תפריט עמוד

סין: מסעדה מהפכנית בשיאמן

שתפו:
אני לא האדם החברותי ביותר בעולם, ולכן נגה היססה מעט לפני שאמרה, "אני חושבת להזמין את החברות שלי מהלימודים לארוחת ערב במסעדה, כדי לחגוג את יום ההולדת שלי."
"זה רעיון מצוין," הפתעתי אותה, "חשבת על מקום?"
"חשבתי על המסעדה המהפכנית," היא הציעה וחייכה כשראתה את עיניי נדלקות.
המסעדה המהפכנית, ששמה האמיתי הוא "מסעדת הכופתאות של לַאוֹ גִ'י צִ'ינְג (Lao Zhi Qing)", היא אחד המקומות המוזרים יותר בשיאמן. היא מפעילה ארבעה סניפים ברחבי העיר ומעוצבת בסגנון "מהפיכת התרבות" שהשתוללה בסין בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים. המלצרים לבושים במדים הירוקים של משמרות המהפיכה, ורובם עונדים או סיכות אדומות עם תמונתו בפרופיל של מאו, או סיכות סמיילי צהובות. הקירות מעוטרים בקריקטורות שמציגות בעלי אדמות מרושעים שמתעללים בחקלאים תמימים; ותיקי צד צבאיים, מימיות ומשדרי רדיו ישנים מפוזרים בין השולחנות.
כאות הזדהות עם המפלגה, מוגשות במסעדה מנות בסגנון צפון-מזרחי, הסגנון של בייג'ין. לשמחתנו זה אומר שהאוכל ברובו לא חריף וכולל כמה מנות כמעט אירופאיות, כמו צלי עם תפוחי אדמה או לחם תירס. המחירים נמצאים איפשהו באמצע הסקאלה – הם סבירים עבורנו, אבל אי-אפשר לקרוא להם פרולטריים.
כללי הטקס של ארוחות סיניות שרירותיים ומחייבים: המארח אחראי על ניהול הארוחה באופן בלעדי. הוא בוחר לא רק את המסעדה, אלא גם את כל המנות ואת השתייה. במקרים רבים בוחרים את המנות ביום שמזמינים מקום, בעיקר אם מזמינים מנות מסובכות שדורשות זמן הכנה מראש. בסוף הארוחה, לאחר ויכוחים ושידולים ארוכים, הוא משלם את החשבון במלואו.
אוכל סיני נועד להיאכל בקבוצות גדולות. ארוחה טובה צריכה להיות מורכבת משילוב נכון של טעמים, צבעים ומרכיבים, ולכן כל מנה נוטה להדגיש הרכב מסוים של תכונות. ארנב סצ'ואני ריחני, למשל, הוא מנה בשרית, חריפה ואדומה; כיסוני כרוב ופטריות הם פחמימה צמחונית, תפלה ולבנה. מספר המנות נקבע לפי מספר המוזמנים: מנות = מוזמנים +1.

כשהגענו למסעדה הובילו אותנו לחדר פרטי. בסין הצפופה, פרטיות היא מצרך נדיר ומבוקש. מלצרית בקוקיות קשורות בסרטים אדומים הגישה לנו את התפריט ונגה ואני ניסינו להרכיב את הארוחה: מנת בקר (הבשר המובחר ביותר בסין, יקר יותר מחזיר ומעוף), דג "המסע הארוך" שבושל ברוטב מתוק וכמעט קשיח, שלוש מנות צמחוניות, כיסונים ממולאים בבשר חזיר וכרוב, לחם תירס וקערת אורז גדולה. המלצרית נזפה בנו שלא הזמנו מספיק מנות. על מה היא ממליצה? שאלנו. היא דפדפה מהר בתפריט והצביעה על מנות שנראו מטרידות יותר ויותר (כולל דבורים מטוגנות). לבסוף התפשרנו והזמנו מנה קרה של טופו עם ביצים קרושות ומנה של בטטות מטוגנות בציפוי קורנפלקס.
המנות הגיעו לשולחן ללא שום סדר נראה לעין. אחרי ויכוח קצר הכריחו את נגה לקחת את הביס הראשון, והארוחה התחילה במרץ. כשמחצית מהאוכל נעלמה נכנסו במפתיע שישה מלצרים והחלו לשיר לנגה "יום הולדת שמח" בסינית ובאנגלית. כשסיימו, הגישו לה מנה מיוחדת לימי הולדת בשם "אטריות חיים ארוכים": אטרייה אחת ארוכה, חמימה, שצריך לאכול את כולה כדי לזכות בחיים ארוכים. האטרייה הגיעה עם עגבניה מקולפת ועם ביצה קשה שגולפה להיראות כמו חולדה (היות ואנו נמצאים עכשיו בשנת החולדה).

הארוחה הוכתרה בהצלחה. האוכל חוסל וכולם יצאו שבעים. להפתעתנו החשבון הסתכם בלא יותר מ-180 יואן, בסך הכל 90 ש"ח. בדרך החוצה שאלנו את עצמנו שוב איך מסעדה כזו יכולה להתקיים. מהפכת התרבות ידועה בתור תקופה חשוכה וקשה בהיסטוריה הסינית המודרנית. מאו, שהרגיש ששלטונו מתרופף, קרא לצעירים להתמרד בכל סמכות שהיא. אוניברסיטאות נסגרו; מורים, רופאים ומומחים אחרים פוטרו, הוכו ואף נרצחו; מקדשים חוללו ועצים עתיקים, בעלי משמעות דתית, נכרתו ונשרפו. במהלך הארוחה שאלנו את החברים הסינים של נגה מה הם מרגישים כשהם אוכלים במסעדה כזו. הם הסתכלו עלינו במבט מוזר.
"זה משהו שכבר קרה," הם אמרו, "זה חלק מההיסטוריה."
"כן," הקשינו, "אבל זה קרה לדור של ההורים שלכם."
"נכון," ענה אחד מהם, "אולי את אבא שלי זה היה מצחיק יותר."

סין של פעם: הכפר שאשי במחוז יונאן

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: