נחל אבוב

מפה – טיולים וסימון שבילים דרום מדבר יהודה (מס' 11). קנ"מ 1:50,000

איך להגיע?
למצפה זוהר ולנחל אבוב מגיעים מכביש 31, בקטע שיורד מערד מזרחה לים המלח. שמורת נחל אבוב נמצאת ממערב לכביש 31 ומצפון לצומת חתרורים, שהיא נקודת המפגש של כביש 31 עם כביש 258.
אפשר לבוא במעלה האפיק, ממפגשו עם כביש מס' 258 בין צומת צפית לצומת חתרורים. לשביל הזה קל להתחבר גם בדרך העפר המסומנת בצבע כחול/ירוק, משדה התעופה של ערד.

על אף שהוא צחיח, ברובו הגדול לא מושך ונטול חן, תוקף אותי, אחת לזמן מה, געגוע אל הנופים הקשוחים של הר הנגב ואל צוקיו החשופים ומישוריו צחיחי הרוח.

במדרון של גבעות עטורות חצץ, אפורות, דהויות ומטילות שיממון, אלה הגולשות במתינות מערד דרומה ומעט אף מזרחה, אפשר למצוא פה ושם גבעות שסימני דרכים עתיקות שנשרטו בהן בעבר נכבשו בינתיים לנתיבי רכב מלבינים.

פה ושם מונחים גלי אבנים על ראשי הגבעות, סדורים במפולת של דורות, והן עדות למגדלי צופים ולמוצבי חיילים אשר שמרו על הדרכים ובעיקר נהנו מנופיהם המשכרים של מדבר יהודה וים המלח.

רוב גלי האבן האלה, מדרום וממזרח לערד, נושאים שמות חדשים ונאים שבהם משורבבת התיבה "זוהר". כך "ראש זוהר", "מצד זוהר", "רוגם זוהר", "שפך זוהר" וכיו"ב "זוהרים" בשמי הנגב, אלא שכל אלה נגזרו מן השם הבדווי של החבל – "א-זווירה", בצירה מתחת ל-ו', והוא השם המיתולוגי לאישה שעמדה בראש שבט, פקדה על גבריו, אסרה גמלים למלחמה וסוסים למרדפים, וביד בוטחת הטילה רומח ויידתה קלע ואף שפטה את פקודיה. מי היתה אותה נסיכה עלומה, כנראה לעולם לא נדע ואולי אף מוטב שכך.

מן המדרון הדרומי של מצפה זוהר – שהוא מצד הרוס בן יותר מ-2,700 שנה, מימי מלכי יהודה, וטמון מתחת למצד הרוס מימי רומי – נחבא מעבר לכסל ההר נקיק, שנראה עליו כאילו הוא נקיק של כלום, כעוד אחד מחריצי ההר בואכה עמק ים המלח והערבה.

אלא שבהפתעה – זו היא בדיוק העתקות המלים מן הפה ובואו של החיוך אל הלב – נפערת תהום, מאיימת בכהותה לבלוע את מי שצעדו לא זהיר. היא נגזרת מתחת צוק גדול וקעור, כעין פרסה או זירת קרקס עצומה, מרובדת בסלעים ענקיים שצנחו אליה ברעש מחריש אוזניים באחד האירועים הגיאולוגיים בו זועזע הצוק וראשו קרס בהמולה אל התהום.

שמו של הנחל המתחיל את מרוצו מן התהום הזו שלמרגלות המפל, הוא "נחל אבוב", כאילו נותני השם עמדו כאן ביום של חורף והאזינו ליבבת הרוח בנקיק כדי לדמותו לקולו של האבוב; אלא ששמו הקודם של הנחל היה "וואדי אלאונבוביה" ופירושו בלשון בני דודנו צמח "האבובית הקטן", שזה צמח שפתני צנוע ומפיץ ריח נעים. בינו לבין אבוב אין דבר וחצי דבר, לבד מהחלטתה המוזרה של ועדת השמות.

אין פלאים בנחל. בימים של חורף, שהוא ברוך מים – ולדאבוננו אלה נדירים כאן ובאים רק אחת לכמה שנים – עולים מי תהום בתחתיתו של צוק המפל, ומיעוטם אף ניגר מסדקי הסלע כדי להיקוות בשלולית מצער. אז גם עולים בקרקע המלוחלחת הדשאים גסי המגע של מעיינות במדבר, ובין הערביים מתגנבות לכאן חיות צמאות כדי לרוות משהו מן המים ולהימלט מיד מפחד הטורפים; ובימים של חורף שאינו ברוך מים, שממת המדבר שוררת גם במקומה של השלולית שאיננה, ואין טורפים ונטרפים, ורק עורבים חגים בשמי הוואדי, אלא שבהם אין כל חדש בעבור מי שהגיע עד כאן, וכל שכרו של המקום בצלו ובקרירות ובנחת שיש מן המנוחה השקטה בתחתית מפל באמצע השממה.