לא "אדי, אדי, אדי", הדהדה קריאתו של טוני ביער הגשם הסומטרי. טוני, פקח התחנה להשבת אוראנג אוטאנים לסביבתם הטבעית, הנמצאת על גדות נהר הבוהורוק (BOHOROK), בצפון מערב סומטרה, אינדונסיה, החזיק בידיו אשכול בננות צהוב ודלי פלסטיק מלא חלב. הוא לקח ענף ארוך ודק והיכה בחוזקה על במת האכלה העשויה מעץ. "אדי", צעק שוב. נראה היה שאדי עסוק בעניינים אחרים במעבה היער.
את השקט המיוחד, השמור ליערות טרופיים, הפרו לפתע קולות שבקעו מבין הענפים הסבוכים. יד ארוכה, שעירה וג'ינג'ית נראתה אוחזת בענף. אחר הירפתה ולפתה ענף אחר. באיטיות גמלונית ומסורבלת התקדם לעברנו אוראנג אוטאן. שמעתי את הענפים הכורעים תחת עומס משקלו של הקוף, וניסיתי לדמיין את תוואי התקדמותו, מאמץ את עיני לקלוט כל פרט שיעזור לי בזיהוי הזוויג. טוני נפנף בבננות ובחלב. על ענפי העץ שמעלינו הציצו בנו זוג עיניים חומות. נקבת אוראנג אוטאן עשתה את דרכה אל טוני, שעמד ליד במת ההאכלה. על גבה נתלה צאצא צעיר, שניסה ללמוד מאימו את מלאכת הטיפוס.
המבזקים המהבהבים ותקתוק המצלמות רמזו על ההתרגשות שאחזה בקהל לנוכח המפגש. אחדים מהנוכחים הושיטו את ידיהם, בניסיון לגעת ביד השעירה, אך הקופה נרתעה. רק כשהיתה קרובה אל במת ההאכלה, ירדה אל הקרקע וטיפסה אל הבמה, כשהתינוק על גבה. היא נטלה מידו של טוני כמה בננות ומיהרה לטפס אל הענפים הגבוהים. שם ישבה בחברת בנה וקילפה את הבננות. את הקליפות השליכו השניים ללא בושה על ראשי האנשים למטה.
חיים עצמאיים
מאז החל ב-1973 בפארק הלאומי בהר לוזר (MT. LEUSER), שאחת מתחנותיו מצויה סמוך לכפר בוקיט לאוונג (BUKIT LAWANG), פרויקט השבת האוראנג אוטאנים לסביבתם הטבעית, הושבו במסגרתו 119 קופים. הם מנהלים כעת חיים עצמאיים ביערות הגשם.
תחנת ההחזרה לסביבה הטבעית, אותה מנהל טוני, היא רק חלק מפרויקט שימור האוראנג אוטאנים, שמספרם הצטמצם מאוד בשנים האחרונות. הפרויקט מנסה להחזיר לסביבתם הטבעית אוראנג אוטאנים שהוחזקו בשבי. בשמורה הם זוכים לטיפול רפואי ולמזון, אך בעיקר מלמדים אותם בהדרגה איך להתנהג ביערות הגשם, למשל, איך להגן על עצמם ומה לאכול. לאחר חזרתם לסביבתם הטבעית עוקבים המטפלים אחרי התאקלמותם ביער.
תחנת ההחזרה היא רק חלק קטן מתוך 9,000 קילומטרים רבועים של הפארק. יערות הגשם שבפארק, המוגנים מתעשיית העץ, הנוגסת ביערות הגשם של סומטרה וקלימנטן (החלק האינדונסי של בורניאו), מהווים כיום בית לכמה מיני בעלי חיים, הנמצאים בסכנת הכחדה. בין היתר אפשר למנות כאן את קרנף סומטרה, הטיגריס, הפיל האסיאתי ופסיון ארגוס הגדול. בין 3,500 מיני הצמחים השונים בפארק, ניתן למצוא את פרח הרפלסיה, הפרח הגדול בעולם.
שתי הזואולוגיות הגרמניות רגינה פריי ומוניקה בורנר מצאו רק יתרונות בשילוב הזה של יער גשם ושמורת טבע מוגנת, וייסדו ב-1973 את פרויקט החזרת האוראנג אוטאנים לבית גידולם הטבעי. הם מימנו את האתר, שהקימו בבוהורוק, באמצעות תקציב שקיבלו מ"החברה הזואולוגית של פרנקפורט" ומתרומות של חובבי טבע. ב-1980 נמסר ניהול השמורה לממשלת אינדונסיה, ומאז מטפל בקופים צוות אינדונסי מיומן של רשות שמורות הטבע האינדונסית (PHPU). מאז ייסוד השמורה הובאו אל בוהורוק 166 אוראנג אוטאנים, במטרה להחזירם לחיים ביערות הגשם.
כשהמתנו לאדי סיפר לי טוני כי מלבד 119 האוראנג אוטאנים, שהושבו ליער בהצלחה, מתו 35 ממחלות, מנפילות או מרעב, לאחר שלא הצליחו למצוא מזון. 12 קופים נמצאים עדיין בתהליכי התאקלמות שונים. לדבריו, האוראנג אוטאנים עוברים שלושה שלבי התאקלמות חשובים ובסיסיים. בשלב הראשון, כאשר הם מגיעים לשמורה, שוהים הקופים בבידוד בכלוב, וזוכים למעקב ולטיפול רפואי צמודים. הם מוחזקים הרחק מאנשים ומאוראנג אוטאנים אחרים, כדי למנוע הפצת מחלות. משהסתגלו לסביבתם החדשה, הם לומדים את המיומנויות הבסיסיות הדרושות לאוראנג אוטאן "מתחיל" – טיפוס על עץ, הכנת משטח לשינה ומנוחה והימנעות מהתרסקות על אדמת היער.
בשלב השני, אם הם בריאים ושולטים במיומנויות בסיסיות, הם משוחררים ביער באתר ההאכלה, ואמורים להסתגל לחיים שם. פעמיים ביום הם מקבלים בננות וחלב. התפריט אינו משתנה, כדי לעודד את האוראנג אוטאנים לגוון אותו באופן עצמאי, על-ידי חיפוש מזון ביער.
קופים המגיעים לעיתים רחוקות לאתר ההאכלה, הם אלה שהגיעו לשלב השלישי, כלומר למדו לחיות חיים עצמאיים ביער. אלה נלקחים עלידי המטפלים לפינה מרוחקת ונעזבים שם לחיות חיים עצמאיים. לעיתים קורה שהם נעלמים ביער מיוזמתם עוד קודם לכן.
ארבע ידיים
היה זה יום טוב במיוחד לתצפית באוראנג אוטאנים. לאחר שנעלמו הקופה ותינוקה, הגיע סוף סוף אדי בלוויית קופים נוספים. אדי, זכר מגודל, שראשו מעוטר במעין כיס נפוח, המקיף את כל פרצופו כמו סנטר כפול עצום, הוא אטרקציה בשמורה. אצל זכרים מבוגרים יורד הכיס אל בית החזה ונמשך על פני הגב אל עצמות השכם. זכרים בוגרים משתמשים לפעמים בכיס כבתיבת תהודה, כדי להפיק אנחות, שריקות, וצפצופים. מגוון הקולות מצומצם, כיוון שהאוראנג אוטאנים חיים לבד, מרגע שהגיעו לבגרות.
בגלל ממדיהם הגדולים נאלצים האוראנג אוטאנים, שוכני העצים הכבדים ביותר עלי אדמות, לחפש ללא הרף אחר פירות ביערות הגשם. זכר בוגר יכול להגיע לגובה של 1.4 מטרים ומשקלו המירבי נע בין 90 ל-120 קילוגרמים. גובה הנקבה מגיע עד ל-1.15 מטרים ומשקלה המירבי בין 50 ל-60 קילוגרמים.
התנהגותו של אדי העידה על ביטחון עצמי רב. בסרבול השמור לאוראנג אוטאנים ירד מחופת היער אל במת ההאכלה, הושיט ידו אל טוני, נטל כמה בננות והתחיל לאכול. אחר כך הרים את דלי החלב, הגישו אל פיו ושתה בלגימות ארוכות וקולניות.
כשהוא נע מענף לענף נראה האוראנג אוטאן כחיה בעלת ארבע ידיים. האצבעות על ארבע הגפיים מתפקדות כידיים לכל דבר, מה שמאפשר לפיתה חזקה של הענפים אפילו בזמן השינה. על במת ההאכלה או על קרקעית היער, נראו אדי ושאר הקופים חסרי אונים ופגיעים. הם נראו כילדים הפונים לאבא, כשהושיטו את ידיהם או קילפו בשקט בננות.
פירוש השם אוראנג אוטאן במלאית הוא "איש היער". אחת האגדות מספרת שקופים גדולים אלה יודעים לדבר בשפת אדם, אך מסרבים לעשות זאת, מחשש שבני האדם ישעבדו אותם. אגדה אחרת מתארת כיצד נהגו אוראנג אוטאנים לחטוף נערות יפות מבתיהן. למעשה, בהשוואה לקופי אדם אחרים, כמו הגיבון, הגורילה והשימפנזה, האוראנג אוטאן הוא קוף האדם המרוחק ביותר מהאדם מהבחינה הגנטית (השימפנזה ותת מינו הבונובו, הם הקרובים ביותר לאדם מבחינה גנטית).
תלות ביער
גילוי מאובנים בסין וביאווה מעיד על כך שההתפתחות האבולוציונית של האוראנג אוטאן מענף הקופאים (פרימאטים) הלא מפותחים, החלה לפני כ-12 מליוני שנים. בעקבות התפתחות זו הותאם האוראנג אוטאן באופן מושלם לחיים על העצים וביניהם. אולם התאמה מושלמת זאת היא גם חיסרון אבולוציוני; התמחות יתר אנטומית של האוראנג אוטאן הביאה אותו לתלות מוחלטת ביער כמקור מזון וביטחון. כל שינוי קל ביער הגשם, עלול להביא עליו כלייה מוחלטת. אי הסתגלותו לחיים על פני הקרקע וממדיו הגדולים הפכו למגבלה, כשיערות הגשם של דרום מזרח אסיה הצטמצמו, בעקבות שינויי אקלים וכריתת עצים נרחבת.
אך לא רק התנאים הסביבתיים מעמידים את חיי האוראנג אוטאן בסכנה. נקבות אוראנג אוטאן מגיעות לבגרות מינית בגיל שבע עד עשר, נשארות פוריות עד גיל שלושים ויולדות בממוצע כל שש שנים ולד אחד, כשההריון נמשך כ-250 ימים (כתשעה חודשים). האוראנג אוטאן הצעיר נשאר תלוי באימו עד גיל שבע או עשר שנים. קצב רבייה נמוך, ומספר צאצאים מועט, מגבירים גם הם את סכנת ההכחדה.
על במת ההאכלה נותרו רק קליפות בננות והדלי היה כבר ריק מחלב. טיפות גשם כבדות התחילו לרדת בין העלים הרחבים של היער. אדי וחבריו נבלעו בין העצים. את הדרך חזרה אל הכפר בוקיט לוואנג עשיתי בשיט במורד הנהר באבוב גדול, ששכרתי מנערים מקומיים. מדי פעם קישתתי את גבי לאחור וטבלתי את ראשי במים, מביט אל חופת היער החולפת מעלי במהירות. לא רחוק מתחנת ההאכלה התקבצו מספר אוראנג אוטאנים על העצים ליד המים. אחד מהם, כנראה זכר צעיר, התקרב אל שפת המים והושיט אלי את ידו. בין העצים הציצו בי גם הקופה והתינוק שלה, אותם פגשתי קודם לכן. היא בחרה ענף עם עלים והתחילה לאכול. התינוק שעל גבה אחז בחוזקה באימו והביט למטה אל האבובים הצפים בנהר הבוהורוק.
