שחורים ומעוקלים ובזיגוג בצבע ירוק־כחול, שהצרפתים כינו טורקיז. פאס, מרכז נוסף, נודעת בקרמיקה הכחולה שלה.

במרוקו אפשר למצוא מבחר עשיר ומגוון של יצירה בחומר: מכלי בית ואוכל, בישול ואכסון ועד לאריחים מעוטרים, המכונים זליז' Zelliges)), המקשטים קירות, פנלים, עמודים, קשתות, מזרקות, שערים ועוד. את אלה אפשר למצוא בכל רחבי מרוקו – במדרסות, במזרקות ובמַדינות הגדולות של פאס, מרכש, מכנס ורבאט, כמו גם בבתים פרטיים.

דוגמאות העיטור של הזליז' המודרני שואבות השראה מהדגמים המסורתיים, ונמנעות, ברוח האיסלאם, מציור דמויות אדם. במקומן מוצאים עושר גדול וצבעוני של דגמים גיאומטריים, משולשים, מרובעים, סהרונים, כוכבים ועוד. גם הממשלה המרוקאית מכירה בערכה ההיסטורי של אומנות זו, וכשנבנה בקזבלנקה בשנת 1993 מסגד חסן השני המפואר, המסגד השני בגודלו בעולם, הזמינה הממשלה אומני זליז' כדי לעטר את קירות המסגד באומנות המסורתית. ההקפדה על איכות הזליז', כמו גם על איכותן של מלאכות מסורתיות נוספות, בולטת בערים, שם היא נעשית על ידי אומנים השייכים לגילדות שונות. התקדמותו המקצועית של השוליה זוכה לפיקוח הדוק של המאסטר, וכך נשמרת המסורת העתיקה ואיכותה הגבוהה של המלאכה.

עיטור של חזית מזליז' שגולף בגבס, משולב בפסוקים מן הקוראן | צילום: מוטי סלומון	דגמי בזליז' בפאס נפוצים כעיטור למרצפות ולקירות | צילום: מוטי סלומון