תתארו לעצמכם כי יום אחד, בלי כל סיבה מיוחדת, לא יהיו יותר אנשים בעולם. אני לא מדבר על קטסטרופה כלשהי או על תסריט אימים אפוקליפטי כזה או אחר. הרעיון הוא להוציא את עצמנו לרגע מהתמונה ולהביט על כוכב הלכת, בדיוק כפי שהוא, אבל בלי בני אדם. כיצד ייראה אז העולם? מה יקרה, ככל שיעבור הזמן, לכל מה שבנינו? לבנייני המגורים, למבני הציבור, למתקנים, לכבישים ולמערכות התשתית? ומה יקרה לסביבה, לצמחייה ולבעלי החיים שבייתנו במשך מאות ואלפי שנים?
מאז הופיע המין האנושי בכדור הארץ הוא שינה את סביבתו: גידל, בנה וטיפח, אבל באותה העת גם הרס, השמיד וזיהם. האם יישאר בעתיד זכר לדברים הללו? בשנים האחרונות נידונה השאלה המרתקת הזאת בכמה כתבי עת מדעיים. אפשר לענות על כך בשתי דרכים: האחת, להזיז לאחור את מחוגי הזמן ולנסות לתאר את העולם שהיה כאן "רגע" לפני שהופיעו בני מיננו. האחרת, המעשית יותר, היא פשוט לפנות לכמה מהנדסים, ביולוגים ואנשי אקולוגיה, ולשאול אותם מה יקרה לסביבה שבנינו אם לא תתוחזק באופן שוטף.
זה, פחות או יותר, מה שעשה גם ירחון המדע האמריקאי "דיסקבר" בכתבה מקיפה שפרסם לא מכבר. דוגמה טובה להתחיל בה מגיעה מהג'ונגלים הסבוכים והפראיים שבצפון גואטמלה. עד המאה העשירית לספירה פרחו בג'ונגלים הללו יישובים גדולים ומפותחים של תרבות המאיה, בהם הערים קיריגואה וטיקל, שנמצאו בה עשרות מבני פולחן ופירמידות. אלא שאז, מסיבות לגמרי לא ברורות, החלה תרבות המאיה לשקוע במהירות רבה. בין שהדבר נבע ממלחמות פנימיות או ממגפות או מבצורת קשה, ובין שנבע משילוב של כמה גורמים, העובדה היא שעד סוף המאה העשירית נחרבו הערים הללו וננטשו לחלוטין. בתוך כאלף שנים כיסה הג'ונגל את שרידי התרבות המפוארת של בני המאיה, והערים המרשימות פינו את מקומן לבן בריתן ואויבן החדש־ישן – היער.
בהיעדר בני אדם, האם כזה יהיה גם גורלם של ערים אחרות בפלנטה? האם הערים המודרניות יהיו עמידות יותר בפני שיני הזמן? נראה כי אין מועמדת מתאימה יותר לבדיקת השאלה הזאת מאשר ניו יורק, העיר שמסמלת יותר מכל מקום אחר בעולם את הכרך המודרני, לטוב ולרע. בשנים האחרונות מתבצע בעיר פרויקט יוצא דופן המכונה "פרויקט מנהטה", שמטרתו לשחזר את מנהטן של ימים עברו.
מנהל הפרויקט, ד"ר אריק סנדרסון מהחברה להגנת חיות הבר בניו יורק, פנה לכחמישים מדענים בתחומים שונים בניסיון לשחזר את תוואי השטח, את הצמחייה ואת בעלי החיים שהיו באזור הזה לפני שנת 1609, השנה שבה שט לראשונה הנרי האדסון במעלה הנהר הקרוי על שמו וסלל את הדרך להתיישבות המאסיבית בעיר. בתמונות הדמיה משוחזרות נראית מנהטן של תחילת המאה ה־17 עמוסת חורש ירוק ונחלי מים. על פי סנדרסון, זרמו כאן שלושים או ארבעים נחלים, ובאזור הסתובבו חיות רבות ומגוונות, בהן זאבים, פומות, דובים ואיילים.
האם תחזור מנהטן לימים ההם? הנה כמה תסריטים שמשרטטים מהנדסים, בוטנאים וביולוגים בעבור הירחון האמריקאי. נתחיל בכבישים. תהליכי קיפאון והפשרה חוזרים ונשנים יביאו לכך שבתוך כעשר שנים ייסדקו הכבישים והמדרכות, ועשבים שוטים יבצבצו מתוכם. כלבים וחתולים מתפראים יתרבו, וכמוהם עופות טרף, בעיקר נצים ובזים. נשמע מוזר, אבל לא רק חיות המחמד ייפגעו מהיעדר האדם אלא גם החולדות, שלא תהיה להן יותר אשפה אנושית, ואפילו התיקנים הביתיים, שמספרם יפחת כתוצאה מהפסקת החימום בבניינים. ירקות ביתיים כגון גזר, כרוב, ברוקולי וכרוב ניצנים ישובו להיות ירקות בר ויגדלו פרא.
כעשרים שנה אחר כך תתמוטט מערכת המים של העיר. בשל סדקים, סתימות בצנרת הביוב והשבתת משאבות המים יעלו בסופו של דבר מי תהום אל פני הקרקע, וכשעמודי הפלדה התומכים ביסודות הכבישים שמעל למנהרות הרכבת התחתית יתחילו לקרוס עקב החלודה המצטברת, המצב יחריף עוד יותר. התוצאה: מים זורמים על פני השטח באפיקי מים עתיקים או באפיקים חדשים שייווצרו. ברחבי הסנטרל פארק ישוטטו איילים, זאבים ודובים.
חמישים שנים אחר כך התמונה תהיה דרמטית הרבה יותר. גושי בטון גדולים יתחילו להתנתק מבניינים ברחבי העיר. הכור הגרעיני אינדיאן פוינט, שנמצא כחמישים קילומטרים מצפון לעיר, יתחיל לדלוף פסולת רדיו־אקטיבית למי ההאדסון, אולם כמה עשרות שנים אחר כך כבר יכסו אלונים ועצי אדר שטחים גדולים של האי, וכמוהם עשבי הפרא, שיגיעו לגובה הברכיים. 300 שנים אחרי כן יתחילו לקרוס הגשרים הגדולים של העיר, מכיוון שמוטות העזר, הברגים והכבלים שלהם ייכנעו לשיני הזמן. כמה עשרות אלפי שנים אחר כך שרידי הציביליזציה שלנו ייטמעו כמעט לחלוטין בתוככי יערות העד ובמצולות האוקיינוסים.
זה אלפי שנים שבני אדם רגילים לכנות את כדור הארץ "העולם שלנו", ולא בכדי. ממחקר במסגרת פרויקט "עקבות המין האנושי" שעשה בזמנו ד"ר סנדרסון עלה כי 83 אחוזים משטח כדור הארץ מושפעים ממעשה ידי האדם, אבל התסריט התיאורטי שלפניכם מוכיח כי המציאות הזאת, במושגי זמן גיאולוגיים, יכולה להשתנות כהרף עין.
לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: