תפריט עמוד

אי אפשר לחשוב היום על סין בלי מיליוני האיכרים של סצ'ואן המוציאים מדי שנה מאות אלפי טונות של אורז משדות הבוץ, בלי הניב הסצ'ואני השורקני, בלי אופרת סצ'ואן, שהיא מאושיות המוזיקה הסינית, ובלי מטבח סצ'ואן, שאיכותו הנודעת נשענת על דקדקנות דאואיסטית. בעיני רבים במערב, סין אינה מושלמת בלי סממנים כמו אסכולת צ'נגדו של ייצור משי, הפנדה הענקית והקוף הזהוב האנדמיים ליערותיה של סצ'ואן ושמורות הטבע הקולוסאליות, שכמה מהן הוכרזו אתרי מורשת עולמית.

בנחישות, בלי רגישות
כיום צ'נגדו (Cheng du) בירת סצ'ואן (Si chuan) היא אחת המובילות במירוץ הכלכלי המדהים של סין, אבל בימי מהפכת התרבות של שנות השישים והשבעים במאה שעברה, כשרוח עוועים שטפה את סין וצררה בכנפיה חורבן לכלכלה ולמערכות החברתיות, חילקה ממשלת סין לאזרחים בסצ'ואן אישורים לפשוט יד לפי לוחות זמנים ולפי חלוקה של רשות הרבים. את הדבר הזה ראה דנג סיאו פינג, אז בכיר במפלגה הקומוניסטית שסייר בסצ'ואן בטרם ירש את מאו דזה דונג. הוא, שנולד למשפחת איכרים בסצ'ואן, חרק את שיניו, וביוגרפים טוענים שכאן נשבע להחזיר לסין את כוחותיה הכלכליים ולחלצה מן הרעב המביש.
וכך, משהחליטה סין כעבור שנים להפיק חשמל בהיקפים שלא נודעו עוד, סכרה הממשלה את נהר צ'אנג דזיאנג (Chang Jiang, הנקרא גם יאנגצה), הגדול בנהרות סין הנוצר בלב סצ'ואן מאיחודם של ארבעה נהרות גדולים. בשלושת הקניונים הענקיים שלאורך אפיקו הולכים ונקווים מים, ובעתיד ייווצר אגם ענקי שבאמצעותו יפיקו את האנרגיה שעליה חלמה המנהיגות הסינית. המפעל הכמעט דמיוני הזה כרוך בפינוי יותר כמיליון איכרים מכפרים שכבר הוצפו ומכפרים שעתידים להיעלם.

בסצ'ואן גם נסלל הכביש המהיר הבינעירוני הראשון בסין. ארבע מאות הקילומטרים שבין צ'נגדו ובין העיר הענקית צ'ונג צינג (Chong qing) חצו בעיוורון מוחלט שדות אורז וכפרים והושלמו בתוך כשנה, בבוץ האינסופי של ארץ שבה יורד גשם כמעט תשעה חודשים בשנה. האקלים האפור והמזרזף הוא המקור לפתגם הסיני האומר שאם השמש זורחת, הכלבים בסצ'ואן נובחים עליה.

מושב האלים
הנוף של סצ'ואן אינו אחיד. בצפון חוצצים הרי השלג הגבוהים בין סצ'ואן ובין מחוז גאן סו (Gan su). במערב מתנשאים שוליהם המזרחיים של הרי ההימלאיה. הרים אלה היו חלק מן הממלכה הטיבטית העתיקה סי-קאנג שסופחה לסצ'ואן בשנת 1959. מרכז סצ'ואן הוא אגן ענקי מאבן חול אדומה, מפוסל כגבעות ועמקים, ובמקומות מסוימים מתרוממים גושי גרניט מכוסים ביערות סובטרופיים סבוכים ובחורשות אינסופיות של במבוק (הנודע שבהם הוא הר הקשת היפה א-מיי שאן, E Mei Shan). בנקיקיהם התלולים שוצפים נחלים, מנזרים בנויים על פסגותיהם וביערות שעל מדרונותיהם, ובין כל אלה משתרגים מאות קילומטרים של שבילים מרוצפים ומדורגים. אלו מעשי ידיהם של מיליוני עולי רגל במשך מאות דורות שבהם קודשו ההרים כמושב לאלים, כמקומות התגלות וכמפלטי התבודדות של ענקי רוח ושל משוררים.

אתרים נבחרים
הפסל הענקי של בודהא
במצוק אבן החול האדומה הבונה את גדת נהר מין דזיאנג (Min Jiang) בעיר לה שאן (Le Shan), נחצבה במאה השמינית גלריה ענקית של פסלים. לבה של הגלריה, אשר מצב השתמרותה הכללי בכי רע, הוא דה פו (Da fo), פסל ענקי (כשבעים מטרים גובהו) מעוצב בדמותו של בודהא עטוי גלימת נזירי מהאיאנה ועטור תסרוקת תלתלים תלת-קומתית אופיינית. אוזניו, צווארו ושולי גלימתו הם חלק ממערכת ניקוז שתקינותה סייעה להשתמרותו המופלאה של הפסל בסביבה הגשומה.

מדרגות חצובות ומנהרה מאפשרות ירידה אל מרגלות הפסל עד שפת הנהר והליכה במסלול מעגלי ביער העשיר הצומח על המצוק.

  • הגעה: באוטובוס מצ'נגדו ללה שאן ומשם במונית או באופניים או בשיט לדה פו.


הר גונג גה שאן וקרחון חאי לואו גואו
פסגת הר גונג גה שאן (Gong ga Shan), 7,556 מטר גובהה, היא הגבוהה בסצ'ואן. את האזור כולו סיפחו הסינים רק ב-1959, אחרי שקרעו את טיבט לגזרים, ורוב תושבי היערות בהר הם בני שבטים טיבטיים. לכן נפוץ עדיין שמו הטיבטי הישן של ההר – מיניה קונקה (Minya Konka).

מפסגת קרח העד שלו גולשים ארבעה שדות קרח, ומהם נשלחות לשונות קרחונים, שהנמוך והנגיש שבהם הוא חאי לואו גואו (Hai luo gou). אם הפסגה והקרחון מבצבצים מכיסוי העננים (וזה קורה בעיקר בשעות הבוקר), מתגלה נהר הקרח בלבן בוהק עם גוני כחלחל-ירקרק.

ביערות של הר גונג גה שאן זורמים נחלים עזי זרם עם מפלים, ובגלל הרסס העולה מהם מתפתח נוף של יער לח תמיד, אשר חלק מקסמו הוא מסכים של חזזיות, טחבים ופטריות בשלל צבעים המכסים גזעי עצים אדירים. על פני מדרגות ההר נקווים המים לאגמים קטנים, ובכמה מקומות בוקעים מעיינות תרמו-מינרליים, שגם הם אחראים להתפתחות צמחייה יוצאת דופן.

  • הגעה: מצ'נגדו באוטובוס ללו דינג (Lu Ding) ומשם במיניבוס למו סי (Mo xi). במושי קונים כרטיסים ונוסעים בהסעה במעלה הר גונג גה שאן.


מפל מו ני גואו
מי המפל הגבוה בסין – מו ני גואו (Mu ni Gou) – מנתרים במדרגות על צלע הר השלכת האדומה, ברכס הרי מין שבצפון-מערב סצ'ואן. מדרגות הטרוורטין הצהבהבות-לבנות בוהקות באור היום, וגובהן כ-470 מטר. בתוספת המורד שבו גולשים המים, מגיע גובה המפל כולו לכ-670 מטר!

המפל בוהק בתוך יער אפלולי של עצי מחט זקנים ויוצר את אחד המראות המרהיבים של מפלי מים בעולם. לאורך האפיק המדורג נוצרות בריכות סמויות. צבעם של המים הצלולים ירקרק, ובמקומות רבים מכסים את פניהם צמחי מים באדום, לבן וצהוב.

המפל וסביבתו שייכים לאזור טיבטי, ובכפרים שלרגליו מתגוררים שבטים טיבטיים. התושבים מגיעים על גב יאקים לבנים אל מו ני גואו ואל יערות המים כדי לקיים פולחן מקומי של תפילות ונדרים לרוחות ולעצמים אחרים בטבע.

עמק תשעת הכפרים
בשמורת דזיו דג'אי גואו (Jiu zhai gou), שפירוש שמה הוא עמק תשעת הכפרים, בנויים תשעה כפרים, אשר קבוצות של אגמים קטנים ומפלי מים היו להם למקדש טבע פתוח ענקי.

מיום שהכריזו הסינים על האזור שמורת טבע והוא הוכרז אתר מורשת עולמית, ניצלו אמנם הפנדות שחיות כאן מכליה, וניצל גם היער הייחודי העשיר במינים אנדמיים נדירים, אך מעוזם המקודש של הטיבטים נעשה אתר הומה שאלפי אנשים נעים בו בשבילים מסודרים ובכלי רכב מיוחדים.

משחק הצבעים של אגמי הטורקיז והיערות הכהים על רקע הרי השלג והמצוקים המקיפים את העמק, יפה בכל ימות השנה, אך באוקטובר מציתים יערות העמק את המדרונות בצבעי השלכת ויוצרים מסגרות זוהרות סביב עשרות האגמים והבריכות. בימים נטולי רוח משתקפים היערות במים הצלולים כבמראות גדולות ונופי השלכת מופיעים בכפולות מדהימות; לעתים אין לדעת היכן מסתיימת ההשתקפות ומתחיל הדבר האמיתי.

המפלים שבין האגמים מפיצים ענני רסיסים, ועל מדרגותיהם מתפתחת צמחייה ייחודית המכונה "גני הַבַּנְזַאי".

על גדותיהם של מקצת מהאגמים נותרו עדיין מקדשים טיבטיים פעילים ובקתות עם גלגלי תפילה טיבטיים, שהמים הזורמים מתחתם מניעים אותם ומניפים מנטרה מקודשת לכל רוחות השמים בתנועה אינסופית.

  • הגעה: באוטובוס מצ'נגדו (כ-12 שעות), או בטיסה קצרה אך יקרה מצ'נגדו לסונג פן (Song pan) ומשם בהסעה לשמורה, או באוטובוס העובר כאן בדרכו מצ'נגדו ללאן דג'ואו (Lan zhou).


עמק הדרקון הצהוב
בלב הרי השלג שבצפון סצ'ואן נמצא עמק חואנג לונג (Huang Long, הדרקון הצהוב) שהוכרז לאחרונה אתר מורשת עולמית. העמק הזה, המכוסה ביערות סיניים קלאסיים, הוא אחד ממפלטיה האחרונים של הפנדה הענקית. במקום נראים לא פעם גם עקבותיו של נמר השלג הנדיר, שגם הוא בסכנת הכחדה.

נוסף על אלה התפרסם העמק בזכות תופעת טבע מרהיבה ונדירה: נחל עז זורם מאחת הפסגות ונושא עמו כמויות גדולות של מינרלים. עם שקיעתם על פני המדרון נוצרים קרומים שהולכים ומתרחבים בצורה מעגלית, ובתווך של כל עיגול כזה נלכדים מים כחולים-ירוקים. מאות בריכות כאלה בקבוצות של כמה עשרות זרועות במורד הזרימה.

  • הגעה: בטיול מאורגן של סוכנויות בסונג פן ובצ'נגדו או במונית (יקרה) מסונג פן. במקום יש מלון טוב ויקר וכמה אכסניות זולות ולא נעימות.


דזה-גונג
העיר דזה גונג (Zi gong) עתירת התעשייה יושבת ליד מרבצים עצומים של מלח הנכרה זה דורות ומשווק בכל רחבי סין. בלב העיר יש מפעל מלח עתיק שהוסב למוזיאון לפני כעשור. במפעל ניצבים מתקני ההפעלה הישנים הכוללים מגדל קידוח מעץ, צנרת מתכת ובמבוק לשאיבת מלח נוזלי מבאר מלח, תוף עץ וחבלים לסיבוב המקדח וכן חדר עבודה פעיל אחד, שבו עדיין מגבשים את המלח בערבות גדולות מעל כבשני עפר.

סין של פעם: הכפר שאשי במחוז יונאן

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: