פראג במכונית עתיקה

לפני עשר שנים בגיל 25, בוגר אוניברסיטה בכלכלה, כל מה שעניין את ראדק הייתה תאוותו למכוניות עתיקות. זה היה התחביב שלו ובזה השקיע את מיטבו כבחור צעיר. במשך שנתיים שיפץ את הסקודה פראגה משנת 1927. כשהגיע הרגע הגדול נכנס לרכב ועשה "סיבוב ניצחון" בעיר בדרך לחניה ליד דירתו. בכל רמזור ופינה ניגשו אליו, התפעלו, ביקשו סיבוב. הסקודה היפהפייה עוררה גלי השתאות מעל המצופה. כמו תינוק שלא רוצה לתת את הצעצוע שלו, להשאילו לרגע, כך גם הרגיש ראדק. אבל, למחרת בבוקר ניגש למשרדי העירייה. הצ'כים לא כל כך ידעו איך לאכול את הרעיון אבל אחרי בירוקרטיה כמיטב המסורת הקומוניסטית שנמשכה חצי שנה קיבל ראדק רישיון. סקודה פראג אלפא הייתה לרכב העתיק הראשון, שהציע ב-1998 סיור לתיירים בין נפלאות העבר בסטייל. פינוק ללקוחות נבחרים.

נתקלתי במכוניות של ראדק כבר ביום הראשון לביקורי בפראג. מכונית עתיקה נעצרה ברחבה שלפני מצודת פראג המשקיפה מגבוה על הנהר ועל נוף העיר. הנהג פתח את הדלת באלגנטיות וזוג תיירים בריטי ירד. הקהל ברחבה התקרב, נגע ברכב, צילם, הצטלם, שאל שאלות והתיירים המנומסים והמופתעים הפכו באחת לאטרקציה תיירותית בעצמם…. אכן, אומר ראדק, הבריטים הם אחת מקבוצות היעד שסיור כזה שנמשך ארבעים דקות עד שעה באתרים ההיסטוריים חביב עליהם. מי שטייל באנגליה בוודאי "נתקל" בג'נטלמנים אנגליים "המאווררים" בסופי שבוע אפורים את רכב האספנות העתיק שלהם בכבישים הצרים במרחבי הירוק הכפריים. "והישראלים"? אני מבררת בעדינות, הוא מחייך בדיפלומטיות "הם עוד לא כל כך בעניין ותמיד מתווכחים על המחיר".

ממכונית אחת צמח העסק לשבע מכוניות. בהתחלה עוד סיפק ראדק שירותי טיפול למכוניות עתיקות של אחרים. משהתרבה מספר המכוניות שבבעלותו הפסיק לטפל במכוניות "זרות" וכיום יש לו מוסך שיפוצים עם ציוד וחלקי חילוף מקוריים שמתחזק רק את צי המכוניות שלו. כשמסתיימת העונה שבין מאי-אוקטובר, עסוקים רוב נהגיו בחידוש שיפוץ ותחזוקה לקראת העונה הבאה.

אחרי שלוש שנים לבד בעסק כנהג וכמתחזק, צמחה חברה מתחרה "שלושת הווטרנים" (הוותיקים), אבל ראדק לא נבהל. המכוניות "המתחרות" חונות אחת ליד השנייה באותה כיכר עתיקה ותחרות המחירים אינה פשוטה. בדרכי לבית הקפה פגשתי גם "חאפר" מקסים. עיניים ירוקות, כובע קסקט ומכנסיים מפוספסים, הוא נשען על מכונית עתיקה בצבע שמנת בנונשלאנטיות, מחכה "לדוג" ברשתו תיירים. המכונית משנת 1926, אני משנת 1972… אמר לי באנגלית בסיסית. אני סטודנט שנוהג בה כעבודת קיץ זמנית. המכונית בבעלות של מישהו אחר, אני לא. בא לך סיבוב? חייך אלי חיוך מלא קסם.

מעבר לתחזוקה נדרש גם רישיון כמו למונית, אישורי חניה בעיר העתיקה, חניית לילה במוסך שמור במיוחד. כמו שראדק מציין הרכב הראשון עלה 1,500 אירו, השיפוץ והתחזוקה עלו עוד 20,000 אירו… כל נהגיו עברו אצלו קורס בסיסי בהיסטוריה והוא עצמו כפטריוט של פראג, מלמד היסטוריה באחד מבתי הספר בעיר. ככל שצמח מספר התיירים שהבינו שיש כאן דיל מצוין והחלו נוהרים לפראג, הבין גם ראדק שצריך לחדש, לשנות, ליזום. היום מסתמך העסק על הכנסות של שישים אחוז מתיירות וארבעים אחוז מחברות. גם החברות העסקיות הצ'כיות הבינו שיש לפנק עובדים, ליצור מוטיבציה ולטפל בהם ובלקוחות וכך החלו גם הן לחגוג באירועים של החברה עם הסעה בסטייל. למשל, חברה שחגגה לאחרונה את מצבה המצוין בבורסה, בטיול עירוני במכוניות העתיקות ובקבוקי שמפניה מבעבעת.

"הטרנד הזה רק מתחזק" מציין ראדק "וזה דורש כמובן הרבה עבודה של יחסי ציבור. אני "תופר" סיורים לפי הצרכים והבקשות. למעשה לא הייתה לי שום תכנית בוודאי לא תכנית עסקית וכל רכב נוסף במקרה, משנפתח חלון הזדמנויות". הנה, למשל, סיפור האוטובוס. לראדק כבר היו שתי מכוניות וחלום אחד. למצוא אוטובוס. למען הדיוק את האוטובוס שכיכב בקומדיה צ'כית משנת 1927 ששמה "פטרול אנד פאודר". בטיול באזור מוראביה (אחד משלושת החלקים המרכיבים את הרפובליקה הצ'כית) כצ'כי אמיתי בילה זמן איכות בפאב. על כוס בירה התחילה שיחה עם בעל אוטובוס עתיק שבשום פנים ואופן לא היה מוכן למכור אותו. שלוש שנים רדף אחריו, אך מר לדיסלב קרוטייל נותר בשלו. בשנה הרביעית כניסיון אחרון הגיע ראדק לביתו. הגב' קרוטיילובה פתחה את הדלת ותוך כדי שיחת נימוסין ציינה שבעלה חולה והיא שונאת את הג'אנק שתקוע לה בגינה. היא נעלמה לרגע לחדר השינה ו…האוטובוס המיוחל עבר לידיו של ראדק שאוהב אותו כבבת עינו. האוטובוס מודל פראגה AN ארבעה צילינדרים, 1927, מגיע למקסימום מהירות 45 קילומטר לשעה. 13 נוסעים כולל נהג. שנתיים וחצי של שיפוץ – כל החלקים מקוריים. כמובן הרבה בירוקרטיה ורישוי שונה מאשר למונית. אגב, רישיון נהיגה לרכב פרטי ניתן לכל החיים. רישיון לנהגים מקצועיים כולל גם מבחן פסיכולוגי מדי שנתיים. אתה בטוח? אני שואלת את ראדק כן, הוא עונה, מבחן פסיכולוגי.

ראדק ששיפץ בחייו כשלושים מכוניות עתיקות החל מיגואר ועד מרצדס ורולס רויס, חולם להגיע לעשר מכוניות ולבנות העתק של האוטובוס שלא ידרוש כל כך הרבה השקעה ויהיה קל יותר לנהיגה ותחזוקה. אז אם תראו בקרוב אוטובוס עתיק ברחובותיה של מריאנסקי לזני (אתר ספא מפורסם) זה בוודאי יהיה שלו. את ראדק אפשר יהיה למצוא בפראג שכן הוא מעיד על עצמו "אני פרגאי אמיתי, נולדתי כאן ואמות כאן".

אנחנו מסיימים את הקפה. השמש זורחת ומאירה את חזיתות הבתים היפהפיים של פראג. המיליונר שבדרך מחייך אלי, מתנצל שאין לו זמן ומזמין אותי לחזור לפראג לסיור גאלה שהוא מתכנן לעשר היפהפיות הענתיקות שיהיו בבעלותו.