סן פרנסיסקו – בעקבות ציורי הקיר

סן פרנסיסקו, שבשטחה פזורים כ־800 ציורי קיר, היא מבחינות רבות בירת ציורי הקיר העולמית. ראשיתה של המסורת העשירה של ציורי הקיר בסן פרנסיסקו היא בשנות השלושים של המאה ה־20, והיא ניזונה משתי התפתחויות עיקריות. מצד אחד, אל העיר זרמו ציירי קיר מקסיקאים, כמו דייגו ריברה ואחרים. מצד שני, באותן שנים הופעלה בסן פרנסיסקו תוכנית העבודות הציבוריות שיזם הנשיא רוזוולט, בניסיון לחלץ את הכלכלה האמריקאית מהמיתון הגדול. וכך החלו לצייר בעיר ציורי קיר ופרסקאות גדולים וססגוניים, שקישטו מבני ציבור.

חלק מהאתרים הללו – למשל, מגדל קויט שבטלגרף היל וביתן החוף (Beach Chalet) שבפארק שער הזהב – אינם המקומות המתוירים ביותר בעיר, למרות זאת, הם דוגמה מצוינת להיסטוריה המוקדמת של ציורי הקיר בסן פרנסיסקו. הסיור המוצע כאן אידיאלי למשתמשים בשירותי הרכבת המהירה של איזור המפרץ, ה־BART, ובמהלכו תוכלו להתבונן בכמה מהציורים המעניינים והמיוחדים של העיר.

הסיור מתחיל ברובע מישן (Mission), בפינת רחוב ולנסיה (Valencia) ורחוב 17, מרחק כשני בלוקים מתחנת ה־BART שבפינת רחוב מישן ורחוב 16. פונים ברחוב ולנסיה דרומה, ובפנייה הראשונה שמאלה (מזרחה) פונים בסמטת קלריון (Clarion Alley).

מחווה לגיבור אמריקאי | צילום: הראל סטנסון

פרויקט ציורי הקיר של סמטת קלריון, Clarion Alley Mural Project, הוא אחד מאתרי האמנות התוססים ביותר בעיר. מדובר בשיתוף פעולה בין אמנים לבין פעילים חברתיים, הנמשך לאורך בלוק שלם. כדי ליהנות מהציורים שמשני צידי הסמטה, כדאי ללכת לאורכה צפונה, עד לרחוב מישֶן, וחזרה.

אל תחמיצו את ציור הקיר של אנדרו שולץ, הנמצא בצד הצפוני של הסמטה. הציור, עם מוטיב הפיל והטלפון הסלולרי, מנציח את שנות התשעים של המאה הקודמת, שהתאפיינו בפלישה של חברות הדוט קום לסן פרנסיסקו. ציור אחר הראוי לציון הוא "מחסן גיבורי העל" (Superhero Warehouse) – יצירה בעלת צבעים עזים, המתארת כמה דמויות קומיקס.

בצד הדרומי של הרחוב כדאי להתעכב על ציורי קיר נוספים, ובהם עבודתה של ג'ולי מוריי "מדרגות נעות" (Escalator) המצוירת על דלת מוסך. העבודה מצוירת בסגנון Trompe-l’Oeil, המעורר אשליה של חיקוי המציאות. בהמשך (כשהולכים ממזרח למערב) תבחינו בציור "A Hard God(dess) is Good to Find", שאותו ציירו צ'וצ'ו פרז, מאיה האיוק ואחרים. היצירה מאופיינת במוטיבים מסתחררים ובצבעוניות עמוקה ועשירה. אחריה מופיע ציור הקיר של סקוט ויליאמס, "מורשת חיות הבר של מישֶן" (Mission Wildlife Heritage).

בית נשים ומנהיגי פועלים
חוזרים לרחוב ולנסיה, ובו פונים שמאלה (דרומה), עד לפינת רחוב סיקאמור
(Sycamore). ברחוב סיקאמור תוכלו לראות עוד ארבעה ציורי קיר של אמני
ה־CAMP. הבולט שבהם הוא ציור הקיר של פיונה גלאס, "בתים ולא בתי כלא"
(Homes not Jails), העוסק בבעיית ההומלסים בסן פרנסיסקו. חוזרים לרחוב ולנסיה וממשיכים בו דרומה.

מוטיבים לטיניים ואחרים פזורים ברחבי סן פרנסיסקו  | צילום: הראל סטנסון

בהצטלבות הבאה פונים ימינה (מערבה) ברחוב 18, ונצמדים לצד הימני (הצפוני) של הרחוב. אחרי הליכה קצרה מגיעים לבית מספר 3543, "בית הנשים"
(Women’s Building). את חזית המבנה – שהוקם ב־1910 ושופץ ב־1994 מקשטות יצירותיהן של אחדות מהאמניות המוכשרות ביותר של סן פרנסיסקו: חואניטה אליסיה, מירנדה ברגמן, אדית' בון, סוזן קלֶק סרוונטס ואחרות. ציורי הקיר הללו מוקדשים למאבקן של הנשים ולהישגיהן.

פונים דרומה ברחוב לאפידג' (LaPidge), כדי לראות את החזית המזרחית של "בית הנשים". ממשיכים דרומה ברחוב לאפידג', עד ההצטלבות עם רחוב 19. ממש ממול נמצא "עץ העולם החדש" (New World Tree), ציור המעטר את הקיר של בריכת מישן (Mission Pool) בדימויי מים ולידה. מרחוב 19 עולים ברחוב לינדה (Linda), כדי להתבונן בקיר המערבי של הבניין, המקושט בפורטרטים של תושבי השכונה. חוזרים לרחוב 19 ופונים ימינה (מזרחה). בהצטלבות הבאה פונים ימינה (דרומה) ברחוב ולנסיה. בפינת רחוב 20 פונים שמאלה (מזרחה) והולכים לאורך בלוק אחד, עד להצטלבות עם רחוב מישן, שבו פונים ימינה (דרומה). אתם עצמכם בלב ליבה של שכונת מישן, כשמולכם מחול מסחרר של מסחר וחיי קהילה.

פונים שמאלה (מזרחה) ברחוב 21, והולכים במדרכה הימנית לאורך בלוק אחד, עד לפינת רחוב קאפ (Capp). על הקיר הדרומי של מרכז הקשישים בת'אני (Bethany Senior Center) תוכלו לראות את "Salud!", עבודתו של דן פונטס. היצירה, אחת הטובות בשכונה, מחקה חזית תיאטרון המקושטת בסגנון אר דקו, והיא כוללת תיאורים חיים של קשישים פעילים: רוקדים, שרים ומנגנים. ציור בהיר ועליז זה מתאר אותו מרכיב בתרבות האמריקאית שממנו נוטים להתעלם לעתים קרובות.

ממשיכים מזרחה ברחוב 21, עד לצומת עם שדרות סאות' ואן נס (South Van Ness Ave.), שבהן פונים ימינה (דרומה). במרחק חצי בלוק מהצומת נמצא בית הספר סנט ג'ון (St. John’s School), שאת קירותיו מכסה הציור "בריאה" (Generacion) של מרתה איילה. יצירה זו, שבה דמויות מהמיתולוגיה האצטקית, מוקדשת לכוחות הטבע. הציור הוא  פינה של גן עדן באיזור שהחיים בו לעתים קרובות קשים.

ממשיכים דרומה, עד למפגש בין השדרות לבין רחוב 22. בפינה הדרומית־מזרחית של רחוב 22, הצופה אל מגרש חנייה, יש ציור קיר בצורת טריפטיכון, והוא מוקדש לזמר ולמוזיקאי קרלוס סנטנה. הציור, מעשה ידיהם של מייקל ריוס, קרלוס גונזלס וג'ון מאיורגה, צויר ב־1987, והוא מכונה  "Inspire to Inspire". למרות שגם כיום הוא מושך את העין, הוא מהווה עדות לאופיים הזמני של ציורי הקיר: הציור מתקלף, וצבעיו, שהיו בעבר עזים וחיוניים, דוהים לאיטם בשמש של שכונת מישן.

הולכים מזרחה ברחוב 22, עד לפינת רחוב פולסום (Folsom). בדרך אין להחמיץ את ציור פרח הקאלה הצבעוני, שעל הקיר הצדדי של בית מספר 3014 ברחוב 22. פונים ברחוב פולסום ימינה (דרומה). בערך באמצע הבלוק נכנסים למגרש המשחקים של בית הספר היסודי סזאר צ'אבס (Cesar Chavez). את ציור הקיר הנמצא כאן פשוט אי אפשר להחמיץ.

סזאר צ'אבס היה מנהיגם של המקסיקאים שעבדו בחוות קליפורניה בשנות השישים והשבעים של המאה ה־20. הוא פעל לשיפור שכרם ולהבטחת זכויותיהם הסוציאליות, ולא היסס להנהיג חרם על מעסיקים שלא נתנו לעובדיהם תנאים בסיסיים הולמים. ציור הקיר (גובהו קרוב ל־70 מטר), אחד מהטובים בעיר, מתאר את צ'אבס בין קרני השמש, כשהוא מוביל ילדים מהשדות לעבר עתיד טוב יותר. הציור – מעשה ידיהם של סוזן קלק סרוונטס, חואנה אליסיה ואחרים – מוקף בגרפיטי. משמעות מלות הכתובת (בספרדית) "Si Se Puede" היא "ניתן לעשות זאת", וזאת היתה הסיסמה של איגוד עובדי החוות. כמחווה למנהיג אחר שפעל למען זכויות האזרח, מרטין לותר קינג, מופיעה על הקיר האִמרה (באנגלית): "עזרו לי לקחת את האחריות על חיי, כדי שאוכל סוף סוף להיות חופשי".

מסר פוליטי על הקירות
אחרי שיוצאים ממגרש המשחקים, פונים ימינה והולכים דרומה לאורך שני בלוקים, עד פינת רחוב 24, שבו פונים שמאלה (צפונה). מגיעים להצטלבות רחוב 24 וסמטת בלמי (Balmy Alley), שבה פונים ימינה (דרומה).
סמטת בלמי היא גלריית החוצות המפורסמת ביותר בעיר. במשך כרבע מאה היא מהווה עדות לנושאים הפוליטיים והחברתיים שעיצבו את חיי תושבי השכונה, היספאנים ברובם. רוב ציורי הקיר בסמטה נהרסו או כוסו בציורים חדשים, אבל עדיין ניתן לראות בה כ־40 ציורי קיר, לאורך בלוק אחד בלבד.

ציור קיר לכבודו של סזאר צ'אבס, המנהיג המקסיקאי המיתולוגי של עובדי החוות

כשמתחילים ללכת בסמטה, מצפון לדרום, נתקלים בציור "מאוחדים במאבק"
(United in the Struggle) שעל הקיר המערבי (מצד ימין), המתאר אישים מקסיקאים מפורסמים. בהמשך מופיע ציורה של סוזן קלק סרוונטס, "עיניים ילידיות"
(Indigenous Eyes). ציורם של ריי פטלאן ופרנסיסקו קמפליס "Camino al Mercado" הוא עבודה מרתקת המבוססת על משחקי אור וצל. בסוף הסמטה אין להחמיץ את הציור "Cine Mejicano".

בין הציורים הבולטים בצד המזרחי של הסמטה (שבו הולכים מדרום לצפון, בחזרה לרחוב 24) אפשר להזכיר את "Una Ley Imoral" של חואנה אליסיה. הציור מוקדש לארכיבישוף אוסקר רומֶרו, פעיל בולט לזכויות האדם באל־סלוודור, שנרצח ב־1980. בהמשך הסמטה כדאי לחפש ציור קיר נוסף של אנדרו שולץ. מומלץ להתבונן גם במחווה צבעונית נוספת לאוסקר רומרו, ציור קיר של ג'יימס מורגן וקארן בנט, שצויר ב־1984. ציור הקיר האחרון בסמטה הוא "חמשת הצבעים המקודשים של התירס" (The Five Sacred Colors of Corn). כשמגיעים לפינת רחוב 24, פונים בו ימינה (מזרחה) והולכים לאורך בלוק אחד. בבית מספר 2981 נמצא מרכז המבקרים Precita Eyes Mural Arts and Visitors Center, שנוסד ב־1977 על ידי סוזן קלק סרוונטס, ושבו תוכלו ללמוד עוד על ציורי הקיר של העיר.

ליד מרכז המבקרים, בפינת הרחובות 24 ופלורידה (Florida), נמצאת כנסיית פטרוס הקדוש (St. Peter’s Church). כאן נוכל להתבונן ב"500 שנות מאבק"
(500 Years of Resistance) של איסאיס מאטה. זהו אחד הציורים הפרובוקטיביים והמורכבים ביותר ברובע. הקיר המזרחי מתאר את הרוח החיובית של מעמד הפועלים וכולל רבים מגיבוריו. הצד הצפוני הוא תיאור גרפי של אימי המלחמה ותזכורת חיובית לאפשרויות שטומן בחובו השלום. עכשיו אתם מומחים לציורי קיר! כדי להגיע לתחנת ה־BART הקרובה, מסתובבים והולכים ברחוב 24 מערבה, עד לפינת רחוב מישן. פונים בו ימינה (צפונה), ואחרי בלוק אחד מגיעים לתחנת BART 24th St.