עבור נהג הריקשה שהסיע אותי מתחנת הרכבת הראשית של אמריצר (Amritsar) אל המתחם של מקדש הזהב היתה זו בוודאי נסיעה שגרתית. עוד תייר לבנבן שנושא תרמיל כבד ותיק צילום עמוס בדרך למקום שבשבילו הוא מובן מאליו, כמו הר הבית בשבילי בעיר הולדתי ירושלים. אבל עבורי היה זה חלום שהתגשם, חוויה שכל מטייל בעולם מכיר – לעמוד מול מקום שהיה תמיד חלק מהפנטזיות: מקדש הזהב באמריצר שבחבל פנג'ב (Punjab) בצפון הודו, קודש הקודשים של הדת הסיקהית .
זהו אחד המקומות המפורסמים ביותר בהודו ובעולם, כמעט כמו הטאג' מהאל, אך בשונה ממנו מקדש הזהב הוא קטן, אינטימי כמעט, ויופיו מתבטא בפרטים העשירים שמכסים אותו בכל פינה ובשילוב בין מתכת מוזהבת, מים ושיש לבן המשובץ באבני חן צבעוניות. הגעתי לאמריצר בשעת בין ערביים מאוחרת בעונת המונסונים. ככל שהתקרבתי למתחם המקודש הלכה המולת העיר ונעלמה, צופרי הריקשות והאופנועים, נביחות הכלבים וצעקות הסוחרים דעכו לאיטם והתחלפו בדממה, והרחובות התמלאו בהולכי רגל לבושים בבגדים חגיגיים. כאשר כיבה לבסוף נהג הריקשה את המנוע בשער המקדש הבחנתי שבעצם לא דממה, אלא מוזיקה מרחפת תפסה את מקומה של המולת העיר; שירה מאולתרת בליווי סיטאר וסרונגי, שהלכה והתחזקה כ
כל שהעמקתי בהתקדמותי דרך המתחם המקיף את האגם שבמרכזו ניצב המקדש. מעולם לא שמעתי צלילים רגועים ועשירים כל כך, שגרמו לי לחוש בחדות היכן אני נמצא. השעות חלפו זו אחר זו, דקות מלוות בשניות. השינוי היחידי שיכולתי להבחין בו היה האור המשתנה והמנגינות המאולתרות שהתחלפו ברקע. רבים חלפו על פני: צעירים משועשעים שקפצו למים בפראות, זקנים שהתיישבו על המדרגות וטבלו את רגליהם באגם תוך מלמול פסוקים ואנשים שעמדו במים מול המקדש במשך שעות.
כל הזמן הזה פשוט ישבתי במקומי על שפת האגם וצילמתי את השינויים העדינים שהזמן הציג מולי. יש משהו מאוד חיצוני בתהליך הצילום – הדאגה לצדדים הטכניים מנתקת את הצלם מהמציאות שהוא מצלם, אך מחייבת אותו לשמור על קשר מתמיד עם חושיו. וכך, מתוך ניתוק רגשי וריכוז חושני, מצאתי את עצמי מגלה תחושות חדשות ושלווה.
לסיבוב בין הישנים. מול הכניסה הראשית של המקדש מצאתי זקן שהיה כל כך שקוע במדיטציה עד שהוא לא הבחין בי, גם כשהעמדתי את המצלמה על חצובה לידו וצילמתי אותו ארוכות. פה ושם עדיין הסתובב לו מישהו, ובפינות המוקדשות לכך ישבו כוהנים ומלמלו בטראנס. |
מקדש הזהב באמריצר, המקום הקדוש ביותר לבני הדת הסיקהית, הוא אחד האתרים המפורסמים ביותר בהודו ובעולם כולו. הצלם אמנון אבישי ניסה להתחבר לאיכויות המקום דרך 24 שעות של צילום רצוף, מעין מדיטציה של אור, סביבה וצבע פורסם 14.11.15 |
דלהי - הודו בזעיר אנפין
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 374
[name] => אסיה
[slug] => asia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 374
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3476
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 388
[name] => הודו
[slug] => india
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 388
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 267
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 389
[name] => צפון הודו
[slug] => %d7%a6%d7%a4%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%95%d7%93%d7%95
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 389
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 388
[count] => 156
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )