הורי סיפרו לי בילדותי על הגמלת, כך קראו לשיירת הגמלים שהיתה פוסעת בנחת על חוף ימה של תל אביב, כדרך שגמל פוסע כאשר אין לו סיבה להזדרז, עמוסה לעייפה בשקי זיפזיף שנכרה מחולות הזהב של הארץ. אמי אף סיפרה כיצד היא ואחִיה היו מתחרים מי יעבור בריצה מתחת לבטנו של גמל פוסע בלי להירמס מתחת לכפותיו הגדולות והרכות. גם בציוריו המופלאים של נחום גוטמן, שרשם את שנותיה הראשונות של תל אביב, היו גָמָלות מנקדות את הנייר, פוסעות בחולות בצווארים דמויי סימן שאלה. החוף נראה אז למרחוק, באין חומת מלונות ומבנים כעורים להסתירו, וגם שיירות הגמלים שעלו ממנו בציורים היו עמוסות לעייפה בזיפזיף לבניית הארץ. הזמנים הרומנטיים האלה, בין שתי מלחמות העולם, חלפו. יהודים אינם מוליכים גמלים לשום מקום, ערבים גם הם כבר אינם עושים זאת, כריית זיפזיף היא עברה על החוק, וממילא החוף שלנו כבר מושחת מבניינים, מכוסה בבטון ובמלט, עד כי נותר נכלם וחבול ואין בו מתום.
כתם אחד זעיר יש בו בחוף, חולות ניצנים, שאמנם שיירות גמלים עמוסי זיפזיף כבר אינן פוסעות בו, אבל עוד יש בו שקמים שמטילות צל ענקי, ושקעים קטנים בחול יש בו, דקלים מזדקרים מהם כי גומות מים לוחכות את שורשיהם, וכרמים שהיו של אנשים אשר לא ישובו עוד לבוצרם נשרכים על החולות, ורק יודעי ח"ן יודעים היכן הם כדי לבוא אצלם ולבצור את פריים בטרם יתסיסוהו ליין; ושיחים גדולים מנקדים אותו וגם חבצלות של חוף ונר הלילה וקריתמון ימי ולוטוס; וגם מכרסמים ורמשים, נחשים ועופות, טורפים והנמלטים מהם, כולם חיים כאן ביתמות הגדולה הזאת, ואין הם יודעים כי יתומים הם, שעל כן בינתם בינת חיות ולא בינת אדם. כשמביטים אל כל הזהב הזה, הנדמה כמו ים גלי, שאין בו כחול וכרבולותיו ירוקות באין קצף, יש שהוא נראה כעריסה ענקית שחובקת את כל שבה, מערסלת אותו בעדינות ומלטפת באינספור גרגרים בהירים, הגולשים מכרבולות הים הזה אל השקעים. ברוח הצהרים גוברת הטלטלה העדינה, והחול מטפס אט אט במדרון, מסתלסל מעט מעל לשיא הגל הזהוב ונצמד אליו באין רואים. ים החולות הבהיר הזה נמצא מדרום למצודת החוף הערבית הגדולה – קלעת אל־מינה – במבואותיה של אשדוד. הבוקר הצח הוא הספר הפתוח בחולות האלה, שבלחות של הלילה החולף והשחר הבוקע ממנו הוטבעו בהם מדרכי רגליהן של החיפושיות – אלה דהרו על פני החול והותירו אחריהן שובל דרכים כזחלים של טנקים – ומשולשי עקבות של ציפורים שניתרו כה וכה בין השקעים הקטנים והארוכים של הגרבילים והירבועים. פה ושם כבר נרמסו העקבות, ואין יודע אם שועל הוא שרדף אחרי הכרוון או אם דורבן נבר בעצבנות בין שורשי ידיד החולות; האם נחש הוא זה שעקב אחרי העפרוני או שמא שחרורית שחמקה ממקורו של ציידהּ.
בפינה המרוחקת של החולות האלה כרו כורכר, זיפזיף וחומרים שיפים הם לבניין מקומות, וכרייתם מותירה מקומות אחרים עלובים ומחוטטים. שיחק מזלה של אותה פינה מרוחקת שכרו בה ונתמלאו חטטיה וגממיותיה במי תהום. כדרך שהילדים חופרים בחוף הים, ובתחתית הבור, בקצה ידם, נקווים מים, כך גם כאן. ומים פירושו צמחים, ואלה פירושם עוד צמחים, וכך נולך הסבך ובאו העצים והחיות וגן עדן של בריכות נולד פה בטעות. אילו בעלי חיים ניתן לראות בחולות ניצנים? איך מגיעים? שמורת חולות ניצנים נמצאת ממערב לכביש החוף, בין אשדוד ואשקלון. בצומת אשכולות פונים מערבה לכביש מס' 3631, לכיוון היישוב ניצן וחוף הים. לפני הכבישה לניצן פונים שמאלה בדרך עפר העוקפת את היישוב מדרום ומגיעה למגרש החנייה של בית ספר שקמים. לחצו להגדלה
|
