עונת הדובדבנים: המרדף אחר הזהב האדום

"אתם באים איתנו לקטוף דובדבנים בשבת?", שאלה רותי. "אני מכירה מטע סודי שכמעט אף אחד לא מכיר ופותחים אותו במיוחד בשבילי. אני רוצה לקטוף דובדבנים ולהכין ריבות לילדים". להצעה מפתה כל כך היה קשה לסרב. כבר הרגשתי בפי את טעמו העדין של הדובדבן העסיסי ואת המרקם החלקלק והרך של הפרי האדום הנימוח בפה, ומיד החלטתי – נוסעים!

וכך מצאנו את עצמנו בשבת בבוקר, מצפינים עם עוד שני זוגות חברים, בדרך למטע של ג'מילה בגוש חלב (ג'יש), שבגליל העליון. לא רק לקטוף ולאכול הגענו, אלא גם לצלם ולתעד את יופיו של הפרי העדין הזה. כשעצרנו להתרעננות בדרך, גילינו שאנחנו לא היחידים שנוסעים לקטיף דובדבנים בצפון.  בדרך פגשנו המוני מטיילים, ברכבים פרטיים ובאוטובוסים, כולם בדרך לרמת הגולן, כדי לקטוף את הזהב האדום.

• עוד טיולים עם ילדים בעולם

כתם הפרי: מתוק או חמצמץ, צהבהב או אדום כיין – הדובדבן תמיד טעים ומשמח  | צילומים בכתבה: אורטל צבר

ג'מילה, אישה מבוגרת דוברת ערבית ומעט עברית, הגיעה במיוחד לכבודנו ופתחה לנו את השער למטע הסודי שלה, שבו כ-100 עצי דובדבן עמוסים לעייפה בפרי הנפלא, שכמו חיכה רק לנו. קיבלנו סלסילות למלא בהן את הדובדבנים ויצאנו לדרך.

כשיכורים הסתובבנו בין העצים, מצלמים וקוטפים, מצלמים וטועמים, מצלמים ומעמיסים עוד ועוד, עד שהבטן כאבה  לנו מרוב דובדבנים… במטע של ג'מילה יש שני סוגי דובדבנים – האחד מתוק ובהיר, הידוע בשם גודגדן (prunus), והשני חמצמץ ואדום כיין.

דובדבנים במספרים

הדובדבנים פרצו לתודעה שלנו (ולשווקים הישראלים) בזכות רמת הגולן, שהיא מקום אידיאלי לגידול הדובדבן, שאוהב חורפים קרים. "בארץ מגדלים דובדבנים למטרות מסחר לפחות 40 שנה", אומר אלקנה בן ישר, לשעבר מנהל המחקר והפיתוח במשרד החקלאות מחוז צפון. "כיום יש בישראל בין 200 ל-300 מגדלי דובדבנים. עצי הדובדבן משתרעים על שטח כולל של כ-3,500 דונם ברחבי הארץ, מתוכם כ-700 דונם של מגדלים בודדים, רובם דרוזים באזור הצפון, והיתר של  מושבים וקיבוצים".

בגליל ובגולן, מגדלים דרוזים מוכרים את הפרי באופן עצמאי

לדברי בן ישר, מרבית מטעי הדובדבנים נמצאים ברמת הגולן, בגליל, בהרי ירושלים ובדרום הר חברון. לצד קיבוצים ומושבים, יש גם מגדלים פרטיים במגזר הדרוזי, שיש להם מטע קטן, בן דונם או שניים, הצמוד לבית. בעוד שהדרוזים בגליל ובגולן מוכרים את הדובדבנים בעצמם ופותחים את מטעיהם לקטיף עצמי, מרבית השיווק בקיבוצים ובמושבים נעשה במרוכז באמצעות חברת בראשית. מרבית הדובדבנים בארץ משווקים כאן, שכן השוק האירופאי מוצף בסחורה מקומית – אירופה היא יצרנית גדולה של דובדבן.

בין המגדלים הגדולים בארץ הם קיבוץ עין זיון, עם 130 דונם דובדבנים (כ-6,500 עצים) ומושב שעל עם 200 דונם  (כ-10,000  עצים), והם אף פותחים שעריהם לקטיף עצמי. לרמת מגשימים יש 120 דונם של עצי דובדבן (כ-6,000 עצים). "ללא ספק הקושי העיקרי בגידול דובדבנים הוא מחסור בידיים עובדות שיעסקו בקטיף שנמשך בין חודש לחודשיים, שכן הגידול עצמו אינו דורש השקעה מיוחדת: אין צורך לרסס מפני מזיקים או להשקות באופן מיוחד", בן ישר אומר.

דובדבים על העץ. הפגמים הקטנטנים רק מוסיפים ליופיים

בחודשי האביב עצי הדובדבן בגולן נמצאים בשיא תפארתם. "אין צורך לנסוע עד ליפן כדי לראות פריחת דובדבן",  אומר בן ישר, "יש לנו פריחה יפהפייה, תוצרת הארץ".

עונת הדובדבנים מתחילה על פי רוב באביב, בתחילת מאי באזורים הנמוכים, ונמשכת עד סוף יוני, באזורים הגבוהים – בגליל העליון וברמת הגולן. בשווקים הם נמכרים עד סוף יולי – תחילת אוגוסט.

לקטוף דובדבנים ליד ירושלים

לא רק בגליל וברמת הגולן עוסקים בגידול דובדבנים. בקיבוץ רמת רחל, הסמוך לירושלים, יש מדי שנה קטיף עצמי, ומשפחות מירושלים והסביבה מגיעות כדי ליהנות מהפרי הנפלא. המטע של קיבוץ רמת רחל היה בעבר אחד הגדולים בארץ, והשתרע על קרוב ל-200 דונם, טרם שינתה הקרקע את יעודה לטובת שכונות מגורים.

"כיום המטע של רמת רחל משתרע על כ-90 דונם ומניב בסביבות 90 טון דובדבנים בשנה, מחציתם גידול אורגני המשווק לחנויות טבע", אומר עומר קרייזלר, אחראי השקיה ברמת רחל. "לקראת הקטיף אנו מגייסים ידיים עובדות, מעבר לעובדים הקבועים, בין היתר בני נוער וצעירים מירושלים.

האדום-האדום הזה: דובדבנים בשלים

"כיום המטע של רמת רחל משתרע על כ-90 דונם ומניב בסביבות 90 טון דובדבנים בשנה, מחציתם גידול אורגני המשווק לחנויות טבע", אומר קרייזלר. "לקראת הקטיף אנו מגייסים ידיים עובדות, מעבר לעובדים הקבועים, בין היתר בני נוער וצעירים מירושלים.

הקטיף העצמי החל השנה בסוף מאי ונמשך כחמישה שבועות. כשהגעתי למטע של רמת רחל בשעות  אחר הצהרים גיליתי שכבר 3,000 מבקרים היו שם לפני וכמעט חיסלו את כל הפרי במטע. אולם לילדים שהיו במטע לא היה אכפת כלל, הם קטפו ואכלו מכל הבא ליד, טיפסו על העצים, הוכתמו בעסיס הפרי ונהנו מכל רגע.

במטע של רמת רחל. לא חשוב כמה דובדבנים נותרו על העצים, ילדים תמיד נהנים לקטוף ולאכול (וגם המבוגרים כמובן)

כששבתי לביתי התבוננתי בתמונות שצילמתי. כצלמת טבע, האוהבת אסתטיקה ויופי, מצאתי את עצמי מחפשת אחר הדובדבן המושלם ונטול הפגמים. אולם מהר מאוד גיליתי שהמשימה איננה פשוטה כלל ועיקר. הפירות, שנראו לעתים מושלמים ויפים על העץ, התגלו בעדשת המאקרו כבעלי  פגמים, שבעין רגילה לא תמיד קל להבחין בהם. אבל אז חשבתי לעצמי שהדובדבנים גם הם קצת כמונו בני האדם – אינם מושלמים, אך הפגמים הקטנים אינם פוגעים בהכרח ביופיים, בקסמם או בכוח המשיכה שלהם.

אז למה אתם מחכים? יש עוד הרבה דובדבנים על העצים והקטיף בעיצומו.

אורטל צבר – צלמת טבע וסביבה, האתר שלה – צילום כדרך הטבע.