עין מטע: טיול הנקבה

עונה מומלצת: כל השנה, בפרט בקיץ

התאמה: לכל המשפחה

קושי מסלול: קל

אורך מסלול: 2.5 ק"מ

משך מסלול: כשעתיים

מפה: מפת סימון שבילים מס' 9, "מבואות ירושלים"

ציוד: מטאטא גס, נעליים לשכשוך במים, מכנסיים קצרים, מי שתייה, כובעים

מסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים

הגעה מהמרכז: נוסעים בכביש תל אביב – ירושלים (כביש מס' 1) עד מחלף שער הגיא. פונים דרומה לכיוון בית שמש בכביש 38. כ-10 ק"מ דרומה מבית שמש מגיעים לצומת האלה, ושם פונים שמאלה (מזרחה) בכביש 375. חולפים משמאל על פני נתיב הל"ה ועל הפנייה ימינה לגוש עציון. בהמשך עולה הדרך לאורך גיא צר. בראש העלייה יש פניה משולטת שמאלה, לעבר חורבת חנות ודרך הקיסר. פונים וחונים.

ממזרח לדרך העפר ובסמוך לכביש ישנה חורבה קטנה הקרויה חורבת חנות. זהו חניון דרכים קטן מהתקופה הביזאנטית. המבנה השמור ביותר בחורבה הוא הכנסייה העתיקה. בעזרת המטאטא שהבאנו נוכל לחשוף את הרצפה, ובסיום – נשוב ונכסה אותה. בהיעדר תיחזוק נאות, כך מובטח שימורה. מחורבת חנות נמשיך במורד דרך העפר.

בעיקול החד שמאלה ניפרד ממנה ונמשיך במורד בשביל להולכי רגל שסימונו שחור. לפנינו פרושה בקעת מטע, ובה כמה אתרים מעניינים. במעלה העמק ניתן לראות את המושב החדש, הקרוי באותו שם. מתחתיו, לכיווננו, ניתן לראות את שרידי הכפר הערבי שהיה פה לפנים. שרידים מבתי הכפר פזורים על המדרונות סביב בזיקה למעיין.

עין מטע עצמו נמצא בלב חורשת האקליפטוסים שנמצאת במרכז הבקעה. בשנים טובות, מים נובעים כאן במשך רוב השנה ורק באמצע הקיץ הזרימה מתמעטת עד כדי חידלון. בחורף, באביב ובתחילת הקיץ מובטחת כאן בריכה צלולה ומוצלת לטבול בה רגליים.

בסמוך למעיין נוכל לראות שרידי מבנה ערבי. כיוון שחלקו קרס, נוכל לבחון אותו וללמוד על אופי הבנייה המסיבי. לאחר בניית הכיפה המקרה מולאו פינות המבנה ב"דבש": אבנים לא מסותתות, עם תערובת עפר וסיד כבוש, שבהרטבתו התקשה בדומה לבטון.

פכפוך מים בנקבה הצלבנית
אם נחזור מהמעיין כלעומת שבאנו ונפנה ימינה בדרך עפר לרכב, נהלך במקביל לערוץ הנחל משמאל. מימין לנו נראה טראסות אבן שבהן צומחים שרידי גידולים חקלאיים. כעבור מרחק הליכה קצר נבחין מימין לשביל ובסמוך אליו במבנה חרב בעל אופי שונה ממה שראינו עד כה. האבנים שמהן הוא בנוי גדולות מאוד ומסותתות בקפידה.

למרות שאין שביל של ממש, אפשר בקלות לגשת אליו ולשוטט בין חורבותיו. השרידים הללו שייכים לחווה צלבנית מבוצרת שהוקמה כאן בימי הביניים, עדות לכך שמי המעיין הטובים הוערכו כבר אז. ביו קירות החווה נבחין גם בבנייה עשויה אבנים קטנות יותר ופחות מסותתות. זוהי בנייה ערבית מאוחרת יותר.

אם נחזור לשביל, נפנה שמאלה בפניה שנראית ללא מוצא ונבלוש בינות לכמה עצי תאנה עבותים נגלה נביעה נוספת. היא נמצאת בקצה מתלול קטן, הבונה כאן את הערוץ. כשנגיע לתחתית הערוץ נגלה פתח נקבה, גבוהה כך שניתן להלך בה בקומה זקופה ולהגיע, כעבור כמה עשרות מטרים, אל הקצה בו ניתן לשמוע את קול פכפוך המים הנובעים. מבט אל קירות הנקבה – הבנויים אף הם אבן מסותתת – ואל התקרה העשויה בצורת קשת מחודדת, יזכיר לנו את החווה שאך ראינו. וצדקנו – הנקבה נבנתה על-ידי אותם בנאים מהתקופה הצלבנית. מכאן האפשרות בידינו – להמשיך ולסייר לאורך העמק בין שרידי המטעים או לשוב באותה דרך בה באנו, בחזרה אל הרכב.