• עונה מומלצת: כל השנה. בחודש פברואר יש באזור ריכוז גדול של שקדיות • התאמת המסלול: כל המשפחה • קושי המסלול: בינוני, כולל ירידה תלולה • אורך המסלול: כשלושה קילומטרים • משך המסלול: שלוש שעות • מפה: מפת סימון שבילים מספר 9, "מבואות ירושלים"
• הגעה מהמרכז: נוסעים על כביש ירושלים תל-אביב (מספר 1) ופונים ימינה (דרומה) במחלף הראל ונוסעים עד כיכר הסטף. בכיכר פונים שמאלה (כביש מספר 395) לעבר הדסה ועין-כרם. בכיכר עין כרם פונים ימינה וכעבור כמה מאות מטרים פונים שוב שמאלה, לעבר בית חולים הדסה. נחלוף על פני בית החולים, נמשיך בעליה בכביש מספר 396 עד לפניה ימינה לאורה ועמינדב. נפנה וניסע לפי השילוט עד יד קנדי, נקודת ההתחלה. • ציוד נדרש: נעלי הליכה טובות, מי שתייה, כובע ופנס – לשם הכניסה לנקבות.
• שימו לב: המסלול איננו מעגלי ולפיכך יש צורך בהקפצת רכבים. ניתן להשמיט רכב אחד עוד בהלוך. לפני ההגעה להדסה עין כרם ישנה פנייה חדה ימינה, לעבר עין חנדק – נקודת הסיום. במידה ומגיעים אל נקודת הסיום מנקודת ההתחלה, יש לחזור דרך המושבים אורה ועמינדב אל כביש הגישה להדסה (מספר 396). חולפים על פני בית החולים וממשיכים בירידה עד לנקודה בה הכביש הראשי פונה ימינה בעוד כביש צר ממשיך ישר, זהו כביש הגישה לעין חנדק.
מיד קנדי, אנדרטה ייחודית שהוקמה לזכר ג'ון פיצרלרד קנדי שנרצח בדאלאס, טקסס ב-22 בנובמבר 1963, יורד שביל משולט בבירור אל עבר ח'רבת סעדים, תחנתנו הראשונה. במקום היה יישוב שהתקיים עד מלחמת השחרור. למרות שיישוב התקיים כאן למין התקופה הביזאנטית, במהלך התקופה הצלבנית (ממנה קיימים שרידי ביצורים) ובתקופה הערבית וכאמור – עד העת המודרנית, כיום הרבה לא נותר ניצב על תילו. חורשת אלונים גדולים ביותר השתמרה, כנראה בזכות המקאם של שיח' אחמד הנמצא ביניהם ונחשב מקודש בעיני יושבי המקום לפנים. בסמוך למקאם ישנו מעין עמוד אבן. זוהי משקולת, הקרויה 'בתולה' שבעזרתה הידקו את קורת בית הבד מעל לרסק הזיתים כדי לסחוט מהם את השמן. גם את שרידי בית הבד עצמו נוכל לראות – במערה שנמצאת כמה מטרים מתחת למצבה לזכרו של סרן שלמה מלאכי שנפל במלחמת ששת הימים, נוכל לראות את ה'ממל' – האבן התחתונה במכשיר ריסוק הזיתים.
 | | אלה ארצישראלית. בעונה זו עליה אדומים-כתומים | צילום: יותם יעקבסון |
בהגיענו למגרש החניה של ח'רבת סעדים נחצה אותו ונמשיך במסלול המסומן ירוק. השביל גולש במורד ונמשך לאורך שלוחה ארוכה המשתפלת לעבר נחל שורק שזורם צפון-מערבית אלינו. מולנו נוכל להבחין בהר איתן, במעיינות הסטף הנמצאים בשיפוליו ובתל צובה העגלגל המתנשא מעל. מתחתינו ולפנים מושב אבן ספיר שמעט מאחוריו מסתתרת נקודת הסיום שלנו. לאורך הדרך יתמשכו טראסות אבן, מהגבוהות והשמורות בהרי יהודה. עליהן גדלים שרידי החקלאות ההררית שהייתה מאוד מפותחת כאן בעבר. נצעד בין שקדים פורחים, זיתים, גפנים בשלכת ויתר עצי פרי. לצד עצי הפרי נפגוש גם בעצי בר רבים. בולטים ביניהם האלון המצוי והאלה הארצישראלית שבעונה זו עליה נעשים אדומים-כתומים ונושרים כולם. הלאה במורד נחצה יער אורנים שניטע על ידי הקק"ל. במקומות רבים נבחין בחציבות קטנות של כוכים עמוקים בדופן ההר. בעבר נבעו מהם מים שהרוו את צימאון המקומיים והשקו את החלקות החקלאיות. בדרכינו נחלוף גם על פני עיינות עמינדב, ארבע מעיינות הנובעים בצמדים, כ-150 מטר זה מזה. נוכל לבקר בהם בסטייה קטנה מהשביל ימינה. המים, הנובעים מתוך נקבות מתנקזים אך תוך מנהרה ונאספים לבריכת אגירה גדולה. בהמשך, נחלוף על פני עיינות עוזי העשויים במתכונת דומה. בנקודת הסיום – עין חנדק, ישנן נקבות שניתן להיכנס אליהן (לשם כך הבאנו פנסים). בחורשה שבסמוך למגרש החניה יש שפע פינות לערוך ארוחה וליהנות מהטבע הירוק. | 
