קרואטיה, כך נדמה, לא תפסיק להפתיע, בעיקר משום שהיא אחד המקומות היחידים בעולם שהפרדוקסים שלו אינם נפתרים או נעלמים. מצד אחד, בסוף המאה העשרים התחוללה כאן מלחמת עצמאות עקובה מדם, בה רצחו זה את זה תושבים בני דתות ולאומים שונים. מצד שני, בזגרב, בירת קרואטיה, יש בית קברות פעיל, שבו נקברים כבר יותר ממאה שנה נוצרים, יהודים ומוסלמים.
בית העלמין מירוגוי (Mirogoj) הוקם ב-1876. ראשון הנקברים במקום היה מירוסלב סינגר (Miroslav Singer), המורה המקומי לסיף, שמת משחפת.
באותם ימים נשבה באירופה רוח של עצמאות לאומית. רוח זו לא פסחה על בני המעמד הבינוני בזגרב – אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית – שביקשו לשנות את תדמיתה של העיר ולהציגה כעיר אירופית מודרנית וגדולה, ולא כיישוב זוטר בבלקן. וכך צמחה במהירות בקרב אנשי המעמד הבינוני של זגרב התנועה האילירית, תנועה קרואטית לאומית. מטרתה של התנועה היתה להפוך את השפה והמנהגים הקרואטיים לרשמיים, ולהשיב עטרה קרואטית ליושנה.
אלוהים של כ-ו-ל-ם
מנהיג התנועה האילירית, ליודביט גאי (Ljudevit Gaj), משורר ומייסד העיתון הראשון שיצא בשפה הקרואטית, היה בעל קרקעות רבות. הוא החליט לתרום כמה מאות דונמים, כדי להקים בזגרב בית קברות ייחודי: בית עלמין משותף לשלוש הדתות המונותיאיסטיות. גאי ורבים מתושבי העיר טענו, כי בחייהם הם ושנים ונבדלים זה מזה, אך במותם הם דומים איש לרעהו: כולם עומדים בסופו של דבר לפני אלוהים אחד.
בית העלמין חולק לשני מתחמים – אזור פתוח ואזור בנוי, כדי להפריד בין קברי גדולי האומה, המיוחסים ובעלי האמצעים לבין קברי עמךַ. החלק הבנוי תוכנן על ידי הרמן בול (Hermann Bolle), אדריכל גרמני שהתמחה בשיפוץ קתדרלות. בול הובא לזגרב כדי לשקם את הקתדרלה הגדולה של העיר, שניזוקה ברעידת אדמה (באותו זמן נקראה הקתדרלה על שמו של הקדוש סטפן. ברבות הימים שונה שמה, וכיום היא קרויה על שם הבתולה מרי – Katedrala Marijina Uznesenja). בול, שתכנן לשפץ את הקתדרלה ולשוב לארצו, התאהב עד מהרה בקרואטית אחת, תושבת זגרב, שאותה נשא לאשה. חומה ופסאז'
החומה המקיפה את חזיתו של בית העלמין נראית פשוטה למדי, אבל בכניסה למתחם מתגלה פסאז', ציורי ומדהים, המשתלב באופן מושלם עם סביבתו. החלק הבנוי מורכב מקשתות, היוצאות מהחומה החיצונית, נפרשות פנימה ויוצרות את הכיפה-התקרה של האכסדרה הזאת, הנחשבת לאחת מפסגות הקריירה של בול. האדריכל הגרמני הצליח ליצור שילוב הרמוני בין אכסדרת האבן, המצבות, אחוזות הקבר, הצמחייה שמסביב והשמש, המשחקת כאן במשחק של צל ואור.
במקור תוכננה חומה מסביב לכל המתחם, אבל בשל קשיי תקציב, הסתפקו בחומה החזיתית. באמצע האכסדרה ניצבים הכניסה ל"כנסיית ישו המלך" ומשרדי בית הקברות, הבנויים בסגנון ניאו-קלאסי, ומשלבים אלמנטים יווניים ורומיים. סגנון שהחל לפרוח בשלהי המאה ה-18, בתקופת ההשכלה, שהחזרה לשורשים הקלאסיים מצאה את ביטויה גם בארכיטקטורה.  | | נרות נשמה בכניסה לבית הקברות |
חלקה ב-100,000 דולר
ככל שהתפתחה זגרב וגדלה, כך יצא למרחוק שמו של בית העלמין המטופח והמעוצב, וכך גם גבר במקום הביקוש לחלקות הקבורה הפנויות, שמספרן ירד בהתמדה.
עד מהרה הפכה השאיפה להיקבר במירוגוי לעניין של כבוד עבור תושבי העיר. סביב חלקות הקבורה הפנויות המעטות שנותרו התפתח שוק שחור.
כיום יש המשווים את המחירים המופקעים, ששולמו בימים ההם עבור הזכות להיקבר במקום, למחירה של מכונית פאר אמריקאית. האם חייבים להיכנס לעולם הבא עם חוב של 100 אלף או 200 אלף דולר? נראה שכן, אחרת קשה להסביר את להיטותם של תושבי זגרב להיקבר דווקא במירוגוי.
כמובן, לא תמיד עמדו רוכשי החלקות בתשלומים. מי שלא כיסה את חובו לבית העלמין מצא את עצמו, אחרי מותו, בקבר אחים בבית קברות אחר. החלקות שנותרו מיותמות נמכרו בשנית. חלוקה שוויונית
למרות שמירוגוי שימש לקבורת בני שלוש הדתות המונותיאיסטיות, הונהגו בו בכל זאת אזורי קבורה נפרדים לבני הדתות השונות. החלקה הקתולית היתה הגדולה ביותר. אלא שבעיני המשטר הסוציאליסטי, כולם שווים גם לאחר מותם, וכך טושטשה החלוקה המקורית. תושבי העיר מצאו את עצמם קבורים זה בצידו של זה, נוצרים בצד יהודים, ורק המוסלמים הצליחו לשמור על טוהרת חלקתם – בעיקר בשל הדעות הקדומות של בני דתות האחרות, שסירבו להיקבר בצידם.
למרות שבדרך כלל לא נטמנו יהודים בצד לא יהודים, לדברי דנקו אאופרברג
(Danko Auferberg) היהודי, מורה דרך ומנהל הארכיון של בית העלמין, סוגיה זאת לא הטרידה את אנשי הקהילה היהודית בזגרב. לדבריו, אלה ביקשו לרצות את המשטר הסוציאליסטי היוגוסלבי, שדרש למחוק את הזהויות הדתיות.
עוד טוען אאופרברג, שלמרות זאת גם בתקופת המשטר הסוציאליסטי נערכו כל ההלוויות במקום בטקס דתי שהותאם לדתו של הנפטר. כאשר לא היה במקום רב קהילתי, ערך את הטקס נציג הקהילה היהודית.
כדי להגיע לחלקה היהודית בבית העלמין, יש להיכנס לבית הקברות דרך הכניסה הראשית, להמשיך בשביל הראשי ולפנות ימינה בהצטלבות הראשונה, שם נמצאת האנדרטה לזכר יהודי זגרב שנספו בשואה.  | | שיוויון בין המתים: צלב ומגן דוד על אותה מצבה |
אספקלריה לחיים
כיום נראה שבית הקברות המיוחד הזה איננו רק מקום מנוחתם האחרונה של שועי זגרב בעבר, אלא גם מעין אספקלריה לתרבות הקרואטית. בין המצבות ניצבים פסלים מדהימים, פרי עבודתם של טובי הפַסלים בקרואטיה, ובהם
משטרוביץ' (Mestrivic ), אוגוסטינצ'יץ' (Augustini), רדוש (Radus) ואחרים.
פסליו של משטרוביץ', אמן שרכש מוניטין בינלאומיים, נמצאים כמעט בכל בירה באירופה, וגם בארצות הברית. בפסאז' הבנוי אפשר להבחין בקבריהם של סופרים קרואטים ידועים, כמו Miroslav Krleza, Peter Preradivic, שחקנים מפורסמים כמו Dujkin ו-Gavella וכן מדענים ופוליטיקאים.
בדצמבר 1999 נוסף לבית העלמין גם קברו של נשיא קרואטיה לשעבר, פראניו טוג'מן.
לבית העלמין מגיעים באוטובוס מספר 106, שיוצא כל עשרים דקות מרחוב באקצ'בה (Bakačeva), ליד הקתדרלה ששופצה על ידי בול. |
