נחל צפית עליון: טיול חורפי

• הגעה לנקודת ההתחלה: מדימונה – נוסעים על כביש 25 מזרחה לכיוון ים המלח עד למצד תמר, כ-4.5 קילומטרים אחרי צומת צפית 

• נקודת סיום: מפגש הנחל עם כביש הגישה למכתש הקטן, או הפנייה מכביש 25 לכביש הגישה למכתש הקטן. אם בוחרים להמשיך ללכת עד שפך נחל צפית לנחל צין, נקודת הסיום תהיה על כביש הערבה (90) 

• הגעה לנקודת הסיום: לצורך הקפצת רכב ממשיכים בנסיעה על כביש 25 עד כביש הגישה אל המכתש הקטן. אפשר להשאיר את הרכב לצד הפנייה אל דרך העפר ימינה המסומנת בסימון שבילים שחור ולצדה שלט צהוב גדול, או להמשיך מעט עד עיקול חד בכביש החוצה את ערוץ נחל צפית. במקום ישנו שילוט ברור לנחל צפית וסימון שבילים (כחול במעלה הנחל ושחור במורדו). אם בוחרים ללכת עד שפך הנחל נקודת הסיום תהיה על כביש הערבה (90), מעט דרומה מהקילומטר ה-181 

• עונה מומלצת: חורף (אך לא בימים גשומים באזור הנגב, מחשש לשיטפונות) ואביב מוקדם 

• אורך המסלול: 7.5 קילומטרים 

• משך המסלול: כ-6 שעות 

• קושי המסלול: בינוני עם מעט קטעים קשים 

• מפת סימון שבילים: מספר 14, צפון הערבה ומזרח הנגב 

• ציוד: נעלי הליכה טובות, כובע, 3 ליטרים מים לאדם לפחות, אוכל למשך היום
 
• עוד משהו: אפשר להשאיר את כלי הרכב בדימונה ולהגיע במונית לנקודת ההתחלה 

נחל צפית הוא מהנחלים הגדולים שבצפונה של הערבה. לצד יופיו הרב יש לו ייחוד גיאולוגי רב – בהיותו נחל חוצה רכס הוא זורם באופן שנראה בלתי הגיוני ממישור רותם אל עבר רכס חתירה, שבו נמצא המכתש הקטן, חוצה אותו וממשיך בזרימתו אל נחל צין, שאליו הוא מתחבר בערבה. 

את ההליכה נתחיל במְצַד תמר. כמו היום, גם בעבר עברה במקום דרך שעלתה מדרום ים המלח לעבר פנים הארץ, אז חצובה בסלע, היום סלולה אספלט. מצד תמר הוא מצודה רומית קטנה ששימשה הן לשיכון חיילים ששמרו על קו הגבול של האימפריה והן כאורחן לחולפים בדרך. גם היום אפשר להתרשם מצורתו המבוצרת, ממגדלי הפינה שלו ומהחצר המרכזית שהיתה בוודאי שוקקת חיים. 

מהמצד עלינו לחצות את הכביש בזהירות ולהמשיך בעלייה מקצהו השמאלי של הגשר הקטן (סימון שבילים כחול). בראש העלייה נעמוד ליד שרידי מבנה קטן שאולי שימש מגדל תצפית של המצד. על הגבעות סביב נבחין בטומולי (גלי אבנים) רבים. אלו סימנים שהותירו אחריהם עולי רגל שחלפו בדרך. ממרומי הגבעה יורדת הדרך אל ערוץ נחל צפית. כשנגיע אל הערוץ עצמו (שבו הופך סימון השבילים לשחור) נוכל לפנות תחילה ימינה וללכת כמה מאות מטרים אל עין צפית. מקום הנביעה מזוהה באמצעות צמחייה חובבת מים הצומחת במקום (קנים, סמר, אשל). 

אם פנינו לעין צפית נחזור שוב אל צומת השבילים וממנו נמשיך במורד הערוץ. ההליכה בערוץ מזמנת נופים יפים של מצוקים ותצורות סלע משתנות. בעונת החורף והאביב ילוו גבים את דרכנו. מרחוק הם נראים לעתים כאבני חן גדולות המשובצות במשטחי הסלע הגדולים. הדרך תעקוף שני מפלים גדולים. המעקף של המפל הראשון חולף בשביל צר מאוד מעל תהום ויש לפסוע בו בזהירות רבה. לאחר שנעקוף את המפל השני נגיע אל אזור בו מתחתר הערוץ באבן חול צבעונית. זוהי אותה אבן חול הנחשפת גם במכתשים. 

כשני קילומטרים לאחר המפל השני מסתעפים השבילים. השביל השחור ממשיך לאורך הגדה הצפונית (שמאלית) של הנחל ושביל כחול נמשך לאורכו. הליכה בשביל השחור תקצר את המסלול, אך מומלץ להמשיך עם השביל הכחול בערוץ הנחל עוד כשני קילומטרים וחצי נוספים עד לנקודה שבה חוצה כביש הגישה למכתש הקטן את נחל צפית. אפשר לסיים כאן או להמשיך בחלקו התחתון, הצר והתלול יותר של הנחל, המסתיים בכביש הערבה בסמוך לשפך שלו אל נחל צין. 

סביר להניח שאת דרכנו ילוו עורבים שחורים. מטיילים רבים נוהגים להשליך לעברם מזון והם אכן מעזים להתקרב לבני אדם. זהו המקום לציין שבמדבר חשוב להימנע גם מהשלכת זבל אורגני. הזבל הזה אמנם איננו מלכלך, אך במקום שבו המזון מועט וקצוב כל כך, כל הפרעה יכולה להפר את האיזון העדין. בדרך כלל בעלי החיים בעלי התעוזה, כמו העורב השחור, הם אלו שזוכים במזון. הם מתרבים במידה ניכרת והופכים לתוקפניים יותר כלפי בעלי חיים אחרים הנאבקים על קיומם במדבר הקשה. לפיכך נזכור – גם ליבת תפוח ו"קשה" של לחם יילקחו איתנו.