ואלְסָרַאגָ'ן לא האמין שדבר כזה יקרה לו. לא שהוא לא ציפה לקונים בשעת הצהריים הרותחת שבה נכנסתי אל הכּריסטיאן בּוּק סֶנטר בעיר ארנאקולם
ונפלאות נוצריים, ספרי הדרכה חינוכיים וחוברות קומיקס נוצריות, שמנסות להתחרות במשהו עם סיפורי הנסים והנפלאות הצבעוניים של ההינדואים. דומה ששנות אור מפרידות בין ההוויה המנומנמת של מדינת קראלה (Kerala), בקצה הדרום־מערבי של הודו, לבין ישראל של היום, ועוד יותר בין נופי המדבר השלווים של בית לחם, ירושלים ועמק הירדן, המצוירים בחוברות הקומיקס שמגלגלות את תולדות הנצרות באותיות שפת המַלְיַאלָם המפותלות, לבין הארץ שנדמית לנוצרים הרבים החיים בקראלה כמחוז החפץ וכגן העדן של הדמיון.
בניגוד לדימויי העוני והמצוקה שמתקיימים בכל הודו, וגם כאן, קראלה מציעה גם לא מעט דימויים של שפע: עצי קוקוס, בננה, מנגו, פפאיה ואגוז, שיחי אננס הגדלים פרא על גדות נתיבי המים המתוקים, עצי לחם ועצי קקאו, מטעי תה וגומי, שדות אורז וגם תעשיית תבלינים ענפה: שיחי הל ושיחי פלפל המניבים פירות ירוקים ושחורים, שנקטפים במועדים שונים; עצי קינמון ואגוז מוסקט, פלפלים אדומים חריפים שריחם המתקתק והצורב עולה מכל עבר, וגם שורשי זנגוויל וכורכום הפורצים מתוך האדמה התחוחה. זה אלפי שנים מהווים התבלינים מוקד משיכה עבור סוחרים ממזרח וממערב: מן המזרח הקדום, מן האימפריה הרומית, ממצרים, מתימן, מסוריה, ממזרח אסיה (בעיקר מסין) וממחוזות אירופה הגיעו ספינות רבות לנמלים העתיקים של שפלת מלבאר (Malabar): נמלי קולאם (Kollam), קראנגאנור (Cranganore), אלפולה (Alappuzha), קוצ'י (Kochi) ונמל קוליקוד (Kozhikode, כיום קאליקַט, Calicut), שאליו הגיע וַסְקו דה גָמא ב־1498. כולם נמצאים בתחומי מדינת קראלה המודרנית, מזיגה של שלוש ממלכות שהתקיימו בהודו של שלהי ימי הביניים: טרוואנקור (Travancore), מלבאר וקוצ'י, הידועה גם כקוֹצ'ין.
בספינותיו של שלמה המלך על פי סברה מקובלת, הגיעו ראשוני היהודים לדרום הודו בספינותיו של שלמה המלך. אסמכתא לכך עשויה להימצא בתנ"ך. בספר מלכים א', פרק י', פסוקים כ"ב־כ"ג, נכתב: "כי אֳני תרשיש למלך בים עִם אֳני חירם אחת לשלש שנים תבוא אֳני תרשיש נֹשאת זהב וכסף, שנהבים וקֹפים ותוכיים". המלים האחרונות – שנהבים, קופים ותוכיים – הן ממקור דרום הודי, ויש הרואים בהן עדות לקשרי מסחר שהתנהלו בין הודו לארץ ישראל הקדומה כבר במאה השמינית לפני הספירה.
מאוחר יותר הגיעו יהודים להודו בתקופת גלות בבל; אחרים, כך מסופר בספרי נוסעים, נמלטו למלבאר לאחר חורבן בית שני; משערים כי קבוצה אחרת של יהודים, צאצאי אשור, הגיעה לצפון שפלת החוף דרך תימן, ויש עדויות גם על הגירה של יהודים ממיורקה במאה הרביעית. עם הכיבוש הפורטוגלי הגיעו משפחות של פליטי גירוש ספרד ופורטוגל לקראלה, דרך סוריה, איסטנבול, עיראק, פרס, תימן, גרמניה וארץ ישראל. הגירה זו יצרה הפרדה בתוך הקהילה: הוותיקים נקראו מָלָבּארים, שם שאמור היה להעיד על שייכותם העמוקה למקום; החדשים כונו פרדֶסים, כלומר זרים. רוב היהודים התרכזו באיזור קראנגאנוֹר הצפוני לקוֹצ'ין, שכונה על ידי היוונים מוזיריס (Muziris) ועל ידי היהודים שינגלי (Shingly). הם התיישבו וחיו גם במקומות נוספים בחבל הארץ – כך מעידים נוסעים במאות ה־13 וה־14, בהם מרקו פולו והנוסע המוסלמי הגדול אִבְּן בָּטוּטַא. שניהם חקרו את קראלה דרך הפלגה בנתיבי המים הרבים שקישרו בין קאליקט לקווילון (Quilon), נתיבי מים שהיו ובמקרים מסוימים עודם דרכי תעבורה יחידות בין חלק מכפרי האיזור, הבנויים על איים קטנים.
נתיבי מים אלה הם המים הסכורים (backwaters): הם כוללים 27 שפכי נהרות, שבע לגונות ואינספור תעלות, בהן טבעיות וכאלו מעשה ידי אדם. האיזור הנרחב ביותר של מים סכורים משתרע בין קוֹצ'ין לאַלַפוּרָה, ושטחו יותר ממאתיים קילומטרים רבועים. קוקוס עם כל דבר
הכפריים בנחת, תוך קשר הדוק לטבע וניצול מקסימלי של אוצרותיו. כמו לפני מאות שנים, גם היום משתופפות נשים בצדי הגדות וכובסות בשיטה המקובלת בהודו: מגלגלות את הבד וחובטות אותו על אבן שטוחה שוב ושוב. אחרות כותשות, בסבלנות אין קץ ובסיוע מכתש אבן מוארך, תבלינים מגינת הבית לתערובת שתשמש לתיבול ארוחות היום. שום דבר לא מפר את השקט מלבד קולות החתירה העצלים, הדהוד חבטות הבד על האבן, צחוק הילדים המשחקים בצדי הבתים שעל שפת המים וצווחות העופות הממהרים ליהנות משפע הדגה. עוד פנייה או שתיים בתעלות הצרות שמקשרות בין בתי הכפר, והסירות עוברות לנהר רחב, שם עוסקים הגברים בהעלאת בוץ מן הקרקעית: הבוץ יוסע אל הגדה, שם ייובש וישמש לבניין. תעשיות ענפות במיוחד מנצלות את המשאב בה"א הידיעה של קראלה ומה שהעניק לה את שמה: דקל הקוקוס (kera). מה לא עושים ממנו? פרח הקוקוס משמש להפקת סוכר; הפרי משמש לאכילה, לבישול ולהפקת שמן; הנוזל המצוי בפרי שטרם הבשיל הוא אחד המשקאות הטעימים והזמינים במקום, ובקליפת הקוקוס מצויים סיבים, שאותם מפרידים הגברים ומאוחר יותר טוות בפלך הנשים. אחר כך יארגו מהם מחצלות שיונחו בפתחי הבתים. מחצלות אחרות – עדינות יותר – נקלעות מעלי העץ ועשויות לשמש לחיפוי גגות, לבניית גדרות וכן לריפוד רהיטים. בתי כנסת בקוצ'ין העתיקה לרוב נהנו יהודי קראנגאנוֹר ממעמד חברתי איתן: בראשית המאה ה־11 העניק השליט ההינדואי של האיזור לוחות נחושת ליוסף רבן. על הלוחות נחקקה רשימת זכויות בענייני פולחן וכלכלה. מעמד זה לא נשמר על ידי השלטון הזר: יש עדויות על התקפות שעברה קהילת קראנגאנור בידי המוּרים ב־1524; ב־1565 גורשו היהודים מקראנגאנור בידי הפורטוגלים. עד היום נחווה גירוש זה כטראומה, המושווית לעתים לגלות מארץ ישראל ולחורבן הבית. רוב יהודי קראלה יימנעו מביקור בקראנגאנור, ואם בכל זאת יגיע לשם יהודי, הוא יקפיד לא להישאר במקום לאחר השקיעה. מקום מושבה החדש של הקהילה נקבע באי מטאנצ'רי, הסמוך לעיר ארנאקולם שביבשת. שם הוקמה השכונה שנקראה עיר היהודים
בתי הכנסת נבנו באופן דומה למדי, והם מהווים מסורת בנייה בפני עצמה. מה שייחד אותם היו גילופי עץ עשירים וצבעוניות עזה, שמקורה, כנראה, במסורת ההינדואית, ומזבח ששאב השראה אדריכלית מכנסיות. בית הכנסת קאדאבאמבאגאם, ששכן בעיר היהודים, נחשב מפואר. לפני עליית יהודי קוצ'ין הובא ההיכל שלו ארצה, והוא מצוי במושב נחלים שבנגב. חלקי העץ שלו, בכללם התקרה המגולפת, מוצגים כיום במוזיאון ישראל. עם הקמת המדינה עלו מרבית יהודי קוצ'ין לישראל – לא משום שנרדפו, אלא משום שחפצו לקיים חיים יהודיים מלאים, עקב רגש דתי ולאומי שביקש למצוא ביטוי בחיי היומיום. בראשית האלף השלישי רחוב עיר היהודים הוא בעיקר אטרקציה תיירותית. סביב בית הכנסת של הפרדסים, הנפתח לתיירים כמעט מדי יום, יש המון חנויות של מזכרות לתיירים, וסוחרים ממולחים המשחרים ללקוחות. משביע
נחשים אחד, שהקוברה שלו התנמנמה בתוך סל נצרים, ניסה ליצור אטרקציה נוספת עבור העוברים והשבים: סנאי שנקשר ברצועה לעמוד חשמל. שני צעדים ממנו מתגלה שלט שעליו כתוב "רקמות שרה". מתחתיו דוכן קטן מציע כמה כיפות לבנות ומפיות רקומות ביד. זוהי החנות של שלום כהן, היושב בנחת על כיסא עץ בפתח ביתו. כהן הוא מעין איש בלי גיל: כחוש ואנרגטי כנער, ורק ידיו מסגירות את העובדה שהוא כנראה מבוגר מאוד. גם הרקמות שהוא מוכר וגם הכיפות הן מעשה ידיהן של נזירות בארנאקולם. כשהוא שומע שאני מישראל, הוא מזמין אותי להיכנס פנימה. הבית בנוי במתכונת הודית אופיינית למדי: החלק הפונה לרחוב נחשב למרחב הפומבי, והאחורי – למרחב הפרטי, שאליו אין כניסה לזרים. קולות טיגון וריחות תבלינים ממלאים את החלל האחורי, שבו עוסקות הנשים בבישול דרום הודי ביתי טיפוסי. הבישול הדרום הודי, הצמחוני ברובו, הולם את דרישות הכשרות: בבוקר אוכלים אידְלי – כופתאות מאודות מקמח אורז, הנטבלות בסַמְבָּר, מטבל עדשים עשיר. ארוחה מלאה כוללת אורז, קצת מנגו או ליים כבוש, כמה סוגי ירקות, לחמים טריים וקינוח. שימוש נרחב נעשה, איך לא, בקוקוס: קוקוס טרי, מגורר ומטוגן קלות, נוסף לתבשיל גזר אדום ובצל; חלב הקוקוס מעשיר תבשילי ירקות וקינוחים מתוקים ומעדן את תערובות התבלינים עזות הטעם. בהזדמנויות חגיגיות מצפים בתערובת כזו של חלב קוקוס ותבלינים חתיכות דג, את הכל עוטפים בעלה בננה ומניחים על גריל עצים או על סיר אידוי. גם הבננה עוברת כאן טיפול מגוון. אחד מהחטיפים האהובים בדרום הודו בכלל הוא צ'יפס העשוי מפרוסות דקיקות של בננה ירוקה. את הפרוסות מטגנים בשמן עמוק, ולאחר שהן יוצאות פריכות וחמות מן המחבת, מתבלים אותן במלח, במיץ ליים ובפלפל חריף טחון. "את יכולה לאכול כאן הכל, כל עוד זה צמחוני", מנחה אותי כהן. יהודי האיזור עצמם דואגים לשחיטה כשרה, שנעשית מדי פעם על ידי שוחט מארנאקולם. עכשיו התכונה בעיצומה: עוד יומיים יום כיפור, אחר כך סוכות, וצריך להכין הרבה. ביום כיפור יתקבצו כולם בבית הכנסת הסמוך.
יומיים לפני יום כיפור. משעות הבוקר המוקדמות בית הכנסת פתוח לרווחה. מנורות הזכוכית הובערו בשמן הקוקוס, וריחו הכבד והמתקתק מילא את החלל המואר באור שהסתנן פנימה דרך העננים הקלים של שלהי עונת המונסון. קצת יותר ממניין גברים וכשש נשים, כולם בלבן בוהק, עמדו או ישבו על ספסלי העץ הכבדים. במניין הגברים בלטו כמה ישראלים, תיירים מבוגרים שהגיעו במיוחד. מעט תרמילאים, כנראה, מגיעים לאיזור. מעטים מעוניינים בתכנים שמזכירים כל כך את הבית. בתוך בית הכנסת יש אמנם מבנה מיוחד המשמש כעזרת נשים, אבל היום התמקמו כולן באכסדרת הכניסה. רובן מבוגרות מאוד. אחת אינה עומדת בצום ומשתרעת על הספסל, אחרת נשכבת בגומחה שנחפרה בקיר הכניסה, ואשה נוספת, צעירה למראה וגלוית ראש, מתיישבת בנוחות בגומחה שמולה. בידיה סידור, והיא קוראת ממנו את התפילה. היא חייכנית ולבבית, ובשמחה רבה היא מוותרת על כמה דקות על מנת שנוכל לספק את סקרנותנו ההדדית. "אנחנו לומדים לקרוא עברית, וכך אני יכולה לעקוב אחר התפילה", היא אומרת. "אבל מה המובן של התפילה – את זה אני מבינה רק כי אני קוראת את הצד השני של הסידור, שכתוב אנגלית". היא מודעת היטב לכך שאלה הם, כנראה, ימיה האחרונים של הקהילה במקום. היא אשה צעירה. מה יהיה אם תרצה להקים משפחה? מחקר שערכה פיונה חלגואה, סוציולוגית בת הקהילה, מצביע על כך שזו אחת הסיבות לעזיבת הודו ולהשתקעות בישראל.
מחוץ לבית הכנסת פועלות במרץ מלכודות התיירים וחנויות המזכרות. בקצהו השני של רחוב היהודים נמשכת המולת היום בבתי המסחר של התבלינים: מרבדים של פלפלים מכל הצבעים משוטחים לייבוש בחצרות. אחר כך ימלאו בהם שקים ויובילו אותם לנמלים, לאוניות שיפליגו מעבר לים. כאז גם היום. עד קצה האי אפשר ללכת בסמטאות היפות, שההיסטוריה ניבטת מהן מכל עבר; להתרשם מן המבנים, שעקבות ארכיטקטורה פורטוגלית, הולנדית ובריטית ניכרים בהם, ולהמשיך עד למקומן של רשתות הדיג הסיניות העצומות, עדות לקשרים עתיקי היומין עם סין. גם היום מורידים אותן מטה עם הגאות, ואחרי כמה שעות מעלים אותן עמוסות בפרי הים. עוד מעט תרד השמש, ולקראת השקיעה נעשית הרחבה הפתוחה המשקיפה אל המים הרבים פעילה במיוחד. עשרות משפחות נוהרות לשם, שלושה דורות יושבים יחד על חוף הים: מעיפים עפיפונים, קצת צוחקים, קצת רבים, מפצחים משהו, מכרסמים משהו, ובעיקר שולחים מבט לעבר קו האופק – אל אחד הנתיבים הקדומים שקישרו בין מזרח ומערב. לקריאה נוספת:
|
תעלות המים של מדינת קראלה שבדרום הודו, על נופי הלגונות, דקלי הקוקוס, שיחי האננס ומטעי התבלינים שלהן, משכו סוחרים ומתיישבים מאז ומעולם, בהם גם יהודים. ביקור בעולם הולך ונעלם, אצל הקהילה הנכחדת של יהודי קוצ'ין עודכן 4.11.18 |
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 374
[name] => אסיה
[slug] => asia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 374
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3475
[filter] => raw
[term_order] => 0
)[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 388
[name] => הודו
[slug] => india
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 388
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 267
[filter] => raw
[term_order] => 0
)[area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 390
[name] => מרכז ודרום הודו
[slug] => %d7%9e%d7%a8%d7%9b%d7%96-%d7%95%d7%93%d7%a8%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%95%d7%93%d7%95
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 390
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 388
[count] => 54
[filter] => raw
[term_order] => 0
))