| • עונה מומלצת: חורף ואביב • התאמת המסלול: לכל המשפחה • קושי המסלול: קל מאוד • אורך המסלול: קצר מאוד • משך המסלול: כמה שרוצים • מפה: כל מפת כבישים של האזור (האזור אינו מופיע במפות סימון השבילים!) • הגעה מהמרכז: נוסעים לעבר ים המלח בכביש מס' 1, פונים בכביש מס' 90 צפונה (כביש עוקף יריחו), חולפים על פני הפנייה למנזר דיר חג'לה (אליו עוד נשוב) וממשיכים אל הפנייה הבאה ימינה לעבר קסר אל-יהוד. נוסעים עד למקום שבו מותרת החנייה (לגבי אפשרות הטיול במקום ראו בגוף הטקסט). • מסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים. ראו גם דרך ארץ המנזרים כאן הפעם נצא אל המקום דרכו, לפי המסורת, הגיע יהושע בן-נון עם המרגלים אל הארץ ובעקבותיו יתר העם, שלב ראשון במעבר מחיי נדודים בסוכות אל מגורי קבע בארץ הבחירה. לימים היה האתר זירה למספר התרחשויות דרמטיות נוספות. בקיץ, טיול באזור עשוי להיות חוויה מפוקפקת בשל החום העז. בעונה זו של השנה הטמפרטורות נוחות וכמות הקרינה והבוהק פוחתת במידה ניכרת. את הטיול נתחיל בחוף לידו הנטוש. ניכנס אל המבנה ההרוס ששימש כמסעדה ישראלית (שהוקמה בשנת 73', ופעלה רק שנתיים), ובכניסה נראה ציור קיר גדול של ארץ ישראל, המבוסס על מפה צלבנית עתיקה. אפשר לראות בבירור את מקום המצאנו; סמוך לשפך הירדן אל ים-המלח. ממזרח נראה מבנה המשמש כיום כבסיס צה"ל. זהו מבנה מלון ירדני שפעל בתקופת השלטון הירדני ונהרס במלחמת ששת הימים. ממרפסת המסעדה נוכל לצפות על צפון ים-המלח ובכיוון דרום-מזרח אל גל אבנים המכונה רוג'ום אל-בחר (גל האבנים של הים). הוא מופיע בציורים מתקופות שונות. בכל פעם נראים המים במרחק שונה ממנו (פעם כאי ופעם כלשון יבשה), עדות לשינויי מפלס ים-המלח. במקום בו אנו נמצאים היה הניסיון הראשון להקים את "מפעלי ים-המלח" (שנות העשרים של המאה שעברה). זהו סיפור פיקנטי אודות מהנדס מכרות יהודי מסיביר, משה נובומוסקי שמו שעבר מאזור ה-40 מעלות כדי להשיג זיכיון להפקת אשלגן בחום של 40 מעלות…
במהירה הבינו כי הפקת האשלג בדרך הזולה ביותר כרוכה באידוי מי הים (השמש במקום היא תמיד בחינם) ולכן הועתקו בריכות האידוי, כבר ב-1934 דרומה אל סדום, שם הים רדוד הרבה יותר. חלקם העיקרי של המפעלים נותר כאן. כיוון שטרם נסלל הכביש לאורך ים-המלח, חומר הגלם הועבר לכאן בדוברות. ב-1939 הוקמה בסמוך התיישבות "בית- הערבה" (אתם זוכרים? – מהשיר), כמגורים לעובדים. אחד המתיישבים, עוד משה, אלא ששם משפחתו אייזקוביץ', הוא שהחל לגדל עגבניות באדמה המלוחה ששטף במי הירדן. תחילה חשבוהו למשוגע, אולם גישה זו השתנתה ברגע שטעמו את ירק גידוליו. סופה של בית-הערבה היה במאי 1948. מחשש הלגיון הירדני פונו כל המתיישבים. לימים, כשהוקמה במקום התיישבות חדשה היא נתפשה כ'קם לתחיה ים המלח', ראשי תיבות של קיבוץ קלי"ה הסמוך. לימים, במקום זה עלה אליהו (שלכבודו אנו מותירים כוס מיוחדת בשולחן הסדר) השמיימה, לעיניו המשתאות של אלישע (מלכים ב', ב 9-14) ולפי המסורת הנוצרית ממש כאן הוטבל ישו הנוצרי על ידי יוחנן וכאן גם ירדה עליו רוח הקודש בדמות יונה לבנה (ברית חדשה, מתי ג 13-15, מרקוס א 9-11, לוקס ג 21-22). מידי חודש ינואר (18 ו-19 לחודש), בחג האפיפניה (ההתגלות), נערכים כאן טקסים ציוריים על גדות המים. מפת אזור קאסר אל יהוד |
