עיר המרחצאות קרלובי וארי

"אתה יודע מה הסיוט הכי גדול שלי?" שאל הבלן במרחצאות מספר שלוש בקארלובי וארי. הכרנו רק חמש דקות קודם לכן. עמדתי, עירום כמעט לחלוטין, מגבת לא גדולה קשורה למותני וחשש כבד בליבי, על רצפת השיש הקרה וניסיתי לחשוב על תשובה נבונה. מה הסיוט שלו? תיירים ממושקפים בגיל העמידה? החלוק הלבן והנימוס המרכז אירופי המושלם שהפגין הרחיקו ממוחי את המחשבה שהוא מתכוון להתלוצץ על המראה שלי. משכתי בכתפי והוא המשיך לנהל את השיחה בכוחות עצמו.

"יש לי סיוט שחוזר בכל פעם מחדש: בוקר אחד אנחנו קמים וכל המים המינרליים שנובעים וזורמים כאן מהברזים כבר שבע מאות שנה נעלמו. אין יותר מים חמים שפורצים מבטן האדמה. כלום. מה נעשה כולנו אם חס וחלילה זה יקרה? העיר כולה תקרוס. שאלוהים ישמור."

הבלן הפילוסופי פנה לקבל לקוחות חדשים ואני פסעתי אל הבריכה שעליה הצביע רגע לפני שהלך. ריח גופרית עמד באוויר. בבריכה ישבו עוד שלושה גברים. אחד מהם קרא עיתון. אדים נעימים ריחפו בחלל. מים חמים זרמו בקילוח יציב מברז מוזהב בקיר. רגע לאחר מכן, טובל עד חוטמי במים חמימים, כבר הייתי מוכן להאמין שכל זה עשוי להרגיע, להועיל, לפייס את הגוף ולעשות לי טוב.

קארלובי וארי או בשמה הגרמני קארלסבאד, כמאה ועשרה קילומטרים וכשעתיים נסיעה באוטובוס מערבה מפראג, היא אחד מאתרי המרחצאות המפורסמים ביותר בעולם ועיר המרחצאות הגדולה והמפורסמת בצ'כיה. העיר כולה חיה בזכות מעיינות המים המינרליים. יותר משבעים מעיינות חמים נובעים בעיר מעומקים שונים. שנים עשר מהם משמשים כיום את תעשיית הספא האדירה שהוקמה כאן במהלך השנים. חום המים של המעיינות בעיר נע בין 39 ל-73 מעלות. הטעם שלהם משתנה ולכל מעיין יש טעם, סגולות ואיכויות משלו. 50 אלף מטופלים ושני מיליון תיירים מגיעים לעיר בכל שנה. 56 אלף תושבי העיר עסוקים באירוח ובטיפול בהם. המבקרים שותים את המים המינרליים ללא הרף, טובלים בהם ומקבלים טיפולים שמבוססים על מים. טעם המים בכל הנביעות שניסיתי, נורא ואיום. נכון, הטעמים שונים, לפעמים המים מרים כלענה ולפעמים יש להם טעם מלוח ומעופש כשל ביצה סרוחה. התענוג בכל מקרה קטן מאוד. הטמפרטורה השונה לא מקלה על תהליך הטעימה. לגימת כוס זעירה של מים בטמפרטורה 65 מעלות בטעם גופרית דרשה תעצומות נפש ושעות אחר כך עוד עמד הטעם המזעזע בפי. כל בני שיחי, בארץ ובצ'כיה, נשבעו שיש למים האלה סגולות מצוינות והשפעה מבריאה ומופלאה. הם אמורים לרפא בעיות במערכת העיכול, לשפר את פעולת המעיים, הכבד, הכליות ולפתור הפרעות מטאבוליות. הדבקות שבה סבבו המון אנשים בעיר, ספלי חרס בעלי זרבובית בידיהם, לוגמים מכל ברז שהזדמן בדרכם, מעידה כנראה שהסגולות של מי המעיינות בקארלובי וארי משכנעות למדי. את הספלים האלה קונים במאות חנויות ודוכנים ברחבי העיר. המטופלים והמבקרים סובבים ברחובות, אוחזים בידם את ספל החרס וממלאים אותו בכל מעיין. טעמם המזעזע של המים גורם למבקר לחוש הערצה למטופלים האמיצים שמוכנים להקריב כה הרבה למען בריאותם.

אם מצליחים להתעלם מטעמם של המים, העיר עצמה מותירה במבקר רושם גדול. קארלובי וארי היא עיר שנושאת עדיין בפאר ובחן של רוזנת אצילית את הדר העבר, בעיקר זה של אמצע המאה ה-19. התחושה היא של ביקור בשמורת טבע שזוכה לתחזוקה מצוינת. באזורים המרכזיים בעיר צבועים רוב הבתים בגוונים פסטליים מעט זוהרים וחדשים. הגינון ברחבי העיר מוקפד ומטופח מאוד. ספסלי העץ שמסודרים בשורות ארוכות בכל מקום נקיים ומבהיקים ואין צורך להסס אפילו לשנייה לפני שמתיישבים עליהם באנחה קלה של מחלימים. חדוות הגרפיטי השחור שמכסה כל ספסל עירוני ברדיוס קילומטר ממקום מגורי לא הגיעה לקארלובי וארי.

מהר מאוד מבין המבקר שכולם כאן, גם הוא וגם אם לא התכוון לכך כלל, בגדר מחלימים. מסלול הטיול בעיר, כיאה למקום שמחלימים בו, אינו ארוך מדי. בשעה וחצי אפשר לחצות אותה מקצה לקצה. אם מתחילים את הסיור ליד בית הדואר (אחת הדוגמאות הבולטות בעיר לבנייני האר-נובו מן המאה ה-19) כדאי לפנות כמאה מטרים צפונה כדי לראות את בניין מרחצאות מספר 5, אחד המבנים היפים שמוקף בגן גדול. לאחר מכן כדאי לחצות את יובל נהר הטפלה שנמתח לכל אורכה של העיר ולפנות ימינה לכיוון מלון תרמאל, הבניין הגבוה בעיר ואחד המכוערים ביותר. קצת מעליו נבנתה בריכת שחייה גדולה שמספקת לרוחצים בה נוף מרהיב של העיר כולה. כדאי מאוד להגיע לכאן לתצפית גם אם אין כל כוונה לשחות בבריכה. מול הבריכה, בצידו השני של הנהר הצר, נמצא פארק דבוז'אק. המלחין הירבה לבקר בעיר ופסל שלו ניצב בלב הפארק. החלק היפה ביותר בגן הוא האכסדרה הארוכה עם הקשתות ("פארק קולונייד") מ-1881 ולצידה "בית המרחץ הצבאי". המשך ההליכה מוביל למרחצאות מספר שלוש ולידן אכסדרת הטחנה, האכסדרה הגדולה ביותר בקארלובי וארי. המבנה ניצב כאן מאז סוף המאה ה-19 אבל הבדיחות על חשבונו לא פוסקות מלהתגלגל. שתי ההשוואות המקובלות ביותר, מסלול הבאולינג וערוגת הגזר, מרמזות לאותו דבר בדיוק – התחושה של מסדרון ארוך ודי משעמם, שעמודים נטועים בו במרחקים שווים וסימטריים לחלוטין. את לוגמי מי הבריאות זה כנראה לא מטריד במיוחד. אולי אפילו משרה עליהם שלווה. עשרות מהם התגודדו סביב ברזי מי המעיין שנטועים במרחקים שווים לאורך האכסדרה.

המעיין המפורסם ביותר בעיר נקרא ה"שפרודל". מאז ומתמיד זכה לפופולריות רבה בזכות העוצמה שבה הוא מתפרץ. עמוד מים קבוע ויציב שעולה מעומק אלפיים מטר, יוצא מן האדמה בטמפרטורה של 73 מעלות ומזנק לגובה כעשרה מטרים. סילון המים החם עושה זאת כבר יותר ממאה וחמישים שנה תחת גג. המבנה הנוכחי, רק בן שלושים שנה, החליף מבנים אחרים, רעועים יותר, והוא בנוי קורות מתכת ומשטחי זכוכית שיוצרים תחושה של חממה. באכסדרה שצמודה אל השפרודל אפשר לטעום מן המים (עדיין מאוד לא טעים) בטמפרטורות שונות.

אם ממשיכים לצעוד ברחוב המרחצאות (לאז'נסקה) לכיוון דרום מגיעים מלון פאפ, אחד המלונות הוותיקים והמפוארים בעיר. מולו ניצב בית המרחצאות מספר אחד שאינו פועל ונראה נטוש לחלוטין. ברחוב שמאחורי מלון פאפ אפשר לעלות בשבילים הרריים או בקרונית רכבת שמטפסת בתלילות אל מגדל התצפית דיאנה ממנו רואים נוף יפה של היערות שמקיפים את קארלובי וארי ושל העיר עצמה. במקום פועלת מסעדה קטנה. אפשרות טובה, בהתחשב בעובדה שכולם כאן מחלימים, היא לעלות ברכבת ולרדת בשבילים המיוערים חזרה אל העיר. ההליכה נמשכת כחצי שעה.

מפת קארלובי וארי: