עבודת ילדים בנפאל

כשהייתה בת 11 עברה משפחתה אל העיר והיא עברה לחיות עימם. כיום היא לומדת בכיתה 9 בבית הספר ועובדת כשעתיים מדי יום, היא כבר בת 16, אבל כשהיא מספרת את סיפורה ונזכרת בשנים הללו היא מתרגשת ועינייה מתמלאות דמעות. לאחר ששמענו את סיפורה, הודינו לה על השיתוף והיא ביקשה להודות לנו על ההקשבה. הייתה תחושה שאין מי שמקשיב או שומע את סיפוריהם של 2.6 מיליון ילדים עובדים בנפאל, נתונים סטטיסטיים שאין להם שמות או פנים.

השיחה הזו הולידה רעיון שיכונה מאוחר יותר "פרויקט התיעוד": יצירת ספרית עדויות וידאו של ילדים עובדים המספרים על חייהם. לילדים ניתנת הזדמנות להביע את עצמם ולציבור הרחב ניתנת הזדמנות להקשיב להם ולא לקחת את הנושא כמובן מאליו. מלבד העלאת המודעות, קיים רצון ליצור שיח אמיתי על כך בנפאל, שרבע מכוח העבודה בה מבוסס על ילדים עובדים.

רג' קומר היה בן 14 כשעזב את בית הספר החל לעבוד כסבל בשוק הירקות בקלימטי. הוא שוקל כארבעים ק"ג ונושא על גבו משקל של כחמישים ק"ג בכל פעם. 46,000 ילדים בנפאל עובדים כסבלים, רבים מהם סובלים מכאבים גופניים קשים שלעיתים גורמים להתמכרות לאלכוהול בניסיון להתמודד עם הכאב.

בימל נאלץ לעזוב את הכפר ואת בית הספר ובגיל 12 החל לעבוד במסעדה בקטמנדו. הוא עובד במשך כשתיים עשרה שעות ביום בניקיון שולחנות המסעדה ואחרי שאחרון הלקוחות עוזב ומסיימים לנקות ולסדר, הוא נשכב על אחד השולחנות והולך לישון כשמסביבו נרדמם יתר 25 עובדי המסעדה.

צ'וטו, בן 12, מתרוצץ בתאמל, השכונה התיירותית בקטמנדו, מהשעה ארבע אחר הצהריים כשעל גבו שק גדול והוא אוסף לתוכו בקבוקי פלסטיק ופיסות קרטון שיוכל למכור למחזור. עד שתיים בלילה הוא נמצא ברחובות שמתרוקנים מתיירים והופכים למסוכנים עבורו. שלא כמו ילדים אחרים הישנים ברחוב, הוא בר מזל לשוב אל ביתו. משפחתו שחיה בסלאם בקטמנדו, היגרה מהודו בתקווה לחיים טובים יותר.

אנג'נה, בת 11, יושבת על גביי שמיכה בלויה, על גשר מעל אחד הנהרות המזוהמים בקטמנדו במשך שש שעות ביום ועוזרת לאמה למכור ירקות. מאז שהייתה בת שמונה היא מבלה כך כל אחר צהריים, בשובה מבית הספר ממהרת אל אמה ועובדת עד החשכה.

משפחתו של טק בהדור נאלצה לעזוב את הכפר בו לא הייתה לה עוד חלקת אדמה. הם התיישבו באוהל רעוע על גדת נהר בתוך קהילה המכונה "חוצבי אבנים"- המתפרנסים מפירוק אבנים מהנחל לחתיכות קטנות שישמשו לבנייה. 32,000 ילדים בנפאל עובדים בענף זה, סוחבים אבנים על גבם ומפרקים אותן בעזרת פטיש. רבים מהם נפצעים בתאונות עבודה ונגרם נזק לעיניהם מהאבק שנגרם עקב הפירוק.

בלילות רבים ג'יט לאל, בן 12, הולך לישון רעב. הוא יכול להרשות לעצמו ארוחה, אך רק המחשבה על משפחתו שנותרה בכפר גורמת לו לאבד את התיאבון. הוא הגיע לעיר יחד עם חבר ותקוות להצלחה בעיר הגדולה שהתנפצו לרסיסים כשלא הצליח למצוא עבודה. לבסוף הוא מצא עבודה במיקרובוס, תפקידו לאסוף כסף מנוסעים ולהתרוצץ לאסוף נוסעים בתחנות השונות. הוא רק בן 12 וחולם על היום שבו יוכל לעבוד כנהג.

הילדים צולמו במסגרת הפרוייקט ונשאלו שאלות המשקפות תמונת מצב מלאה של חייהם תוך התייחסות למשפחה, חשיבות הכסף, העבודה וחלומות לעתיד. יצירת ספריית העדויות עצמה הינה רק חצי העבודה משום שיש לקיומה חשיבות רק אם יצפו בה ויידרשו לדיון בנושא. הפרוייקט הוקרן באירוע חגיגי בקטמנדו בנוכחות ארגונים גדולים העובדים עם ילדים ונציגי ממשלה. מומחים מטעם יוניצ"ף והארגון הבינלאומי Save the Children
העניקו סקירה מקיפה על עבודת הילדים בנפאל תוך שימת דגשים להפיכת החינוך לנגיש עבור ילדים עובדים והגנה על זכויותיהם.

הילדים בנפאל זכאים לילדות משוללת חובות ואחריות כלכלית. הרבה בעיות חברתיות צריכות להיפתר בנפאל בטרם ניתן יהיה לבטל לחלוטין את עבודת הילדים, אך בינתיים חשוב לשפר את מצבם הנוכחי: לדאוג להגנה על זכויתיהם כדי שלא יהפכו לקורבנות ולדאוג לחינוך נגיש עבור כולם, כדי להבטיח לילדיהם עתיד טוב יותר.