צ'כיה – טירות וסיפורי אגדות

היה חם. מנוע האוטובוס טרטר, ומדי פעם הנהג לחץ על דוושת הגז ועשה המון רעש. חיכינו. במקום יופייה המובטח של הרפובליקה הצ'כית ראינו מהחלון רק את המלון, מונומנט קומוניסטי מרהיב בכיעורו. מדי פעם טיפסה לאוטובוס אווה, אישה עגלגלה ורודת לחיים ומתנשפת, שהציפה אותנו בהררי מילים עם הרבה צצצצ' ו-זזזז'. המתורגמנים לאנגלית, ספרדית, גרמנית, צרפתית, רוסית ופולנית התחילו מיד לקשקש בלשונם ולהסביר שאנחנו מתעכבים. 

היינו עיתונאים מכל העולם, ולכל קבוצה הוצמד מתורגמן משלה. לגרמנייה, שהגיעה לבד לגמרי מהיער השחור, הוצמד מתורגמן אחד, ואילו אנחנו, דוברי האנגלית, ניסינו להאזין מכל קצווי האוטובוס למתורגמנית שלנו מרטינה, ונוס צ'כית שהתנוססה מעל זוג רגליים שמרלן דיטריך היתה מקנאה בהן. פתאום, ללא שום הסברים, אווה הנהנה והתחלנו לנסוע. 

מבעד לחלון נשקפו שדות ירוקים שכמו יצאו מסרט מצויר של וולט דיסני. אווה הסבירה שאנחנו יוצאים לטיול בארץ האגדות. ע' שישב לידי אמר שהוא מקווה שלא נפגוש את המכשפה מעמי ותמי, "שהיא, למקרה ששכחת, אוכלת ילדים".

טירת צ'רוונה לוטה: רומנטיקה עגמומית
הדרך התפתלה בין שדות לאגמים. משפחות עליזות שכשכו במים ומוזיקה צוענית שהזכירה את הסרט "חתול שחור חתול לבן" הסתלסלה באוויר הטרי. הטירה הראשונה שלנו, צ'רוונה לוטה (Červená Lhota), עמדה על אי קטן באמצע נחל. שבילים קטנטנים הובילו אל עבר יער מלא תותי בר. לטירה היה גוון אדמדם והיא בהחלט נראתה רומנטית ומבטיחה. דילגנו מהאוטובוס וחצינו את הגשר שהוליך אליה. את חיוכי האושר שלנו ניפצה באחת קומיסרית שהופיעה מבטן הטירה. צרור מפתחות הסוהרים שלה הונף, והיא זירזה אותנו במעלה המדרגות התלולות. לפני שהורשינו להיכנס נדרשנו לנעול מעין נעלי בית כדי שלא להזיק לרצפת העץ העתיקה.

טירת צ'רוונה לוטה על אי קטן באמצע הנחל

נכנסנו לחדר לא גדול שחלונותיו הסגורים השקיפו אל הגנים הנחמדים המקיפים את הטירה. הקומיסרית עקבה אחרינו בעיני ינשוף, וכשהיתה בטוחה שכולנו נכנסנו פנימה מיהרה לנעול אחרינו את הדלת. בו בזמן ירתה את הסבריה, המתורגמנים מיהרו אחריה, ובליל שפות העפיל לתקרת הטירה האפלה. הקומיסרית המשיכה: כבר משנת 1465 אכלסה הטירה בעלי ממון, ואלה הזמינו למקום אמנים איטלקיים כדי לעטר את הקירות. התוצאה אמנם רומנטית, אבל המקום כולו עשוי להיות עגום במקצת למי שבחל באשת חיקו הנצחית. הובלנו מחדר לחדר, והקומיסרית הקפידה לנעול את הדלתות אחרינו. לא היתה דרך להימלט. ע' בדק אפשרות קפיצה מהחלון, אבל הטירה היא טירה אמיתית והחלונות גבוהים מאוד.

בכל זאת הצלחנו לשעשע את עצמנו בצפייה מלמעלה בדגים השמנים שהשתכשכו במי הנחל. לבסוף הקומיסרית שיחררה אותנו, ובלי לאבד רגע חצינו את הגשר. בצד השני, במקום שהיו בו פעם מגורי העובדים, יש כמה מסעדות. שם, כמו תמיד במגורי עובדים, היה שמח. המון צ'כים עליזים, חזיר ענק על שיפוד במרכז החצר, מוזיקה מידבקת בוקעת מהחלונות. חתן וכלה הצטלמו על הגשר, חבורה שמחה של חוגגים בכובעים מצחיקים נסעו במכוניות עתיקות משופצות וצפרו בצופרים. זכרה של הקומיסרית התפוגג אל תוך היין הטוב ונמוג לטעמם של המאכלים המשובחים. מחלון המסעדה נראתה הטירה רומנטית להפליא.

טירת לובוקה: בין חדרי הציד לחדרי הרקמה
"זו רק ההתחלה, רק ההתחלה", מלמלה אווה באנגלית עילגת והצביעה על טירה לבנה. טירת לוּבּוֹקָה שעל נהר וולטבה (Hluboká nad Vltavou) נראית בדיוק כמו שטירה מהאגדות אמורה להיראות: ענקית, לבנה, משקיפה על כל סביבתה ומלאה, מתפוצצת כמעט, באינספור פריטים מהממים ביופיים. עבודת שחזור אדירה נעשתה בטירה הזאת, והיא נראית כאילו מעולם לא עזבו אותה יושביה. כאן בלא ספק גרו אצילים שהזוזים לא היו חסרים בכיסם.

טירת לובוקה. מבעד חלונות הטירה המרשימה העולם נראה יפה במיוחד

הטירה נבנתה ב-1250, ובשנת 1562 מכר אותה המלך פרדיננד הראשון למשפחת אצולה מכובדת מאוד. מטיול ברחבי הטירה מצטיירת משפחת אצולה עליזה ומלאת חיים ועניין. החדרים מלאים בשטיחי קיר וברהיטים מזמינים. יש חדרי ציד, חדרי בישול, חדרי מוזיקה, חדרי רקמה וחדרי אירוח. אהבתי במיוחד את הספרייה – חדר מוארך מלא בכמות אדירה של ספרים בשפות רבות. שולחנות עץ יפים מעוררים חשק לשלוף ספר מן המדף ולהתיישב לקרוא, לרכוש דעת ולהבין את העולם שנראה יפה כל כך מבעד לחלונות המשקיפים על הגנים הנפלאים. הטירה מלאה במבקרים, אבל למרות הקהל הרב שממלא את המקום, בעיקר בסופי שבוע ובחגים, לא כדאי לדלג על הביקור. המשחזרים עשו את מלאכתם נאמנה, וגם אם ימי הביניים לא היו יפים במיוחד לרוב בני האדם, ניכר שיושבי הטירה הזאת זכו בהחלט לימי עונג. 

אחרי טיול בגנים דילגנו במורד הגבעה לעבר המסעדה המפוארת שלמרגלות הטירה. רק אז הבחנו שהצטרפה אלינו בחורה חדשה, יפהפייה, שלא הפסיקה לדובב אותנו ולצלם. סוכנת שטאזי, מלמל האנגלי השמן בידענות. אני וע' לעסנו כאילו לא כלום. בכל זאת גם לנו יש מוסד ושב"כ ואנחנו יודעים איך לשמור על פאסון.

טירת לובוקה. כמו שטירה מהאגדות צריכה להיראות

טירת צ'סקי קרומלוב: משחזרת את עצמה בכל יום
התנהלנו בנחת, משוכנעים שכבר ראינו את כל הטירות השוות. הרי אנחנו כבר לא בני 12, ראינו משהו בחיים, ומי לא היה בסקוטלנד ובארמון בקינגהם ובלובר ובוורסאי. מה כבר יכולים להראות לנו? הטירות שראינו עד עכשיו היו יפות ונחמדות. כנראה זהו זה, אמר ע', מעכשיו כדאי להתמקד ברגליים של מרטינה המדריכה. אלא שמרטינה הבטיחה לנו שעוד לא ראינו כלום, והמקום הכי יפה ומדהים עדיין מחכה לנו. האנגלי השמן הרים גבה ורמז לעבר סוכנת השטאזי, כאילו היא הסיבה שמרטינה אומרת את הדברים האלה, ולמעשה מי שיכול מוטב שיחתוך בחזרה לפראג. 

העיירה היפהפייה צ'סקי קרומלוב

האוטובוס טיפס במעלה עוד גבעה. "כמעט הגענו", אמרה מרטינה, "האוטובוס יחכה לכם למטה". למה למטה? מה יש שם למעלה? מרטינה חייכה חיוך מסתורי. הלכנו בגנים, גנים יפים, אבל בכל זאת רק גנים. ואז ראינו אותה. טירת צ'סקי קרומלוב (Český Krumlov). בפשטות אפשר לומר שמאוד מאוד יפה שם. 

העיירה צ'סקי קרומלוב, היום אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, מוזכרת לראשונה בכתובים בשנת 1253. הטירה והעיירה שלמרגלותיה נראים גם היום ממש כמו שהיו בימי הביניים. למרבה המזל, סיפרה לנו מרטינה, ניצלה צ'סקי קרומלוב מהבולדוזרים שבאו להרוס אותה בשם הקדמה הקומוניסטית. באותם ימים התמלאו הטירה והכפר בצוענים נועזים ובפורקי עול שלא היו דיירים למופת בעיני השלטונות, והבולדוזרים כבר היו בדרכם, אבל ברגע האחרון מישהו הצליח לבלום אותם. 

צ'סקי קרומלוב אינה רק מקום יפה להפליא, היא גם שמורה היטב. קירות הטירה ובתי העיירה צבועים כנהוג בימים רחוקים. הדרכים והכבישים כמעט כולם מרוצפים באבנים, הכיכרות נותרו כשהיו לפני מאות שנים, אלא שהיום הן מלאות בבתי קפה, מסעדות ובתי מלון קטנטנים. בנחל הזורם למרגלות הטירה שטים קיאקים, וילדים דגים דגיגונים וזורקים אותם בחזרה למים. 

טירת צ'סקי קרומלוב. מצב הרוח השתפר פלאים

צ'סקי קרומלוב משחזרת את עצמה בכל יום מחדש. ברחובות עוברות תהלוכות של אנשים מחופשים לאצילים ואיכרים מימי הביניים, השוק המשוחזר מזכיר את השווקים שהיו פה לפני מאות שנים, מחזות עתיקים מועלים בתיאטרון המרהיב שבטירה, ובעיקר, כל מי שתפגשו ישמח לספר לכם אגדות מקומיות – למשל על הגברת הלבנה שמסתובבת בלילות, עוזרת לטובים ונוקמת ברעים, והכל משום שהיא עדיין זועמת על אביה שהכריח אותה להתחתן בנישואים פוליטיים עם אציל רשע ומרושע. יש גם סיפורים על מכשפות שמתגוררות במחבואי הטירה, על שדונים וגמדים, על יצורים טובים וגם רעים שמתגוררים בקרקעית נהר וולטבה (Vltava) החובק את צ'סקי קרומלוב, על תרנגולות שמטילות ביצי זהב ועל דגים שיודעים לדבר. אם הנהר אכן שוקק יצורים מסתוריים ואם לאו, צ'כיות חסונות חותרות בו בסירות קיאקים וילדים צחקניים משחקים על האי שבאמצעו. 

מספרים שהעיירה צ'סקי קרומלוב מאוכלסת מאז עידן האבן, ושהנהר שהיום ילדים משתעשעים לצדו היה נתיב מסחר חשוב במהלך ההיסטוריה. היו שסיפרו כי מוצאו של הנסיך הצ'כי שבנה את הטירה ממשפחה רומית מיוחסת, אבל ככל הנראה גם זו אגדה ככל שאר האגדות שנקשרו סביב הטירה והעיירה. על דבר אחד הכל מסכימים: זו הטירה השנייה בגודלה בצ'כיה אחרי טירת פראג, ובמשך מאות שנים גרו בה משפחות אצילים שהעסיקו את עצמם בעיקר בשעשועים. 

הביקור בצ'סקי קרומלוב השפיע עלינו לטובה. אפילו האנגלי השמן שוחח בחביבות עם השטאזי. ישבנו במסעדה ליד המים, שתינו בירה והאכלנו את הברווזים. ע' אמר שאגדות הן דווקא דבר נחמד.

מפת המסלול בדרום צ'כיה

_

צילומים: לשכת התיירות הצ'כית CzechTourism.com