סיור קולינרי במטה יהודה

לפעמים כל מה שצריך לעשות כדי להיבלע בנוף מדהים זה פשוט לצאת למרפסת. קחו, למשל, את המרפסת של סיגל ואיליה בלוזית. את הנוף שנפרש ממול אי אפשר לתאר במילים, צריך להיות שם, להתעלף מקנאה שבמקום הזה הם שותים קפה כל בוקר ולחדש את החלום לנטוש את העיר הצפופה לטובת הנוף הכפרי המופלא.

מושב לוזית, בתפר שבין הרי ירושלים לשפלת יהודה, בתחומי המועצה האזורית מטה יהודה, נמצא בלב מה שנהוג לכנות "טוסקנה הישראלית". גם עכשיו, כשהפריחה האביבית הסתיימה והשדות הזהיבו, אי אפשר שלא ליפול שבי ביופיו של הנוף הטוסקני ועם זאת, הכי ישראלי שיש: גבעות רכות ועגלגלות משובצות בצבעי ירוק, צהוב וחום של שדות, כרמים, עצי זית וברושים תמירים.

הנוף מהמרפסת של סיגל ואיליה בלוזית | צילום: רותם בר כהן

בלב הנוף שובה הלב והמרחבים הפתוחים פזורים עשרות ישובים: מושבים, קיבוצים, ישובים קהילתיים, חוות חקלאיות ועוד. אחד הדברים המאפיינים את האזור, מלבד הנופים והשלווה הכפרית, הוא הרקמה האנושית המגוונת שמרכיבה אותו, עם אנשים שהתקבצו לכאן מכל קצוות תבל, ולא כקלישאה. כל אלה אחראים למקבץ יוצא דופן של בשלניות ובשלנים, עם מטבחים מגוונים – מהודו, דרך תימן וכורדיסטן ועד המטבח הערבי המקומי. הוסיפו לאוכל המשובח את היקבים המצוינים (פלאם, סוסון ים, ספרה, נבות, קדמה, כרם ברק ורבים אחרים), מבשלות הבירה והאופים המקומיים (איש של לחם, אישלחם, ברדלי ועוד) ותבינו למה הטיול כאן הוא בגדר חובה (נעימה וטעימה) לכל חובב קולינריה.

ארוחה צמחונית בבית הקונטניירים בלוזית | צילומים: אלדד מאסטרו

שיא השיאים של הקולינריה המקומית בא לידי ביטוי במהלך פסטיבל האוכל הכפרי של מטה יהודה. במשך ארבעה סופי שבוע, מסוף אפריל ועד סוף מאי, אפשר לבקר באינספור בתים פרטיים של בשלניות ובשלנים מהאזור וליהנות לא רק מאוכל מעולה ומגוון מאוד, אלא גם מחוויה תרבותית יוצאת דופן, הכוללת מפגשים עם יוצרים ומוזיקאים מקומיים.

לקראת פסטיבל האוכל יצאנו לבקר, להתרשם ולטעום מההיצע המקומי. המסקנה: לא רק שנחזור לכאן במהלך הפסטיבל, אין ספק שנשוב עוד ועוד לאזור הירוק והמזמין הזה, שכביש 1 עובר בשוליו ואין קל מלהגיע אליו.

בית הקונטיינרים של סיגל ואיליה

את הסיור הקולינרי במטה יהודה פתחנו בבית של סיגל גבע ואיליה מגנס. הבית, כשמו כן הוא, מורכב מארבעה קונטיינרים גדולים שהפכו לבית קומתיים מקסים, חמים ומחבק, עם גינה שמשקיפה לשדות החיטה הזהובים ומרפסת שהנוף מבצבץ בה מבעד לעלי הגפן. במהלך הפסטיבל יארחו השניים לקבלת שבת מוזיקלית, הכוללת את סיפורו המרתק של איליה תכול העיניים, שמהלך חייו יכול למלא בקלות רומן עב כרס, קטעי שירה ונגינה (לחלק המוזיקלי מצטרפת נירי דמסקי, זמרת מקומית עם קול מפעים) וארוחה צמחונית שמבשלת סיגל. בימים רגילים, שלא בפסטיבל, בהזמנה מראש אפשר להשתתף בקבלת שבת שכזאת. גם אחרי שעתיים, תתקשו להתנתק.

סיגל ואיליה בחצר האחורית של בית הקונטיינרים בלוזית. מוזיקה וארוחה

איפה? האשל 650, בהרחבה, לוזית. טלפון: 052-8895906, 052-6943332.

גן הבירה של מבשלת שריגים

אחרי המוזיקה והסלטים הנהדרים בבית הקונטיינרים הרגשנו צורך בחיזוק אלכוהולי. אז מה אם רק 11:00 בבוקר? התחנה הבאה, השלישית במסע שלנו, נמצאת רק כמה צעדים ממבשלת הבירה, כך שלא צריך לנהוג ואפשר לשתות בנחת. מבשלת שריגים, בישוב הקהילתי שריגים (לי-און), נמצאת לא רחוק מתל עזקה, שם נמצאו כדי בירה בני יותר מ-2,500 שנה, עדות לכך שהבירה היא חלק בלתי נפרד מהאזור מזה אלפי שנים. לא מזמן נפתח בקומה שמתחת למבשלה ביר גארדן, גן בירה, בסגנון בווארי, עם שולחנות עץ ארוכים לישיבה בצוותא.

הביר גרדן של מבשלת שריגים. כמו בבוואריה, אבל הכי ישראלי

בביר גארדן אפשר לטעום את הבירות המקומיות, שמתהדרות בשמות מסקרנים כמו הבירה המרושעת, החיטה המחוצפת או ההודית המכוערת. את מבשלת הבוטיק הקימו ומנהלים עופר רונן ואוהד איילון, שניהם אנשי הייטק בעברם, שעשו, כל אחד בדרכו ובזמנו, הסבה מקצועית ולפני שבע שנים הפכו את התחביב הביתי לעסק מצליח עם בירות שזוכות בפרסים ומדליות בתחרויות מקומיות ובינלאומיות. מעבר לבירה טובה ואיכותית המקום שלהם מספק חוויה שלמה, החל מכוסות עם רגל שאפשר לערסל וליהנות מהמראה והצבע ועד האוכל המסורתי המצוין שמנשנשים לצד הבירה – נקניקיות, פרצלים, צ'יפס בטטה וטבעות בצל, פיצה ושניצלונים שמנמנים. גן הבירה של המבשלה פתוח בסופי שבוע כל השנה, המבשלה פתוחה לקבוצות בהזמנה מראש. כשר.

בירה מרושעת או חיטה מחוצפת? טעימות בירה בביר גארדן של מבשלת שריגים

איפה? מושב שריגים, טלפון 073-2725313, אתר אינטרנט

שוניניס, אוכל רחוב

מתנדנדים קלות מהבירה והנישנושים צעדנו כמה צעדים אל שוניניס, המקום החדש של שרה וטל שרביט, שהפעילו קייטרינג חלבי ולאחרונה חזרו למקורות עם מסעדת אוכל רחוב בשרית והרבה טעמים מהבית. אם אתם לא דוברי ספניולית מן הסתם אתם לא יודעים מה פירוש השם שוניניס. שרה מספרת שבתור ילד טל היה חוזר הביתה מבית ספר ושואל "מה יש לאכול?" וסבתא שלו היתה עונה "שוניניס", כלומר שאריות.

שרה שרביט בשוניניס. המסעדה החדשה שלה ושל טל מביאה טעמים נפלאים מבית אמא

את האוכל שטל מבשל מזמינים בדלפק ולוקחים הביתה או על מגש אל אחד השולחנות שמשקיפים על הנוף הקסום של עמק האלה. הימור שלנו: לא יישארו הרבה שוניניס כשתקומו מהשולחן… טל מכין מאכלים מהבית שלו ושל שרה, שילוב של טעמים כורדים ותורכים. וכך אנחנו טועמים מנות כמו מסבחשווה – שילוב של מסבחה (חומוס, גרגירים, סלט קצוץ ומחשווה – המילוי הבשרי של הקובה); מרק חמצמץ של קובה חמוסטה; עלי גפן ממולאים ועוד. אבל מלך מלכי השוניניס בעיני הוא העראיס של טל – בשר טלה טחון ומתובל שנדחס לתוך פיתה שמנמנה ונצלה על הגריל. לצד העראיס מוגש סלט קצוץ עם הרבה פלפל חריף וקערית זיתים. אם תרצו לסיים עם משהו מתוק, יש קינוחים בצנצנות (מוס שוקולד, מוס חלבה, מעדן אוריו ועוד) במחיר הוגן מאוד של 10 שקלים לצנצנת. כשר.

קובה חמוסטה, מסבחשווה ועראיס בשוניניס. ללקק את האצבעות ואז לאכול עוד קצת…

איפה? מרכז מסחרי, שריגים, טלפון: 054-5590211, פתוח בימים א' עד ה' מ-12:00 בצהריים עד 23:00, בשישי מ09:00 עד 14:00, סגור בשבת.

קאג'ה שוקולטרי והגלריה של סבא

התחנה הבאה בסיור הקולינרי שלנו היתה במושב צפרירים והתחילה דווקא לא באוכל. בבית הרב-דורי של משפחת לוי אי אפשר שלא לחייך מיד בכניסה. החצר הקדמית מעוטרת בעשרות פסלים, מעשי ידיו של סבא ניסים, שעלה לארץ בשנת 1951 ובגיל 14 נשלח ללמוד מקצוע, מסגרות. רק בגיל 60 האמן שבתוכו השתחרר והוא התחיל לראות בגרוטאות יופי פנימי שאפשר להפוך ליופי חיצוני. מה שנחשב זבל בעיני אחרים, הופך לזהב בידיו של ניסים לוי. כל פינה בחצר הגדולה, המורכבת מכמה אזורים, מכוסה בפסלים שלו. אלפי פסלים יוצאים מבית המלאכה הקטן, שממוקם בלול המשפחתי, בין אלפי עופות. מישהו זרק ברז מקולקל, ניסים רואה מקור וזנב, והנה יש לו ציפור. ברז אחר הופך לטווס, רגל של ספה עתיקה – לברבור וכן הלאה.

הגינה הקדמית בגלריה של סבא. זהו רק קומץ קטן מהיצירות של ניסים לוי | צילום: רותם בר כהן

אחרי שמשוטטים בחצר ומתפעלים מאינספור היצירות המפתיעות, מגיעים למבנה בגינה שבו נמצא חדר מורשת לעדה הכורדית שהמשפחה בנתה, עם תלבושות מסורתיות ותמונות מבית סבא וסבא רבא. צמוד לחדר המורשת נמצאת קאג'ה שוקולטרי, הסדנה של גליה, הבת הבכורה של ניסים. גם היא אמנית בדרכה, אלא שחומר הגלם שלה הוא שוקולד והיצירות שהיא רוקחת נפלאות ומורכבות טעמים.

גליה לוי בקאג'ה שוקולטרי. יוצרת פרלינים וטבלאות שוקולד בטעמים מורכבים ומופלאים

גליה לוי מייצרת פרלינים וטבלאות שוקולד (כיוון שאין לה חנות, הכל מיוצר לפי הזמנה והכל טרי). חומר הגלם שלה הוא המשובח שבמשובחים, שוקולד של השוקולטייר הצרפתי ולרונה. הבסיס המצוין משמש אותה לשילובים מפתיעים וטעימים להפליא, בהם תה ירוק, ג'ינג'ר, שומשום ועוד. הגנאש שממלא את הפרלינים נעשה ללא חומרים משמרים וללא סוכר, וטעם ההל האהוב עליה מופיע לא מעט בגנאשים שלה.

יצירות מתוקות של גליה לוי. בתוך הפרלינים מסתתרים גנאשים בטעמים לא צפויים | צילום: רותם בר כהן

לאורך כל השנה אפשר לסייר בגלריה של סבא באופן עצמאי (15 שקלים) או להשתתף בסדנת טעימות שוקולד או סדנה מעשית להכנת שוקולד (55 שקל לאדם לסדנת טעימות; 500 שקל לסדנה מעשית זוגית). בימי שישי במהלך פסטיבל האוכל אפשר לשלב סיור עצמאי וטעימות שוקולד.

איפה? מושב צפרירים. טלפון: 052-3404536

קבלת שבת אצל גילה בשארי

במושב ישעי, הסמוך לבית שמש, מאחורי ערוגות ורדים משגעות, גילה ואלי בשארי מארחים במהלך הפסטיבל לקבלת שבת שעוסקת במגילת רות (לקבוצות, בתיאום מראש, גם במהלך השנה). הקול של גילה מצמרר בעצמתו, לא פחות (ואולי אף יותר) משל זמרות תימניות מפורסמות, דוגמת שושנה דמארי או עפרה חזה. כשהיא שרה שירים של רבי שלום שבזי, בלווי תיפוף של אלי בעלה, הנשימה נעתקת והשערות סומרות מהתרגשות. בשונה מילדות תימניות בנות גילה, שלא הורשו לשיר שירת קודש, אביה של גילה עודד אותה לשיר ולימד אותה מה שנחשב בתקופה ההיא רק נחלתם של הגברים. כשרונה האדיר לא נעלם מאזניו של זובין מהטה, שצירף אותה לסיור בינלאומי של הפילהרמונית.

גילה בשארי, שקולה האדיר מצמרר ומרגש גם את מי שלא גדל על שירת תימן

בסיומה של הופעת השירה, האורחים מוזמנים לארוחה ביתית מסורתית, עם מרק תימני, ירקות מבושלים וכמובן הרבה חילבה וסחוג. אחת לחודש בימי שישי גילה ואלי מארחים לקבלת שבת, הכוללת מוזיקה וארוחה, שעתיים  של עונג צרוף (120 שקל לאדם, בהזמנה מראש). כשר.

איפה? מושב ישעי, טלפון: 02-9914321, 052-3226001.

בתמונה הפותחת: מאכלים בשוניניס, שריגים | צילום: אלדד מאסטרו

• הערה חשובה: הכתבה מתייחסת לפסטיבל האוכל הכפרי בשנת 2018. הפסטיבל מתקיים כל שנה, וגם בשאר הימים אפשר לבקר אצל בשלניות ובשלנים ביתיים וכמובן ולעצור במסעדות, מבשלות בירה ויקבים באזור. פרטים נוספים על הפסטיבל ועל האזור באופן כללי באתר של תיירות מטה יהודה.