צלילה לצוללת איטלקיה: שירת הים

הצוללת "שירה" בנמל לה ספציה באיטליה

שישים שנה אחרי שהוטבעה כאן, במפרץ חיפה.
בבוקר 10 באוגוסט 1942 התקבל דיווח בתחנת המכ"ם בחיפה על כלי שיט המזוהה כצוללת במרחק של כ־150 קילומטר מפתח הנמל. ספינת טורפדו בריטית נערכה בפתח הנמל בציפייה לעליית הצוללת לפני המים. ב־15:16 עלתה הצוללת אל פני המים ושיגרה שלושה "חזירונים", כלי שיט תת מימיים הנושאים עימם צוללים במטרה להתקדם קרוב ככל שניתן לקו החוף לשם תקיפה.
הצוללת זוהתה כצוללת "שירֵה" (Scire), צוללת איטלקית, אימת הצי הבריטי באזור.
ספינת הטורפדו דיווחה לחוף על המהלך של הצוללת. פצצת טורפדו מהירה שוגרה לעבר "שירה". הפגיעה היתה ישירה. "שירה" התחילה לשקוע במהירות לעבר הקרקעית. צוות הצוללת התחיל להיערך במהירות לפינוי וחילוץ של אנשי הצוות, אך מתקפת פצצות עומק נוספת שמה קץ לנסיונות הנואשים. "שירה" טבעה ואיתה כל 45 אנשי צוותה.

להבטיח את השליטה
בנובמבר 1941 נותרו לבריטים שתי ספינות תקיפה בלבד במזרח הים התיכון. בצי האיטלקי ידעו את זה: "שירה", צוללת הדגל של השייטת העשירית האיטלקית, נועדה להבטיח את השליטה של המחנה האיטלקי־גרמני על הים התיכון. הצוללת, מופת של ייצור הצוללות בזמנה, יוצרה באיטליה בשנים 1937־1938, עם דחף של 697/854 טונה, והיתה מחומשת בשש פצצות טורפדו. אורכה היה 61 מטרים ורוחבה 4.65 מטרים.
בחזרה לחיפה 2002: סירת הצוללים שלנו מתמקמת מעל האתר המיועד. הסימן ניתן, ואנו, חמישה צוללים מנוסים בצלילות טכניות, יוצאים לדרך. התהפכות קלה ואנו במים, מעמיקים לאורך חבל העוגן אל הבלתי נראה. מתוך הכחול המשכר מגיח מבנה מוארך בעל צורה מוזרה ובאמצעו גשר גדול, שעליו אפשר להבחין בפריסקופ מורם.
הראות מתחת לפני המים נדירה. כבר מזמן לא נתקלתי בתנאי צלילה דומים: מים ללא זרמים, דגה עשירה וראות של למעלה מ־15 מטר. אני גולש לאורך הגוף המתכתי, אל עבר הקרקעית הנמצאת בעומק 33 מטר מתחת לפני המים, ולפתע חולפת על פני באצילות משפחה של חתולי ים, מופרעת מחייה השלווים.
אני מטפס באיטיות אל עבר הסיפון וממשיך בתנועה איטית לכיוון ירכתי הצוללת, שם ניצב המדחף, מסתתר מאחורי דף ההגה, כאילו מחכה לפקודת הנעה.
חמשתנו מתקדמים מערבה לעבר חרטום הצוללת. פצצות טורפדו שהחליקו מן הכנים מציצות מן הפתחים. פתחי פליטות נוספים נגלים אף הם. אינסוף צינורות וברזים מעטרים את שלדת החרטום.

קולאז' של הצוללת הטבועה "שירה". לפני שישים שנה טבעה הצוללת, ורק לאחרונה נכנס לתוכה צוות צילום של צוללנים מנוסים

החשיפה
ב־1984, תוך כדי ביצוע סריקות ארכיאולוגיות במפרץ חיפה, הצטיירה מטרה מוזרה במד העומק של סירת הצוללים שעסקה במיפוי הקרקעית. אהוד גלילי, מהמחלקה לארכיאולוגיה ימית ברשות העתיקות, עשה את דרכו לכיוון המטרה. הוא גילה שבר של כלי שיט גדול, הנראה כצוללת, יושב בשלמותו על הקרקעית החולית.
חקירה קצרה העלתה שמדובר ב"שירה". בעקבות פנייה אל השגרירות האיטלקית נשלחה למקום משלחת של אנשי צי איטלקים, שביקרו בצוללת וחילצו ממנה את השלדים. מאז הגילוי הפך מקום טביעתה של הצוללת אתר צלילה מבוקש, אך רק מעטים נכנסו לתוכה.
מאמצים רבים ותכנון מדוקדק סייעו לנו בניסיון להיות אחת הקבוצות הטכניות היחידות שחדרו אל תוך תוכה של הצוללת ולתעד את מדורי המגורים וחדר המבצעים. התנאים בתוך כלי טבוע קשים ומסוכנים. מקדמי בטיחות רבים נעשים כדי לבצע את החדירה בבטחה. התקן גלגלת מיוחד המוצמד לגוף הצולל מאפשר לו להתקדם אל תוך כלי טבוע שכזה תוך כדי שחרור חבל המשמש לו כאמצעי עזר בטיחותי לחזרה בטוחה אל פתח הכניסה.
הצצה אל מחשב הצלילה מראה שנותרו לנו עוד כעשר דקות לפני העלייה לחניית הדקומפרסיה, המשווה בין לחצי האוויר בעומקים השונים ומאפשרת לגוף להתחיל לפרוק את הכמות הגדולה של החנקן שהצטבר ברקמות במהלך הצלילה תוך כדי עלייה איטית ומבוקרת. אנו מחברים את חבל הגלגלת אל ברזל הניצב בפתח המדור הפרוץ, הפנסים המותקנים על ראשינו מודלקים, והסנפירים נחלצים מרגלינו כדי למנוע הרמת חול ואבק במהלך החדירה לכלי. אנו חודרים פנימה. העלטה מוחלטת. רק אלומת הפנס מאירה את הדרך.

מבצע חיפה
ביולי 1942 התקבלה החלטה במטה הצי האיטלקי: להתקיף את נמל הצי האנגלי בחיפה. הפיקוד על הצוללת ניתן לרב החובל ברונו דזליק. ב־27 ביולי הועמסו שלושת החזירונים והצוללת יצאה לדרכה. התוכנית היתה להגיע עד 2.8 קילומטרים מחיפה ולשלח את כלי השיט הזעירים לכיוון הנמל.
אני משוטט במטבח של "שירה", עובר בין פיסות מתכת, צינורות וברזים. אנו ממשיכים למדור הבא, גשר הצוללת. במרכזו אנו מבחינים בפריסקופ. בחדר המנועים שני מנועי הדיזל hp 1.400 עומדים נטושים אך שלמים. אני רואה בעיני רוחי את השייטים המבוהלים רצים בין המדורים בניסיון להימלט.
אנו מגיעים למדור האחרון, חדר ההגה הרחב. חול מכסה את הרצפה. אנו בודקים את מד הלחץ במכל האוויר שעל גבנו, הכל בסדר. אני מסמן לבן זוגי לצלילה על השינוי בכיוון. אנו מסתובבים במקום ומתחילים לחזור לאורך החבל, שאותו שלשלנו במהלך הכניסה לצוללת. היציאה מהירה, הראות כמעט אפסית. תנועתנו במקום הצר העלתה עננת חול, שהעכירה את המים. אנו נעים באפלה. לבסוף אני מבחין באור יום. באיטיות אנו מתחילים להתרומם. תוך כדי עלייה אני מצדיע בכבוד. אחרי ככלות הכל, ללוחמי הים יש כבוד הדדי, גם אם הם באים משני קצוות כה רחוקים.