צפון הגולן והחרמון: טיול

קלעת נמרוד
על גבעה מבודדת המשקיפה על מורדות הגולן, הגליל ועמק החו

קלעת נמרוד | צילום : דורון הורוביץ

לה יושבת המצודה המרשימה. היא לא נבנתה ביום אחד: בשלב הראשון, בשנות העשרים של המאה ה־13, הקימו האיוּבּים את המצודה, אך היא נפלה בידי המונגולים שפלשו לאזור. בשלב השני היו אלה הממלוכים שכבשו אותה מידי המונגולים ובנו במקום מצודה גדולה ומרשימה. במהלך התקופה העות'מאנית היא ננטשה. עד המאה ה־19 מוזכר האתר בשם קלעת א־סוביבה, ורק מאז נזכר השם קלעת נמרוד, כנראה על שמו של נמרוד מספר בראשית, שבמסורות המוסלמיות הפך לגיבור.
היום אפשר לבקר בחדרי המגורים, במגדל הדרומי־מערבי, במגדל הצפוני ששימש ככל הנראה בית סוהר ובמגדל הצפוני־מערבי שבו שער עם כתובת בערבית. מלבדם אפשר לראות גם את הכתובת המהללת את השליט הממלוכי בייברס, את מאגר המים ואת מגדל העוז המרשים – מתחם מבוצר בתוך המצודה שנישא מעליה ומשקיף על החרמון, הגולן, הגליל ועמק החולה.
אל קלעת נמרוד מגיעים ברכב מכביש 989 או בטיול רגלי היוצא מנחל ח'זורי  קבוצות מטיילים יכולות להתקשר ולתאם מראש טיול עששיות בנבכי המצודה. טל':  6949277־04
 
בניאס
קרירותם של מי הבניאס, נחל חרמון בעברית, מעידה על מקורותיו העיקריים — מי הפשרת שלגים בחרמון. תחילתו בעין פניאס, משם הנחל מתוגבר במימיהם של יובליו, צונח במפל מגובה של עשרה מטרים ונבלע במימיו של נחל דן הזורמים לירדן. שמו – בניאס – מגיע משמו של האל פן מהמיתולוגיה היוונית. מקדשים לפן, לזאוס ולאלים אחרים הוקמו באתר במאה השנייה או השלישית לפני הספירה. בימיו של פיליפוס, בנו של הורדוס, הוקמה במקום עיר שנקראה קיסריה פיליפוס, ובימי הצלבנים נבנתה במקום מצודה שאת שרידיה אפשר לראות בביקור בשמורה. לאורך הנחל מצויים גם שני אתרים דרוזיים: נבי ח'אדר וקבר שיח' סידי אברהים. בשמורה יש שני מסלולים עיקריים: מסלול מעגלי העובר במעיינות, במקדשים, בטחנת הקמח העתיקה ובשרידי חומות העיר, ומסלול שעובר לאורך הנחל עד למפל.

מורשת קרב
קופסאות של אש
מלחמת ששת הימים: רק לאחר שנסתיימו קרבות צה"ל בסיני, החלה המערכה על צפון הגולן. בבוקר 9 ביוני, לאחר ריכוך ארטילרי ואווירי של מוצבי הסורים בצפון הגולן, החלו כוחות צה"ל בעלייה לעבר מרומי הגולן הצפוני וקוניטרה. בשעה 30:11 החלה חטיבת שריון 8, בפיקודו של אלברט מנדלר, להעפיל לשם מעמק החולה. מסע הלחימה של החטיבה תואר לימים כמשחק אכזרי של "פתיחת קופסאות אש". מיד לאחר חציית הגבול בגבעת האם שמצפון לכפר סאלד נתקל הכוח במוצב ע'ור אל־עסכר והשתלט עליו. מנוחת הלוחמים לא ארכה יותר מדקות אחדות. שוב נדרש פיצוח של מוצב נעמוש שמעל ע'ור אל־עסכר. מעל נעמוש המתין מוצב גבוה יותר – סירת א־דיאב.
כל לחימה על מוצב גבתה את קורבנותיה בלוחמים ובטנקים. לקראת סוף ההעפלה המתין ללוחמים המוצב הגדול של קלע בראש מתלול צפון הגולן.
רק טנקים אחדים, בפיקודו של המ"פ נתי הורוביץ, הצליחו להגיע אל קלע ולהחזיק במוצב בשיניים ובציפורניים עד לבוא התגבורת.
באותן השעות עלתה חטיבת גולני בפיקודו של יונה אפרת אל מוצבי תל פח'ר, בורג' בביל, תל עזזיאת ומוצב בחריאת שמעל שאר ישוב. טעות בניווט הכוח של גולני הביאה לתוצאות קשות: במקום להגיע עם הזחל"מים אל מעל לתל פח'ר, הגיעו הכוחות אל הדרך שמתחת למוצב, ומעמדת נחיתות קטלנית עלו עליו וכבשו אותו אגב ספיגת אבדות כבדות. במקביל השתלטה סיירת גולני על מוצב עזזיאת, הגדול במוצבי צפון הגולן. עד שעות החשכה של יום שישי תפסו חטיבה 8 וחטיבת גולני מאחז של ממש במרומי צפון הגולן.
בבוקר 10 ביוני כבשה חטיבת גולני את מוצבי הבניאס ואת הכפר בניאס הסמוך למקורות נחל חרמון, ומכאן המשיכה בתנועה על כביש בניאס־מסעדה לעבר מרומי הגולן. בשעת צהריים הגיעו כוחות חטיבה 8 ולוחמי חטיבת גולני אל העיירה קוניטרה, בירת צפון הגולן ומִפקדת כוחות הצבא הסורי בגולן, וכבשו אותה בלא קרב. עם תפיסת העיר קוניטרה הושלם כיבוש צפון הגולן בידי צה"ל.
מלחמת יום הכיפורים: ב־6 באוקטובר 1973 ניצבה חטיבת שריון אחת,
חטיבה 7, אל מול המערך הסורי שתקף את צפון הגולן. במשך 48 שעות הצליחה החטיבה, בפיקודו של יאנוש בן גל, לבלום את הכוחות הסוריים הרבים שניסו לפרוץ לצפון הגולן דרך פתחת קוניטרה, שהיא המעבר הנוח לרמה מן השטח הסורי. בלימת הכוחות הסוריים עלתה לחטיבה באבדות כבדות, אך היא לא נסוגה מעמדותיה ובמהלך 7 באוקטובר הצליחה להשמיד כוח שריון סורי ענקי במישור שכונה לימים עמק הבכא (לרגלי מוצב בוסטר הסמוך להר חרמונית). גם כוח הצנחנים שישב במוצב קו הגבול שבין סוריה לישראל החזיק מעמד ולא נטש, למרות הנחיתות המספרית הניכרת שלו מול הכוחות הסוריים.
בבוקר 8 באוקטובר החלה מתקפת הנגד של צה"ל נגד הכוחות הסוריים בגזרת קוניטרה־הר חרמונית, ובצהרי 10 באוקטובר נשברה ההגנה הסורית וכוחותיה נסוגו. ב־11 באוקטובר החלה מתקפת צה"ל מצפון הגולן אל המובלעת הסורית, מתקפה שהסתיימה במרחק שלושים קילומטר בלבד מן הבירה דמשק.

נופים וולקניים
כשהאדמה זזה
נופו של צפון רמת הגולן הוא ביסודו מישורי, אך מיד עם הכניסה אל המישור הזה מזדקרים אל מול עיני המטייל קונוסים ענקיים של אפר: הרי הגעש של צפון הרמה. סדרת הרי הגעש הזאת הולכת מצפון לדרום, ובולטים בה הר ורדה, הר חרמונית והר אודם – כולם הרי געש בגובה של כ־1,200 מטר מעל פני הים, ההופכים את נופי הבזלת השטוחים לנוף הררי ממש.
בגבול הגולן והחרמון נמצאת ברכּת רם, תופעה געשית נדירה ויפה להפליא. בעבר היה כאן הר געש שנפקק ו"נרדם", אך התפרצות מחודשת גרמה לפיצוץ הר הגעש כולו. הפיצוץ סילק יותר חומר משהשקיע, וכך נוצר מכתש התפוצצות שבקרקעיתו נחשפו מי תהום. אלו יצרו אגם נפלא, הלוא הוא ברכת רם.
ביער מסעדה היפה (שנק

ברכת רם | צילום : דובי טל

רא גם יער אודם) שבצפון רמת הגולן, סמוך למושב אודם, נמצאת סדרה של ג'ובות – מכתשים של בזלת. אחת מהן, הג'ובה הגדולה (ג'ובת אל־כבירה בערבית), מגיעה לקוטר של מאתיים מטר ולעומק של עשרות מטרים. אין יודעים בוודאות כיצד נוצרות ג'ובות כאלה: ייתכן שמדובר במקווי מים או אגמים קטנים שקילוח בזלת מהיר "רץ" על פניהם. המים הלכודים הפכו בחום האדיר לקיטור, וזה העיף את הבזלת שמעליו ויצר את המכתש. ייתכן גם שמקורם של הגזים שהביאו ליצירת הג'ובה הוא במי תהום שחוממו על ידי בזלת שלא הצליחה לפרוץ אל פני השטח.
ואחרון חביב: מי שרוצה לאבד את הצפון, שייסע דרומה לקילוח הבזלת אל־פורן שליד קיבוץ מרום גולן שבו שתי תופעות הקשורות בשדה המגנטי. כדי להבין את הראשונה שבהן צריך לדעת שפעם בכמה מיליוני שנים כיוון השדה המגנטי של כדור הארץ מתהפך, כלומר הצפון הופך לדרום והדרום לצפון. בזמן הקדום שבו הלבה זרמה כאן והתקשתה, רשמו מינרלים ברזליים בתוכה את הכיוון המגנטי ששרר באותם ימים – הפוך לשדה המגנטי של כדור הארץ כיום. מִגנוט הפוך זה אמנם חלש מכדי להתגבר על השדה המגנטי של כדור הארץ, ולכן אם נבדוק במצפן המחט לא תסתובב דרומה, אך אם נבדוק סלע מהקילוח במעבדה – ניווכח במגנוט ההפוך. התופעה השנייה באתר היא סלע שמוגנט על ידי ברק. במקרה זה, אם יונח מצפן על הסלע – תסתובב המחט לדרום במקום לצפון. כדאי להיזהר כשאתם מנווטים כאן בעזרת מצפן!

בעלי חיים
זאב, זאב
לפי המידע הקיים בידינו, ברמת הגולן חיות 14 להקות זאבים, מתוכן כשלוש שוכנות בצפון הרמה. להקת זאבים מונה בדרך כלל כארבעה־חמישה פרטים בוגרים וכמה גורים, אך למטייל מן השורה קשה מאוד לצפות בהם. לאלה שאוהבים לצפות בבעלי חיים מוטב להפנות את מרצם לחיפוש אחר חיות שיחסית קל לראותן בצפון הגולן: שפני סלע, צבאים ארצישראליים (אף שאוכלוסייתם הידלדלה מאוד), ובעונות הנדידה – בסתיו ובאביב – דורסים שונים, כגון נשרים, רחמים, חווייאים ודיות שחורות. בלילה, זמן פעילותם של בעלי חיים רבים, מסתובבים בשטח חזירי בר, תנים, דורבנים, שועלים, דלקים, גיריות והולכי־על־ארבע אחרים.
מלבד אלה, אזור החרמון הוא בית גידול ייחודי בארץ לנברן השלג ולסנאי זהוב (אם כי לאחרונה נפוצו שמועות שבגליל נצפה סנאי זהוב, וכעת ממתינים לתוצאות הבדיקות בכסיסת ציפורניים).

תפוחי עץ
התפוח הגדול
רק מגיעים לצפון הגולן, וכבר נדמה שניחוח תפוחים ממלא את הריאות. הסוד הוא באקלים: תפוחים זקוקים למנות של קור, והגולן נותן להם את מבוקשם. הזנים העיקריים של תפוחי הגולן הם תפוח חרמון, שנקרא גם סטארקינג וצבעו אדמדם, תפוח זהוב ותפוח
גרני סמית שצבעו ירוק וטעמו חמצמץ. זן חדש יחסית שהובא לפני כמה שנים מניו זילנד ואוסטרליה לארץ הוא תפוח גאלה, חמוץ־מתוק ואהוב. אחרון חביב, גם בסדר ההבשלה, הוא פינק ליידי – זן חדש שכשמו כן הוא: ורדרד־צהבהב בעל חמצמצות עדינה. הוא נמצא רק כשלוש שנים בארץ, ובשנים הקרובות, כך מספרים המגדלים ברמה, יינטעו עוד דונמים רבים של הגברת הוורודה.

דרוזים
זהות חלוקה
במלחמת ששת הימים נכבשה רמת הגולן על ידי ישראל ובתוכה יישובים של מוסלמים סונים, צ'רקסים, עלאווים, בדווים ודרוזים. במהלך המלחמה השאירו רוב התושבים את בתיהם מאחור, ורק הדרוזים נותרו בארבעת יישוביהם: מג'דל שמס, בוקעתה, עין קניה ומסעדֶה (שהיה בתחילה רק משכן קיץ לתושבים ממג'דל, וברבות השנים הפך ליישוב קבע). היחס של הדרוזים בגולן למדינת ישראל היה ועודנו מורכב. בתחילה קראו מנהיגיהם למדינת ישראל לספח את הגולן ולהכיר בדרוזים כאזרחיה. אלא שהצהרות של גולדה מאיר ומשה דיין בדבר הזמניות של שליטת ישראל בגולן, וכן הסכם החזרת שטחים מסוימים לסורים ובהם קוניטרה בשנת 1974, ערערו את ביטחונם. הדרוזים חששו שאם יוחזר הגולן לסוריה, יאשימו אותם השלטונות הסוריים
בפרו־ישראליות ויפעלו נגדם. מכאן ואילך החליטו לנקוט עמדה פרו־סורית ולהצניע אהדה לישראל. היחסים בין הדרוזים לסורים החלו להתחמם, הסורים אפשרו לדרוזים לעבור אליהם והעניקו להם אפשרות ללמוד חינם באוניברסיטה.

צילום : ברוך גיאן

אלא שאז, כשהיחסים הבעייתיים עם השלטון הסורי החלו להפשיר, בישראל העבירו את חוק הגולן, ובשנת 1981 סופחה רמת הגולן. הממשלה ניסתה לשכנע, ואחר כך גם להכריח, את הדרוזים לקבל תעודות זהות, אך רובם סירבו. רק אלה שהיו ידועים מראש כמצדדים בסיפוח הגולן לישראל קיבלו בגלוי את תעודות הזהות, אחרים שקיבלו עשו זאת בסתר. גם היום יש דרוזים שאומרים שאין ברשותם תעודת זהות ישראלית, ועם זאת, מתקיים שיתוף פעולה כלכלי ומסחרי.
לאחר שהחזירה ישראל לסורים שטחים מהגולן נוצרה קרבה גיאוגרפית בין בתיו של מג'דל שמס ובין סוריה. דרוזים החלו לעמוד משני צדי הגבול ולקרוא ברמקולים לקרוביהם שבצד השני. בצד הישראלי עומדים הדרוזים על "גבעת הצעקות", וממנה שואלים את בני משפחתם שבסוריה לשלומם ואפילו מסכמים על נישואים.
כיום חיים בצפון הגולן 18 אלף דרוזים, מחציתם מתגוררים במג'דל שמס. פרנסתם העיקרית היא מטעי התפוחים, בעיקר בעמק יעפורי, ובשנים האחרונות גם גידול דובדבנים. בתחום התיירות נפתחו כמה מסעדות דרוזיות ומעט צימרים ביישובים, אך זה עדיין אינו נמנה עם מקורות הפרנסה הבולטים.
לדרוזים אין חובה דתית לעלות לקברי שיח'ים, אך קיים צורך תרבותי ורוחני במנהג. שני המקומות הקדושים ביותר לדרוזים ברמת הגולן הם קברו של נבי יעפורי שמדרום למג'דל שמס וקבר סולטן אברהים (הנקרא גם שיח' סידי אברהים) שבבניאס. מלבדם קיימים באזור גם קבר נבי ח'אדר (כינויו של אליהו הנביא), נבי ח'זורי ונבי איליה.

החרמון
לראות את הלבן בעיניים
החרמון הוא ההר הגבוה בישראל, העיניים של המדינה, כמו שקרא לו אותו גולנצ'יק מותש מקרבות מלחמת יום הכיפורים. אבל ההר המושלג שעליו גאוותנו האירופית הוא בעצם הקצה הדרומי של רכס הרי מול הלבנון הנמתח צפונה לאורך גבול סוריה־לבנון. גם את הקצה הזה אנו חולקים עם שכנותינו מצפון, וכמו שהמשקעים היורדים בו מספקים כמות ניכרת ממי השתייה שלנו, כך הם משקים גם עמקים סוריים פוריים. פסגתו הגבוהה ביותר של ההר נמצאת בסוריה: גובהה 2,814 מטר מעל פני הים ושמה קסר ענתר. הפסגה הישראלית הגבוהה ביותר היא מצפה שלגים (2,224 מטר).
רוב הקרקע של החרמון גירנית, ובצירוף המשקעים הרבים שיורדים כאן
(כ־1,500 מילימטר בשנה) נוצר נוף קרסטי של טרשונים, דולינות ומערות עם נטיפים וזקיפים. בשל הקרקע המחורצת המים מחלחלים מיד, וכמעט שאין נֶגֶר עילי. המים שבים ומופיעים על פני הקרקע במעיינות בישראל, בלבנון ובסוריה.
שלוש משלוחותיו הדרומיות של ההר נמצאות בישראל: המזרחית נקראת כתף חרמון, ובה יושב אתר הסקי של החרמון, האמצעית נקראת שלוחת שׂריון, והמערבית — כתף שׂיאון (כל השמות הללו, וגם שניר, הם שמותיו המקראיים
של החרמון). אחת הפסגות בכתף שיאון נקראת הר הבתרים ועליה מבנה עטור כיפות. לפי מסורת יהודית עתיקה, כאן נכרתה ברית בין הבתרים שבה הבטיח אלוהים לאברהם לתת לזרעו את הארץ הפרושה לרגליו.

דרכים נופיות
בין עצי תפוח, אל מול השקיעה
כמה מהכבישים והדרכים בצפון הגולן עוברים בנופים נהדרים. מומלץ למשל לנסוע בכביש 99, שהוא הדרך הדרומית מבין השתיים המחברות בין הבניאס לכפר מַסעדֶה, ובדרכו הוא חולף בתוך יער יפה. כדאי גם לטפס בכביש 98 בקטע שבין מג'דל שמס לפסגת החרמון ולהשקיף על הנוף מגבוה, גם אם לא באים לעשות סקי. כביש 978 שעולה מכיוון צומת וואסט (צומת האמיר) צפונה אל מַסעדֶה דרך צומת גוב געש מתפתל בתוך יער, ואפשר במהלך הנסיעה בו לעצור לטיול קצר בג'ובה הגדולה.
דרך משובשת מעט אך עבירה לכל רכב ומומלצת לנסיעה היא ציר הנפט הצפוני. לאורכו יש תצפיות נוף מרשימות, ובחלקו הצפוני עוברים ליד אתר מורשת הקרב תל פח'ר. הכניסה לציר היא ממערב לצומת וואסט והיציאה בבניאס.
בעלי רכב 4X4 יכולים לצאת למסלול יפה בין מטעי תפוחים שתחילתו במושב אודם וסופו בברכת רם (סימון שבילים אדום־ירוק, ראו פירוט מסלול בעמוד 20). בדרך כדאי לעלות להר כרמים, אל אחת התצפיות היפות ביותר בגולן, אם לא בארץ כולה. עוד מסלול מומלץ לנסיעה ברכב שטח הוא מהיישוב נמרוד אל עין קניה (סימון שבילים אדום). את המסלול הזה כדאי לעשות בשעת השקיעה, שכן הוא פונה למערב.
שימו לב: לכלי רכב אזרחיים אסור לנסוע בכביש 999 העובר קרוב לגבול עם לבנון וסוריה.