פריז: ברזילאי בסקרה קר

טקס שמבטא געגועים לבאהייה, ברזיל צילום : סופי לובטון

ת השלום והברכה וחסות האלים". ואכן, אלפים מתושבי פריז, מלווים בתיירים רבים, הצטרפו ביום ראשון היפהפה של אחד ביולי לתהלוכה שארגנה הקהילה הברזילאית ברחובות מונמארטר (Montmartre) שבעיר האורות. היה זה מצעד מלווה במחול ובמוזיקה אפרו־ברזילאיים, ששיאו בטקס רחיצת המדרגות של כנסיית סַקְרֶה קֵר (Sacre Coeur), "הלב הקדוש".
מים רבים זרמו בנהר הסיין מאז שסימלה הכנסייה הקתולית בצרפת חוסר סובלנות וקפיאה על השמרים. כיום היא מסמלת יותר ויותר קוסמופוליטיות ופתיחות, ואין כמו טקס של שטיפת מדרגות הכנסייה על ידי הקהילה הברזילאית כדי לשקף מגמה זו. המוטיבציה לעריכת הטקס – שאותו הפיקה פטימה (פָפָה) ליאונרדו, רקדנית וכוריאוגרפית ברזילאית ילידת העיר רסיפה (Recife), שעברה בילדותה לסלבדור וחיה כיום בפריז – נובעת כולה מגעגועים לסלבדור, בירת באהייה (Bahia), ואין כמו הברזילאים מומחים בגעגועים.
שם, במולדת הרחוקה, נערך מדי שנה מאז 1754 טקס דומה, שמטרתו לקרוא לאלי הקַנְדוֹמְבְּלֶה (דת עממית שפותחה על ידי עבדים שחורים שהובאו לברזיל מאפריקה המערבית וצאצאיהם) להילחם עבור בני האדם ברוחות הרעות שיפ

קדו אותם במהלך השנה הקרובה (ראו "מסע אחר" 79). בסלבדור נערך הטקס ביום חמישי השני של חודש ינואר. בשעות הבוקר מתקבצים הכל בכנסייה "שעל חוף הים לגברתנו שהתעברה בטהרה" (Conçeicão de Praia (Nossa Senhora de, משם הולכים כשמונה קילומטרים עד לכנסיית סניור דוֹ בּוֹנְפים (פטרון העיר סלבדור ומגינה), שאת מדרגותיה שוטפות הבאהיאנות. הן לבושות בגדי תחרה לבנים, פרחים לבנים על ראשיהן, על צוואריהן מחרוזות בשלל צבעים ובידיהן כדים לבנים מלאי מים מבושמים.
הבאהיאנות צועדות בראש התהלוכה, אחריהן קבוצת הקרנבל המפורסמת של סלבדור "בני גנדי", ומאות אלפי חוגגים שנעצרים מפעם לפעם ללגום בירה, לטעום את האָקָארָז'ֶה (מאכל מקומי שמוצאו באפריקה המערבית, העשוי מבצק מטוגן בשמן דקלים וממולא בסרטנים, באפונה שחורה ובסלט חריף) או סתם להתענג על המוזיקה שמגיעה מהטְרִיוּ אֶלֶטְריקוֹ, משאיות הקרנבל המפורסמות של סלבדור (ראו "מסע אחר" 89). יש האומדים את מספר החוגגים ב־800 אלף איש. המצעד מלא באנרגיה – תיפוף, זמרה ונגינה. השמש קופחת על הראשים, המשתתפים מצננים את גופם במשקאות קרים ובהתזת מים צוננים על ראשיהם משקיות פלסטיק קטנות, והכל לבושים לבן, צבעו של אוֹשָלָה – אל שבט היוֹרוּּבָּה האפריקאי, בורא העולם, שבדרך כלל נוטים להקבילו לסניור דוֹ בונפים.

בתהלוכה השתתפו לא מעט מתופפים, שניגנו במקצבים אפרו-ברזילאיים. הצועדים הצטרפו אליהם בשירה ובריקוד. לאורך המסלול הוגשו מאכלים ברזילאיים טיפוסיים, מעשה ידי אמה של מארגנת האירוע, פפה ליאונרדו | צילום : סופי לובטון

בתום כשעתיים הליכה מגיעים הצועדים לכנסייה, שם מתחילות הבאהיאנות לשפוך ממי הבושם על ראשי המתקהלים ועל ידיהם כדי לברכם, כמו גם על מדרגות הכנסייה הנעולה. בתום הטקס, כשהמדרגות נקיות, מבושמות ומקושטות בפרחים לבנים, שרים כולם את שירו של סניור דוֹ בונפים ונפרדים מהחלק הרשמי של החגיגה, אך השמחה נמשכת בכל חלקי העיר עד אור הבוקר שלמחרת.
אם אתם מעוניינים בברכתו של סניור דוֹ בונפים, קנו אצל אחד מעשרות הילדים המצטופפים ליד הכנסייה סרט ברכה צבעוני, שאורכו כאורך זרועו של פסל הקדוש הניצב בכנסייה. תנו לילדים לקשור את הסרט סביב אמת ידכם בשלושה קשרים, והיו בטוחים כי עד שהסרט ידהה וייפול מידכם (אחרי חודשיים־שלושה), תתמלאנה שלוש המשאלות שאותן ביקשתם ליד הכנסייה בעת קשירת הסרט.
כך זה בסלבדור, בירת באהייה שבברזיל, וכך זה מנסה להיות גם בפריז, בירת צרפת. בפריז, משום מה, מרבית הפרחים היו דווקא ורודים וסגולים, ובכלל – אני מעדיף את המקור. אך בגלל מגבלות זמן ותקציב גם החגיגה בנוסח הצרפתי באה בחשבון – עם המוזיקה, הקצב והמאכלים משם, זה כמעט כמו להיות שם. אז להתראות בינואר בסלבדור או ביולי בפריז.