לתאגיד הגלובאלי העצום שהוא מקדונלד'ס ( Mai-dang-lao בסינית) יש אסטרטגיה גאונית לגבי המסעדות שלו ברחבי העולם – בנוסף לתפריט הבסיסי שנשאר קבוע, בכל מדינה יש תפריט מקומי שמכוון ישירות לטעם של הקהל המקומי. כך בישראל, למשל, יש מק-קבב ומק-לאפה. בסין גיליתי להפתעתי שהמנות המקומיות נוטות להיות בריאות יותר מהתפריט הקבוע – במקום צ'יפס אפשר לבקש תירס, המנות קטנות יותר ולקינוח אפשר להזמין פאי ממולא באפונה או באננס. באופן פרדוקסלי, ארוחה במקדונלד'ס או ב-KFC עולה לפחות פי שניים מארוחה באותו גודל בכל מסעדה אחרת בשכונה. ורבים מהסינים מתייחסים למנות המהירות כמו שהם מתייחסים למנות במסעדות סיניות, היינו הם לא מזמינים ארוחות אישיות, אלא לוקחים תערובת של מנות לכל השולחן. זוג יכול להזמין לעצמו שלושה המבורגרים שונים, כנפיים חריפות, צ'יפס, תירס, סלט, פאי אננס, מאפה ביצים ושתייה. ארוחה כזאת יכולה בקלות לעלות יותר מ-100¥ (50 ₪), לעומת ארוחה דומה במסעדה מקומית שלא תעלה יותר מ-40¥. כשהגענו לשיאמן שמחתי לראות שיש לנו מקדונלד'ס קרוב לאוניברסיטה וצמוד אליו – סניף של KFC. למרות שהתרגלנו לאכול במסעדות הקטנות בשכונה שלנו, עדיין נחמד מדי פעם להזמין עוף מטוגן וצ'יפס – לפעמים חשוב לאכול אוכל מערבי, רק כדי לא להשתגע. וכיוון שהסניפים המקומיים צריכים לעמוד בסטנדרטים של התאגיד הבינלאומי, אלה המסעדות עם המטבחים והשירותים הכי נקיים בסין. בהתחלה לקחנו הכל בעירבון מוגבל, מפחדים שאולי אנחנו מנכסים יותר מדי משמעות למה שאנחנו רואים, אבל לאחרונה קראתי סיפור קצר בשם "מתנה ממקדונלד'ס" של סופרת עכשווית בשם יֶה צִ'ינְג-צֶ'נְג. הסיפור מתאר סטודנט צעיר שרוצה להרשים את חברתו ולקחת אותה למסעדה מפוארת בערב חג המולד. לאחר התלבטות ארוכה (אין לו יותר מדי כסף, אבל הוא לא רוצה לקחת אותה למסעדות הקטנות והרעשניות) הוא מחליט לקחת אותה למקדונלד'ס. לשם כך הוא מבקש מאמא שלו ¥200. למרות שזה הרבה כסף, ובמפעל בו היא עובדת איימו לפטר קבוצה גדולה של אנשים, היא נותנת לו את הכסף. בערב חג המולד נדחקים הגיבור וזוגתו לתוך הסניף המקומי והנוצץ של מקדונלד'ס ולאחר שהם מחכים הרבה זמן בתור הם מצליחים לתפוס שולחן. בת-הזוג קוראת לאחת העובדות שתנקה את השולחן, והגיבור שלנו נחרד לגלות שהעובדת המבוגרת שמגיעה לפנות את שאריות הארוחה הקודמת היא לא אחרת מאשר אמא שלו, שלא רצתה לספר לו שגם היא נכללה בגזירת הפיטורים האחרונה. הגיבור ההמום שלנו, בוער מבושה, מבין לראשונה מהי חשיבותו האמיתית של כסף ומחליט שדייטים הם תחביב יקר מדי עבורו. שנה לאחר מכן הוא משיג מלגה ועובד בשתי משרות כדי לשלם בעצמו את שכר הלימוד. בסוף הסיפור הוא מניח לפני אמו ערימת שטרות ומבקש ממנה שמעכשיו לא תעבוד כל כך קשה למענו. |
בכל שבוע אנו מביאים כאן רשמים של כותבים-נוסעים שנמצאים בחו"ל ושולחים אלינו כתבות, רשמים, המלצות ותיאור חוויות שהם חווים במהלך הנסיעה. והפעם: אור גראור במקדונלד'ס בסין עודכן 20.5.18 |
סין של פעם: הכפר שאשי במחוז יונאן
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 374
[name] => אסיה
[slug] => asia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 374
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3475
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 432
[name] => סין
[slug] => china
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 432
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 289
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )