ממשית – אחת מערי הנגב

• עונה מומלצת: סתיו, חורף ואביב. 

• התאמת המסלול: לכל המשפחה. 

• קושי המסלול: באתר – מסלול קל מאוד. ישנו גם מסלול מעגלי, בקושי בינוני, שאורכו כשלושה קילומטרים. 

• אורך המסלול: המסלול באתר באורך קילומטר, המסלול המעגלי באורך של כשלושה קילומטרים. 

• משך המסלול: באתר – כשעה וחצי, המסלול המעגלי – כשעתיים וחצי. 

• מפה: מפת סימון שבילים מס' 14 "צפון הערבה ומזרח הר הנגב". 

• הגעה מבאר-שבע: נסיעה מבאר-שבע לדימונה בכביש מס' 26. בצומת דימונה נמשיך ישר בכביש מס' 25, נחלוף על פני העיר דימונה. כעבור כחמישה קילומטרים נגיע אל פנייה ברורה ומשולטת ימינה (דרומה) לממשית. לאחר הפנייה נחלוף על פני הסתעפות נוספת. אם ניסע ישר נגיע אל הפארק הלאומי, אם נפנה שמאלה נגיע אל חוות הגמלים של ממשית. 

• המסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים. 

• הכניסה אל הגן הלאומי כפופה לשעות הפתיחה של הגנים הלאומיים וכרוכה בתשלום.

ממפיס הוא שמה היווני הקדום של העיר ממשית, הידועה גם ככורנוב. בממשית נוכל להיכנס אל תחומי הגן הלאומי ולהכיר את השרידים הארכיאולוגיים ואת ההיסטוריה המקופלת בהם. במקביל, נוכל גם לצאת למסלול קצר המקיף את האתר הארכיאולוגי וגולש אל נחל ממשית הסמוך. בסמוך לאתר ישנה חוות גמלים, אם נחליט לערוך את המסלול כשאנו רכובים על דבשת (טלפון לתיאום: 08-9436882).

ממפיס הקדומה הוקמה על אחת הדרכים הראשיות שהובילו מארץ המזרע אל מעמקי המדבר דרומה ולהיפך. ראשיתה של הדרך הייתה בבאר שבע העתיקה, ממנה המשיכה לעבר דימונה והלאה אל מישור ימין, שבשוליו נבנתה העיר ממשית. מכאן המשיכה הדרך מזרחה וגלשה לערבה במעלה עקרבים הפתלתל. מי נע בה? שיירות מובילי הבשמים מחצי האי ערב, סוחרים שונים, ולמן ימי סיפוח השטחים הדרומיים לאימפריה הרומית וייסודה של פרובינקית ארבייה (ראשית המאה השנייה לסה"נ), גם יחידות צבא. ברבות הזמן הלכה תחנת הדרכים הקטנה והתפתחה והפכה ליישוב של ממש. מי שהגיע אליה ממעמקי המדבר יכול היה לחוש שכבר לא רב המרחק בינו לבין אזורים מתורבתים יותר, בעוד מי שעשה פעמיו דרומה ירא פחד גדול מפני כל הקשיים והסכנות שבאותה ארץ לא נודעת. 

בסיור בין חורבות העיר נוכל לפסוע ברחובות מרוצפים לוחות אבן, לבקר בשרידי בית אמידים גדול, באורוות סוסים ובכמה כנסיות. אחד הדברים שכדאי לשם אליו לב הוא צורת הקירוי של המבנים. בהעדר קורות עץ ארוכות, נאלצו הבנאים להשתמש רק באבן, חומר הבנייה המקומי. לשם יצירת תקרה הם הקימו כמה קשתות אבן הסמוכות זו לזו והניחו ביניהן לוחות אבן. ממרומי העיר נוכל להשקיף על סביבותיה. ממערב נוכל לראות סכר בערוץ נחל ממשית. ראשיתו בתקופה הרומית, אך הוא שב ונבנה בתקופת המנדט, לצרכי משטרת הגמלים הבריטית, שנהגה פעם בחודש לעשות את דרכה מבאר שבע לאום רשרש (היא אילת) כדי להפגין נוכחות. בין השאר נהגו השוטרים לחנות כאן, במבנה המזרחי ששופץ ושימש עד לפני כמה שנים כמסעדה. הבריטים, כמו הרומים, נכשלו בהקמת הסכר. זרימת השטפונות העזה בערוץ הביאה לכך שהסכר עצר סחף ונסתם בעפר, כך שאיננו ממלא עוד את ייעודו. בין השרידים היפים ביותר ניתן למנות את הכנסיות הבנויות במתכונת של בזיליקה קלאסית. הן הוקמו לאחר שביזנטיון קיבלה על עצמה את הדת הנוצרית. בקדמתן של הכנסיות היה אטריום – חצר פתוחה שבמרכזה בור מים וסביבה מעבר היקפי מקורה. מבנה הכנסייה עצמו היה בנוי מאולם מרכזי ומשני אולמות צרים יותר משני צדדיו. האולם המרכזי היה המפואר ביותר. בקצהו המזרחי, לפני גומחה הקרויה אפסיס, ניצב המזבח שרצפתו הייתה עשויה בדרך כלל פסיפס, ואת שרידיו נוכל לראות. בצדי חלק מהכנסיות אפשר לראות את מקום ההטבלה של המאמינים, שלעתים בנוי בצורת צלב.

מסלול ההליכה המעגלי מתחיל בסמוך לקופת הכרטיסים לאתר. סימון שבילים אדום (ומקביל לו סימון שביל ישראל) יפנה אותנו ימינה (מערבה). נקיף את התל, תוך שאנו מהלכים במישור פתוח וחוצים ערוץ נחל. במישור זה פורחות בין החודשים דצמבר-פברואר שפע סיתווניות נגב בצבעי לבן ועד וורוד עדין. נגיע אל הערוץ הראשי של הנחל שבו נמצא גם הסכר. מכאן גולש הנחל מזרחה ואנחנו עמו, במורד. בהמשך ההליכה הופך הערוץ קניוני יותר. בשיא הגובה, משמאל (צפון) לנו, נוכל להבחין בשרידי העיר ממשית. כעבור קצת למעלה מקילומטר, נזהה שביל רחב וברור (ללא כל סימון) המעפיל לעבר ממשית במעלה השלוחה משמאל לנו. נעלה בו עד לאוכף ונשלים את הקפת העיר גם ממזרח. מכאן הדרך חזרה אל הרכבים קלה ביותר – גולשים מהאוכף צפונה ובהזדמנות הראשונה נפנה שמאלה (מערבה), חזרה לעבר מגרש החניה.