מסלול בהרי האטלס – מפס למרקש

כביש 24P, המחבר בין פס למרקש, עובר בכפרים ובעיירות שלמרגלות הרי האטלס התיכון, בגובה של 2,500-1,500 מטר מעל פני הים. הכביש עצמו מסתיים במרקש, השוכנת דרומית-מערבית לפס, למרגלות הרי האטלס הגבוה, שם נמצאת הפסגה הגבוהה ביותר במרוקו, הר טובקל (4,165 מטר מעל פני הים).

בזכות הגשמים ושלגי החורף היורדים באזור, בדרך היוצאת מפס יש צמחייה שופעת, העשוייה להשכיח מהמטייל את העובדה שדרומית-מערבית מכאן יש מדבר עצום.
עיירת הנופש הקטנה אימוזר די קנדר (Imouzzer du Kander) נמצאת במרחק של כ-45 דקות נסיעה דרומה מפס, ממש על אם הדרך. העיירה פסטורלית, ולבתיה הנמוכים מרפסות קטנות תלויות וגגות מכוסים ברעפים. באימוזר די קנדר יש בתי קפה, מסעדות ובתי הארחה, הממוקמים כולם סביב הכיכר המרכזית. מזג האוויר באימוזר די קנדר נעים וקריר אפילו באמצע אוגוסט. בעיירה יש כמה בריכות שחייה, הניזונות ממי מעיינות.

ביציאה מהעיירה עוברים דרך חורשת אלונים. נוסעים דרומית-מערבית בכביש P24, אל העיירה איפראן (Ifrane). בדרך הנוף משתנה והופך טרשי יותר, ואז באה ההפתעה: איפראן שוכנת במכתש וולקני, ברום של 1,650 מטר מעל פני הים, מוקפת ביערות ארזים ואלונים – תפאורה שאינה רווחת בארצות מדבריות.
הצרפתים בנו את איפראן ככפר נופש. בתיה מעוצבים בסגנון אירופי ומשתלבים בהר, הכבישים כאן רחבים, והאוויר קריר ויבש.
לאיפראן מגיעים תיירים (כולל שועי מרוקו) בכל ימות השנה – בקיץ, כדי להימלט מהחום, ובחורף, לאתרי הסקי מישליפן (Mischliffen) וג'בל חברי (Jbel Hebri), השוכן דרומית לאיפראן. מגיעים אליו בכביש 21P או בכביש 309S, היוצא מאיפראן עצמה. ביציאה מאיפראן, תוכלו לראות על ראש גבעה סמוכה את אחד מארמונות המלך.

משפחתי וחיות אחרות
העיר אזרו (Azrou), הנמצאת דרומית-מערבית לאיפראן, על צומת הדרכים P24 ו-21P, היא הבירה הבֶרברית של האטלס התיכון. בזמן הכיבוש הצרפתי הפעילו האחרונים משטר של הפרד ומשול בין הברברים לערבים. כחלק ממדיניות העדפת הברברים, הוקמה שם מכללה יוקרתית לברברים, שבה דיברו אך ורק בשפה הברברית ובצרפתית. כיום, לאחר שנים ארוכות שבהן דיכא השלטון את מסורת הברברים, מתיר החוק המרוקאי את לימוד שפתם, שהיא בעיקרה שפה שבעל פה, ללא כתב. בעשור האחרון החלה במרוקו התעוררות תרבותית ברברית, ומסתמנת דרישה ללמד את השפה בבתי הספר. המלך חסן המנוח אף התיר לשדר תוכניות בשפה הברברית בטלוויזיה המרוקאית. בכל מקרה, סוגיית השפה הברברית ממשיכה לתפוס מקום בסדר היום המרוקאי.
מאזרו ממשיכים במונית שירות לעין לוח (Ain-Leuh), כפר ברברי הנמצא דרומית-מערבית לעיר. אפשר להגיע אליו גם באוטובוס, היוצא מאזרו לעין לוח פעם ביום. כעשרים קילומטר דרומית לכפר נמצאים מקורותיו של נהר אום-רביע (Oum-er-Rbia), שערוצו שופע באזור זה מפלים גבוהים ובריכות. נסיעה של כמה עשרות קילומטרים תביא אותנו לאגם אזגזה (Aguelmane Azigza), שבלב האטלס התיכון. הדרך עוברת בתוך יער ארזים. כאן תוכלו להבחין בצל אחד העצים בקופי המקוק החיים כאן. זהו בעל חיים המהווה לעיתים מטרד, שכן הקופים מתמחים בגניבת אוכל שהושאר בלי השגחה, אך הם אינם מסוכנים. בכל אופן, מומלץ שלא להאכילם.

הדרך למפלים שבמקורותיו של נהר אום רביע עוברת בכביש קשה (כביש 303S), בחלקו דרך עפר, שאין בו תאורה לילית ושלא נוסעים בו אוטובוסים. גם נהגי המוניות לא ישמחו לצאת אל המפלים. אחד מתושבי עין לוח עשוי להסכים לעזור לכם ולהסיע אתכם אל המפלים, תמורת תשלום.
הרכב יביא אתכם אל הגשר, וממנו יש להמשיך אל המפלים ברגל. לאחר כעשר דקות הליכה על גדת הנהר, הזורם בחוזקה, מבחינים בסוכות הארחה, שבהן אפשר ללון תמורת דולר לאדם. ביום הופכות הסוכות לפינות מנוחה, שבהן מקבלים התיירים אוכל ושתייה. מי הנהר המתוקים מתערבבים במורד האפיק עם מי מעיינות מליחים, שנובעים מתוך הסלעים. מימי המפלים קרים, וכמוהם גם רצפת הסלעים, שעליה נטויות הסוכות שבהן תוכלו ללון בלילה. אם ברצונכם ללון במקום או באזור האטלס בכלל – עניין מומלץ בהחלט – הצטיידו בשקי שינה חמים וטובים.

ממשיכים אל אגם אזגזה, בטרמפים או במוניות השירות הנוסעות לח'ניפרה (Khenifra). בכביש S303, במפגש עם כביש 3485 הצר, פונים מזרחה, בדרך המובילה אל אגם אזגזה, הנמצא במרחק של לא יותר משעת נסיעה מהמפלים. צבעו טורקיז, מימיו נובעים מתחת לאדמה בזרמים חמים, והוא מתפרש על פני שטח גדול. מרוקאים רבים באים לאזור בחודשי הקיץ, לקמפינג משפחתי על שפת האגם, אבל למרות זאת יש כאן די מרחב, ותמיד תוכלו למצוא במקום פינה שקטה.
האגם גובל בצידו האחד ביער, אשר בו חיים בשכנות תושבי העצים, הקופים, ותושבי האוהלים, בני האדם. מצידו האחר של האגם מתרוממים הרים סלעיים, שבהם רועים עדרי כבשים. בחופי האגם מעופפים להם בחדווה גם פרפרים שונים, ובמקום יש גם חגבים ועשרות מיני פרחים. בעלי הסבלנות מוזמנים לנסות ולדוג באגם. המים נקיים וטובים לשחייה. יש להיזהר מעדרי הכבשים המשוטטות באזור: הן חומסות כל מה שבהישג פיהן.
אם החלטתם להישאר בחופי האגם, תוכלו להיעזר במוניות הפועלות באזור. הן נוסעות לאורך כל שעות היממה, וחלקן עושות את דרכן לח'ניפרה, שבה תוכלו להצטייד במזון.

מפלי האוזור. שפע המים של סביבות אזילאל נשפך ממצוק שגובהו 100 מ' אל בריכות מים טבעיות | צילום: נסים קריספיל

שימו שמן
נמשיך מח'ניפרה בכביש P24, שבו ניסע בכיוון דרום-מערב, עד העיר בני מלאל (Beni Mellal). בצידי הכביש תמצאו מבנים, שבחזיתותיהם מוצגים לראווה מכלי פלסטיק צהובים וריקים. מדובר במחסנים של שמן זית, המופק בבתי הבד הפזורים בסביבה. השמן הנמכר כאן מופק מהזיתים הגדלים באטלס התיכון, והוא ידוע במרירותו ובחוזקו. כדאי לעצור ולקנות שמן זית, שכמותו לא תוכלו להשיג בשום מקום אחר במזרח התיכון.
העיר בני מלאל עצמה שוכנת בחלקו המזרחי של מישור תדלה (Tadla). מזג האוויר בה חם ולח, והיא שופעת מעיינות שמקורם בהפשרת השלגים בהרי האטלס. השילוב של חום ומים אידיאלי לגידול פירות וזיתים. במרכז העיר פועל פעם בשבוע שוק ברברי גדול, שבו אפשר למצוא שמיכות, בגדים, נעליים, צעצועים, שטיחים ומזון. מול השוק, דרומה לו, יש רחוב קטן, ומשמאלו מסעדת פועלים פשוטה חסרת שם, ובה שלושה שולחנות פלסטיק. במסעדה מוגש תבשיל עוף וירקות בזעפרן, ושווה לעבור בעיר ולו רק בשביל התענוג הזה.

הסכר בהרים
יוצאים מבני מלאל בכביש P24, שבו נוסעים בכיוון דרום-מערב, עד לצומת עם כביש S508, שבו פונים שמאלה, דרומה. כביש זה ייקח אותנו לכיוון העיירה אזילאל (Azilal), שבהרים. אפשר להגיע אליה באוטובוס היוצא פעמיים ביום מבני מלאל, או במוניות שירות, היוצאות ברגע שהן מתמלאות. הן האוטובוס והן המוניות יוצאים מהתחנה המרכזית של בני מלאל, הנמצאת בעיר התחתית.
אחרי שעולים על כביש S508, כחצי שעה אחרי היציאה מבני מלאל, מגיעים לעיר אפוריר (Afourer). כחצי קילומטר לפני אפוריר, משמאל הדרך, תוכלו להבחין באחד מבתי המלון היפים והמפוארים במרוקו, מלון תזרקונט (hotel Tazarkount). המלון מזדקר מתוך מדשאות ירוקות וגנים מטופחים. יש בו בריכת שחייה מדהימה ביופיה, ועל אף שהוא מרוחק מהערים הגדולות של מרוקו, הוא מושך אליו נופשים רבים בעלי אמצעים.

הכביש ממשיך להתפתל על ההר, ואנו מטפסים מעלה. מסביב הכל טובל בירוק: מישור תדלה הפורה מצמיח מטעים, פרדסים וירקות. עוד שעה בדרך, ונעבור על פני מפעל המים הענק בין אלווידאן (Barrage Bin-el Quidane). מדובר בסכר ענק, שיצר אגם ובו כמיליארד וחצי מטרים מעוקבים של מים (לשם השוואה, הכנרת מכילה, בשיא המפלס, לא יותר מ-600 מיליון מטרים מעוקבים). מתחת לסכר פועלת תחנה הידרו-אלקטרית. אגם הטורקיז שמאחורי הסכר נמצא בין מצוקי גיר חומים בהירים, ומראהו מפתיע ביופיו. מטעמי ביטחון, אסור לצלם במקום. את הדרך הזאת בהר מומלץ לעבור בשעת השקיעה, כאשר השמש צובעת את ההרים בכתום ובוורוד.

רק הנשים עובדות בשדות. הגברים יושבים על גבעה סמוכה. הגידולים העיקריים: תפוחים, חבושים ואגוזי מלך | צילום: יואל שתרוג

ליהנות מהשקט
נמשיך בכביש S508 בכיוון דרום-מערב, עד שנגיע לנקודת היעד שלנו, העיירה אזילאל. העיירה בנויה לאורך הכביש, ותושביה מתפרנסים בעיקר ממחצבות האבן הסמוכות. במרכז העיירה, מול המסעדות ובתי הקפה, פועלים כמה בתי הארחה. כדאי לוודא מראש שבמקלחות במקום יש מים חמים – דבר נדיר בבתי ההארחה באזור. יתרון נוסף בשהות באזילאל נעוץ במזג האוויר הקריר והנעים השורר בה.
תחנת המוניות של אזילאל נמצאת אחרי בתי העיירה, וממנה יוצאות המוניות למפלי האוזוד (Cascades d’Ouzoud) ולמרקש. מפלי האוזוד, אחד האתרים היפים במרוקו, נמצאים במרחק של כעשרים דקות נסיעה מאזילאל. כדי להגיע אליהם, נוסעים בכביש S508 דרומה, שממנו פונים ימינה (צפונה) בכביש 1811, המוביל היישר אל המפלים. שפע המים של חבל אזילאל, המושלג בחורף, נשפך כאן ממצוק שגובהו מאה מטר אל בריכות מים טבעיות. המקום מוקף בחורש טבעי, וגדוש פינות מנוחה מוצלות. כדי להגיע לבריכות, יש ללכת ברגל במורד תלול מאוד.

אתר המפלים שופע מבקרים, ויש בו דוכנים לממכר תכשיטים, מזון ושתייה. את הבריכה הראשונה אפשר לחצות ברפסודה. על ההר, מעל הבריכות, נטועות סוכות הארחה, שבהן לנים רוב התיירים המגיעים למקום. את היום מעבירים בשחייה בבריכות הקרות, בצפייה בקופים, שלעיתים טובלים גם הם במים, בעִזים המטפסות על המצוקים בזוויות בלתי אפשריות להבנה, באכילת תאנים וענבים, וכמובן, באכילת טאג'ין וקוסקוס. מומלץ מאוד להישאר כאן כמה ימים וליהנות מהשקט השורר במקום.

ממפלי האוזוד חוזרים בכביש 1811, עד לצומת עם כביש S508. כאן עומדות בפנינו שתי אפשרויות: האחת, לפנות שמאלה (מזרחה) ולשוב לאזילאל, והשנייה, להמשיך ימינה (מערבה) למרקש. אם נבחר באפשרות השנייה, נמשיך בכביש S508 עד סופו, שם נפנה שמאלה (דרומית-מערבית) בכביש P24, המוביל למרקש עצמה. צבעה האדום של מרקש, העיר הגדולה ביותר באזור האטלס הגבוה, מתגלה למרחוק: הבוץ האדום המכסה את הבתים ואת חומות המדינה, העיר העתיקה, הוא הסימן הברור לכך שהגעתם למקום הנכון.

הטיפוס על הטובקאל, הגבוה בהרי מרוקו, מתאים רק למנוסים בקור ובגובה | צילום: יואל שתרוג

אוויר הרים
רצועת הרי האטלס הגבוה חוצצת בין העיר מרקש (Marrakech) לבין מדבר הסהרה, וממשיכה עד לחופי האוקיינוס האטלנטי. רוב פסגות ההרים מכוסות בכל ימות השנה בשלג. הפשרת השלגים בהרים היא מקור המים לנהרות הזורמים מהם אל הבקעה שמתחתיו, ומהווה מרכיב חשוב במשק המים המרוקאי.
הרי האטלס הגבוה מגיעים לגובה של יותר מ-4,000 מטר מעל פני הים. כאן נמצאת הפסגה הגבוהה ביותר במרוקו, הר טובקל (4,165 מטר מעל פני הים). היציאה לאטלס הגבוה היא ממרקש. מוניות שירות ואוטובוסים נוסעים במשך היום לעיירה אסני (Asni), השוכנת מדרום למרקש, על כביש 501S. הדרך מתפתלת בין מצוקים סלעיים ונהרות שופעי מים.

כשמגיעים לאסני, כדאי לאכול בקפה-מסעדה שברחבת העפר של השוק המקומי, שם מומלץ טאג'ין הכבש. מאסני נוסעים במונית, שתיקח אתכם, בדרך עפר, אל נקודת ההתחלה של המסלול המוביל אל הכפר אימליל (Imlil), שממנו אפשר לצאת לטיפוס על הגבוה שבהרי מרוקו. הדרך לאימליל עוברת בגדה המערבית של נחל, שעל אפיקו תלויים כפרים קטנים שבתיהם עשויים טיט. בשל הקור השורר באזור זה, מגדלים כאן החקלאים תפוחים, חבושים ואגוזי מלך, ומוכרים את תוצרתם בצידי הדרך.

באימליל יש מלונות ובתי הארחה, שבהם מתארגנות קבוצות לטיפוס על הטובקל. הטיפוס אליו אינו פשוט, ואינו מתאים כלל למי שלא התנסה בעבר בטיפוס לגובה דומה ובמזג אוויר קר. מאימליל עד לפסגה יש לצעוד כשש שעות, כשבדרך יש אפשרות לעצור ולהסתגל לאוויר הדליל.
אם החלטתם לוותר על הטיפוס המאתגר, תוכלו להתנחם בטרק בן שלושה עד ארבעה ימים. מסלול ההליכה מחבר בין אימליל לסתי פאטמה (Setti-Fatma). בסופו של המסלול יש מפלים ובריכות מים. לסתי פאטמה אפשר להגיע גם בכביש סלול: חוזרים מאמליל לאסני, ומשם נוסעים לכיוון מרקש בכביש 501S. בכפר תחנאוות (Tahanaoute) פונים ימינה, בכביש המוביל לקאיד אוריקי (Caid Ouriki), הנמצאת למעשה על כביש 513S, המקביל לכביש 501S. מקאיד אוריקי ממשיכים דרומית-מזרחית, לפי השילוט, אל סתי פאטמה.
בעיירה אסגאור (Asgaour), הסמוכה לסתי פאטמה, יש מלונות ובתי הארחה, שנבנו עבור תושבי מרקש המבקשים להתאוורר מהעיר הצפופה. הנסיעה מאסני לאסגאור אורכת לא יותר משעה. בכביש זה עדיף להיעזר בטרמפים, מאחר שתנועת המוניות בו דלילה. מאסגאור יוצא שביל, המתחיל על גדת הנהר ומוביל אל המפלים. תוכלו להבחין בו במטיילים, שחוזרים אחרי הביקור במפלים ובבריכות, ובילדים מקומיים, שכבר ניחשו להיכן פניכם מועדות. הם יציעו לכם את שירותיהם כמדריכים יודעי כל שפה, תמורת תשלום של כמה עשרות דירהמים.
ההליכה למפלים אורכת כשלוש שעות, ובדרך יש מפלים קטנים, שמימיהם קרים כקרח, ובריכות, שבהן אפשר לשחות למרות טמפרטורת המים הנמוכה. בדרך בין אסגאור לקאיד אוריקי יש בתי מלון ובתי הארחה, שמהם נשקפת תצפית נהדרת על הרי האטלס הגבוה. האזור רגוע ושקט, ומתאים לשהייה של כמה ימים.
מי שמתגעגע למרקש יוכל לשוב אליה בתוך כשעה. החזרה למרקש היא צפונה, בכביש 513S.