קמפינג בארצות הברית: תחת שמי המערב

אף שאנחנו די מנוסים בטיולים מהסוג הזה, אני חייבת להודות שקצת חששתי לפני היציאה לטיול קמפינג בן חודשיים בצפון אמריקה. איך נשרוד כל כך הרבה זמן שלושה בנים – רותם, עומר ויובל – ושני מבוגרים באוהל קטן שגודלו שמונה מטרים רבועים? לפני העלייה למטוס, כאשר באמתחתנו שישה קיטבגים ענקיים ובהם האוהל, שקי השינה, גזייה, פנסים, סירים והרבה בגדים חמים, עלו בי הרהורי חרטה על כך שלא בחרנו לנפוש כמו כולם בקפריסין או בכרתים.

הטיול שלנו התחיל בסוף חודש אוגוסט בסן פרנסיסקו, ומשם הצפין, דרך אורגון וּווֹשינגטון, למערב קנדה ולהרי הרוקי. לאחר שבוע בהרי הרוקי התחלנו להדרים שוב לארצות הברית – לילוסטון, ליוטה ולאריזונה, ומשם ללאס וגאס שבנוודה, נקודת הסיום של טיול שאורכו עמד על 10,000 קילומטרים. הבית שלנו למשך חודשיים היה אוהל קטן שרכשנו בעבר, עוד כשהיינו זוג צעיר עם שני ילדים קטנים. עכשיו כבר היו לנו שלושה ילדים, אחד מהם בגובה מטר ושישים ומידת נעליים 45, וכולנו הצטופפנו באוהל מהימים ההם. קביעת סידורי השינה – מי יישן ליד אמא, מי יזכה במזרנים הרכים ובשקי השינה הטובים, ומי ייאלץ לישון לרוחב האוהל, ליד הפתח – היתה מורכבת. הפתרון אמנם השתנה מלילה ללילה, אבל איכשהו תמיד יובל התעורר ליד אמא, ורותם – ליד פתח האוהל, על המזרן הקשה ביותר.

עד שהגענו להרי הרוקי זכינו למזג אוויר טוב יחסית, ויכולנו להלך בחולצות קצרות ואפילו לצאת לשיט אבובים ולשחות בנהרות ובאגמים. אמנם מפעם לפעם ירדה עלינו מנה הגונה של גשם בשעות הלילה והעמידה במבחן אותנו ואת האוהל, אבל ככה זה כשמטיילים ביערות גשם, דוגמת אלה הנפוצים במערב וושינגטון ואורגון, הזוכים לכ-2,500 מילימטרים משקעים בשנה. הלילה הקפוא בהרי הרוקי גרם לנו קצת לחשוש מהמשך הדרך, אבל זה לא מנע מאיתנו להשאיר מאחורינו את הרכב, לארוז את הציוד ולעלות על אוטובוס שמוביל לחניון הלילה בקרבת אגם אוהרה (Lake O'hara) שבשמורת הטבע הלאומית יוהו (Yoho National Park) – אי אפשר להגיע לאגם אוהרה ברכב פרטי. אם מביאים בחשבון את הקור העז ששרר בשני הלילות הבאים, אני לא בטוחה שזו היתה החלטה נבונה, אבל בהתחשב במסלולי הטיול המרהיבים שהלכנו בהם, אין ספק שהביקור באגם אוהרה היה מוצלח.

ילוסטון (Yellowstone). את הכניסה לשמורה עשינו ב"דרך שן הדוב" (Beartooth Highway), כביש פתלתל ולא שגרתי המעפיל לגובה של כ-3,500 מטרים מעל פני הים. נסיעה בדרך זו היתה התגשמות של חלום ישן, שכן במקומות רבים הכביש הזה מוזכר כאחד היפים באמריקה הצפונית. המקום אכן מצדיק את הכתרים שנקשרו לשמו, אבל הוא שונה לחלוטין מכל אשר דמיינו: אם ציפינו לנוף אלפיני, לאגמים ולאחו מוריק, גילינו עד מהרה שרובו מדבר קפוא וקר שרוחות אימתניות פוקדות אותו דרך קבע. את הלילה הראשון בילוסטון העברנו בחניון יפה על שפת נחל בעמק למאר (Lamar Valley).עמק למאר מפורסם בין השאר הודות לאוכלוסיית הזאבים המשגשגת בו – הזאבים הובאו לכאן מצפון קנדה, לאחר שנכחדו מהאזור. ואכן, לאחר יום אחד בעמק, זכינו לראות לפחות עשרה זאבים ועוד מספר לא מבוטל של איילים וביזונים. המשחק ששיחקנו עם הילדים במשך הטיול – מי שמזהה חיה מקבל נקודה, ובסוף הטיול פודים כל נקודה בחצי שקל מ"הבנק" של אמא ואבא – קיבל תאוצה.

בארצ'ס נזכרנו שבעצם אנחנו הכי אוהבים את המדבר. הקשיים של תחילת הטיול נשכחו, המעילים נארזו שוב, ואת הלילות החמים בילינו ליד המדורה, לאורם של מיליוני כוכבים. חניוני הלילה שישנו בהם בלילות הבאים, בשמורת ארצ'ס ובשכנתה הפראית קניונלנדס (Canyonlands), היו היפים ביותר בטיול, והדבר נכון גם לגבי מסלולי ההליכה בין הקשתות, הצריחים והפטריות, שעוצבו באבני חול אדומות על ידי המים והרוח. מכיוון שחבל ארץ זה ממוקם על רמת קולורדו, בגובה של יותר מ-1,500 מטרים מעל פני הים, קר בו מאוד בחורף, והמים שקופאים בין הסדקים ואחר כך נמסים, כמו גם מישור הסחיפה הנמוך שיוצרים נהרות גרין וקולורדו, תורמים להאצת הבליה.

לאחר ארבעה ימים של מנוחה וטיולים רגליים קצרים בשתי שמורות מדבריות אלה שמנו פעמינו דרומה. היעד הבא היה עמק המוניומט (Monument Valley) שעל גבול יוטה ואריזונה.

היעד האחרון של הטיול היה עמק הבסו (Havasu Canyon), שמורה אינדיאנית על אחד היובלים של ה

גרנד קניון, בין מדבר של אבני חול אדומות ובין נהר בצבע טורקיז שעושה את דרכו אל נהר קולורדו ויורד בתוך כך בסדרה של מפלים. המרחק אל חניון הלילה שלצד הנהר, סמוך לשני מפלים, הוא 16 קילומטרים. ההליכה מייגעת (אף כי הציוד נישא על גבי פרדות), אבל משתלמת, שכן המקום הוא פנינת טבע שקשה אפילו להתחיל לתאר את יופייה. אחרי שלושה ימים של מנוחה והתרעננות במי המפלים הגיע הזמן להליכה הארוכה חזרה אל הרכב, ומשם להתחיל במסע הביתה. רק שאלה אחת נותרה ללא מענה – איך לעזאזל חוזרים מטיול שכזה למציאות, לשגרה ולעבודה מסביב לשעון? 10 דברים שכדאי לדעת על קמפינג בפארקים בצפון אמריקה:

1. חניוני הלילה הפרטיים הם בדרך כלל פחות יפים מחניוני לילה ציבוריים.

2. חניונים של פארקים לאומיים (National Parks) לרוב עמוסים יותר מאלה של יערות לאומיים – National Forests

3. בחניונים פרטיים יש בדרך כלל מים זורמים, מקלחות, מכונות כביסה, חיבור לחשמל, ואף אינטרנט אלחוטי.

4. בחניונים הציבוריים תמצאו בדרך כלל רק שירותים ומים זורמים (לא תמיד).

5. ברבים מהחניונים הציבוריים אי אפשר להזמין מקום מראש, ולעתים הם מתמלאים בשעות הצהריים המוקדמות.

6. ברוב החניונים הציבוריים בארצות הברית אפשר לקנות חבילת עצים למדורה; בקנדה העץ הוא בדרך כלל בחינם.

7. מחיר ללילה בחניון ציבורי נע בין 10 ל-15 דולר ללילה; בחניון פרטי המחיר כפול.

8. רוב חניוני הלילה בצפון אמריקה פתוחים בחודשים מאי-ספטמבר.

9. ברוב החניונים מקפידים על איכות הסביבה. אם אתם מתכננים לבשל ולרחוץ כלים, כדאי להצטייד בסבון שאינו מזיק לסביבה (אפשר לקנות במרכולים בדרך).

10. חובה לשמור על ניקיון אזור הקמפינג מחשש לכניסת דובים לחניוני הלילה: לפני שהולכים לישון חשוב לנקות היטב את השטח סביב האוהל ולארוז בקופסות אטומות את שאריות המזון.

פארקים בארה"ב – העמוד הראשי>>