פעם עשינו, נלי שפר ואני, חשבון והגענו למסקנה המדהימה שטיילנו בעולם זה עם זה יותר משטיילנו עם אנשים אחרים. זה היה אז, שהבנתי פתאום כי אנחנו יותר מחברים לעבודה, וכי לעובדה שחלק נכבד ומיוחד של חיינו אנחנו מבלים יחד במסעות בעולם יש משמעות רבה, מעבר לזו הנראית לעין. נלי שפר, אחד מבכירי הצלמים בארץ, צילם עשרות ספרי בישול. הוא מצלם למגזינים שונים, ויחד אנחנו מכינים כבר שש שנים את המדור השבועי שלנו ב"ידיעות אחרונות". בשנים האחרונות חל מפנה חשוב בעבודתנו המשותפת. אחרי שנים רבות של צילומי סטודיו, רצינו להרחיב את היריעה ולקבל תמונה מעמיקה יותר של הנושא שבו אנו עוסקים; לא רק דגש על התוצאה הסופית – תהיה זו חשובה ככל שתהיה – אלא על התהליך כולו. אחרי זמן רב כל כך, התחיל האוכל לעניין אותנו בהקשר התרבותי הרחב: מקורותיו, שורשיו והמנהגים הקשורים בו. מאיזו זווית שלא נבחן את הנושא, אנחנו עוסקים בסיכומו של דבר בבני אדם החיים במקום מסוים, ואורח חייהם הוא תולדה של תרבותם העתיקה או החדשה. כלומר, בני אדם מבשלים לפי מנהגיהם, דתם, מסורתם והתנאים הכלכליים־סוציולוגיים שבמסגרתם מתקיימת חברתם. אחרי כל כך הרבה שנים הבנו, שהאנשים הם בעצם לב העניין. במהלך עבודתנו יחד היו לי הזדמנויות רבות לבחון את עבודתו של נלי. אין בכוונתי להתעכב על יכולתו הטכנית כצלם, בעיקר משום שאין לי אפילו ידע בסיסי בנושא, ולכן שום דבר חשוב לומר בעניין; אבל אני יכול לומר דברים רבים על ייחודו כאדם מצלם. בדרך כלל מצלם נלי את האירועים תוך התייחסות לסביבה שבה הם מתרחשים. הסביבה אינה משמשת תפאורה לבני האדם ולפעולתם, אלא חלק בלתי נפרד מ"חתיכת החיים" שהוא מנסה לצלם. המטרה היא להשיג תמונה שלמה, שמוסרת מידע מעבר לנראה במבט ראשון. נלי אינו מביים את הצילום, אבל אי־אפשר לכנות את הסגנון שלו צילום דוקומנטרי, לפחות לא במובן הטהור של המלה. הוא יוצר קשר מסוים עם האובייקט, קשר קצרצר שנמשך רגע קט. חיוך, הרמת גבה בשאלה, תנועת יד או ראש הן רק חלק מדרכי התקשורת. הוא מקבל תגובה כזו או אחרת, ורק משנוצר הקשר הוא מצלם. כאשר מתרחש אקט הצילום, ה"פריים" כבר בנוי ומתוכנן בדייקנות רבה בראשו, והוא מתייחס בו־בזמן ובמהירות רבה לכמה מקורות אינפורמציה: טכניים ואנושיים. נלי זה, שאני מכיר שנים רבות ומקרוב, הוא איש שהמניע העיקרי לעבודתו היא סקרנות עצומה לגבי בני אדם ופעולותיהם, המרחיקה אותו מהאובייקט המצולם. עם זאת, הוא אדם חם ולבבי, החש קירבה לאנשים שהוא מצלם. תכונות אלה יוצרות את הייחוד בצילומיו, שלעולם הם "נגועים" בדואליות: מצד אחד סקרנות מציצנית, ומצד שני כבוד רב למצולמים. הוא אף פעם לא יצלם אדם שאינו מוכן לכך, גם במחיר של צילום טוב (כאן לא יועילו מחאותי). למרבה המזל, רק לעיתים נדירות מסרבים אנשים להצטלם. משהו מאהבת האדם והסקרנות שלו עובר אליהם מן הסתם, והם מתמסרים לו. יש בנלי משהו מאוד לא מאיים. עם השנים בא כמובן גם הנסיון. נלי צבר מיומנות מדהימה בזיהוי אתרי צילום. כמות הצילומים והמידע המצולם שהוא מצליח לצבור בתוך זמן קצר מדהימים. משאנו מגיעים לארץ חדשה, זרה ומשונה ככל שתהיה, לא עוברות אלא שעות ספורות וכבר אנו במרכזן של התרחשויות מעניינות ביותר, בלב ליבם של הדברים החשובים. אנו נטמעים ומשתלבים במקום, משוחחים עם האנשים ונהנים הנאה רבה תוך התבוננות סקרנית. וכל העת עסוק נלי בשלו, "יורה" את צילומיו לכל עבר, בדייקנות, בעוד אני אוסף ברקע נתונים חדשים ומעביר לו אותם. לא עוברות דקות רבות, וכבר הוא מתעד אותם בדרכו המיוחדת. כמה שעות אחר כך נאכל ארוחה מקומית באחד הדוכנים, נפטפט עם התושבים היושבים בסמוך ונלקט עוד פיסת מידע חיוני. אחר כך נמשיך הלאה בדרכנו, נלי מוביל במרץ ואני נגרר אחריו, נושא את כליו, גאה להיות חלק – ולו זעיר – מצילומיו הנפלאים. |