מלטה: אבירים ברחובות ולטה

ולטה (Valletta), בירת מלטה, נקראת על שם האח הגדול ז'אן דה לה ולט, שהדף ב-1565 את המצור התורכי על האי. העיר, העשירה במבנים בסגנונות הבארוק והרנסאנס, שוכנת בחצי אי המוקף בחומה. אורכו של חצי האי הוא כ-900 מטר, ורוחבו – 630 מטר בלבד. הודות לממדי העיר הזעירים (567 דונם, בהשוואה ל-123,000 הדונם הכלולים בשטחה המוניציפלי של ירושלים), אפשר לערוך בה סיור רגלי בן יום אחד בלבד, ולהגיע למרבית האתרים החשובים.

הסיור בוולטה יתחיל ויסתיים בשער הכניסה לעיר, הממוקם ליד מזרקת טריטון (Tritons Fountain), בדרום-מערב העיר, בחומה הנושקת לשכנתה של ולטה, פלוריאנה. ניכנס דרך השער, ונמשיך ברחוב הראשי של העיר, הוא רחוב הרפובליקה (Triq ir-Repubblika), החוצה את ולטה לכל אורכה.

נחצה את רחוב מליטה (Triq Melita), ונבחין משמאל באכסניית פרובנס
(Auberge de Provence). הבניין המפואר נבנה ב-1574, נהרס בהפצצות של 1942 ושוחזר. כיום פועל בו המוזיאון לארכיאולוגיה, ובו בין השאר עוגנים רומיים, שמשקלו של הגדול שבהם שלושה טונות; ממצאים פרהיסטוריים, חרסים, כלי אבן, פריטים מהאתר הארכיאולוגי טרשין, ועוד. הכניסה בתשלום.

ליד האכסניה, בפינת רחוב סן ג'ון (Triq San Gwann) ורחוב הרפובליקה, נמצא מבנה הקתדרלה ומוזיאון סן ג'ון (St. Gohn's Co-Cathedral and museum). המבנה, שעוצב בסגנון הרנסאנס, תוכנן והוקם בשנים 1577-1573 על ידי האדריכל האיטלקי ג'רולמו קסר. זו היתה הכנסייה העיקרית של מסדר האבירים, ששלט במלטה. כל סנטימטר מרובע בקתדרלה הוא בבחינת יצירת אמנות, החל ברצפת השיש, דרך הפסלים ועד לציורי התקרה.

בקפלה הרביעית תלוי ציורו של קַרַאווג'ו, "סנט גֶ'רוֹם". במקום מוצגת גם יצירת המופת של הצייר, "עריפת ראשו של יוחנן המטביל". ג'רום הוא השם האנגלי להירונימוס הקדוש (420-342), מאבות הכנסייה הנוצרית. הירוניסמוס, שלמד עברית, השתקע בשנת 386 בבית לחם. הואיל והתרגום הלטיני הישן (ה-Vetus Latina), התרגום היחיד של כתבי הקודש ללטינית באותם זמנים, היה משובש, הטיל עליו האפיפיור להגיה אותו. הירונימוס הגיע למסקנה שאין ברירה אלא לתרגם את המקור העברי מחדש, וכך נולד תרגום הוולגטה.

קתדרלת סן ג'ון. כל פינה, מהרצפה ועד התקרה, היא יצירת אמנות  | צילום: Jean-Christophe Benoist, Cc-by-2.5

רחוב צרות צרורות
בהמשך רחוב הרפובליקה נמצאת כיכר המצור הגדול של התורכים (Misrah l-Assedju l-Kebir). אחרי הכיכר נפנה ימינה לרחוב סנטה לוצ'יה (Triq Santa Lucija). בפינת רחוב הסוחרים (Triq il-Merkanti) ניצב בניין עיריית ולטה (Palazzo di Citta), שהוקם במאה ה-18 ומשמש כיום כארכיון הציבורי. נמשיך צפונה ברחוב הסוחרים, ונפנה שמאלה ברחוב התיאטרון הישן (Triq it-Teatru il-Qadim). משמאל שוכנת הספרייה הלאומית של מלטה (Bibliotheca), שבה יותר מ-60,000 ספרים, כתבי יד ורשימות של האבירים.

בפינת רחוב הרפובליקה ורחוב התיאטרון הישן נמצאת כיכר הרפובליקה (Misrah ir Republika), שהיא לב העיר. הכיכר מוקפת במסעדות ובבתי קפה, ובה ניצבת אנדרטת המלכה ויקטוריה. ממשיכים צפונית-מזרחית, אל כיכר הארמון (Misrah il-Palazz). בפינתה הימנית שוכן הארמון (Il-Palazz), שהיה בעבר מקום מושבם של האחים הגדולים, ומאוחר יותר שימש כמעונו של המושל הבריטי. כיום שייך גוש הבניינים וארמון הנשק (Armoury Palace) שמאחוריו לבית הנבחרים של מלטה (המבנים המפוארים, חוץ מבית הנבחרים עצמו, פתוחים לקהל).

נמשיך צפונית-מזרחית ברחוב הרפובליקה, עד שנגיע להצטלבות עם רחוב הארכיבישוף (Triq il-Arcisqof). הפנייה הראשונה שמאלה מרחוב הארכיבישוף תביא אותנו אל הרחוב הצרה (Triq id-Dejqa) – רחוב שאינו רק צר, אלא שבעבר היה גם מועד לצרות. האבירים הצעירים נהגו לערוך בו דו קרבות, ובתקופת השלטון הבריטי הוקמו ברחוב בארים ובתי זונות. כדי להתרשם מהרחוב הארוך הזה, די ללכת לאורך גוש בניינים אחד.

בפינת רחוב התיאטרון הישן נפנה ימינה, ולאחר שנחצה את רחוב המאפייה (Triq l’Ifran) נבחין מימין בתיאטרון מנואל (Manoel Theatre). הכתובת הלטינית שמעל דלת הכניסה לתיאטרון מספרת ש"הבית הוקם כדי לבדר את בני העם". האח הגדול מנואל גה ויליֶנה הקים אותו בתחילת המאה ה-18, במימון עצמי. התיאטרון פועל גם כיום (מועדים של קונצרטים, מופעי מחול, אופרות ועוד המתקיימים בתיאטרון אפשר למצוא באתר האינטרנט). בהמשך הרחוב ניצבת הכנסייה הכרמליטית, כיפתה נוסקת לגובה של 62 מטר ואפשר להבחין בה מכל פינה בוולטה.

מבצר סן אלמו. שחזור של החיים בעבר | צילום: Mareksilarski, GNU FDL

חומה ומבצר
נרד במדרגות של רחוב המאפייה, ומימין נבחין בכנסייה האנגליקנית סן פול (San Paul). נפנה ימינה ברחוב הארכיבישוף, שיוביל אותנו אל אכסניית אַרַגוֹן (Auberge d’Aragon). נפנה מיד ברחוב המטבעה (Triq iz-Zekka), ונמשיך צפונה ברחוב בארי (Triq il-Barri), שיוביל אותנו אל אכסניית בוואריה (Auberge de Baviere). נמשיך לאורך החומה האנגלית (English Curtain), הנמצאת ממש מאחורי האכסניה, ואחר כך לצד החומה הצרפתית (French Curtain).

מעבר לחומה האנגלית, לכיוון הים, יש קטע חוף המכונה "Jews Sally Port". זהו כנראה ציון לכלא העבדים היהודי, שפעל בסמוך בעבר. בהמשך נגיע למכלול של מבצר סן אלמו (Fort Saint Elmo), שבחלקו המערבי שוכן מוזיאון המלחמה הלאומי (National War Museum), ובו מוצגים על גבורת המלטים במלחמת העולם השנייה. בין השאר מוצגים כאן מטוס חסר כנף, אחד משלושת המטוסים שהיוו את כל צי התעופה המלטי. אך הפריט הבולט ביותר הוא צלב ג'ורג', שהוענק למלטה על ידי המלך ג'ורג' השישי, לאות הערכה על גבורתם של תושבי האי.

בסמוך למוזיאון שוכן המבצר עצמו, שהוקם במאה ה-16. כיום הוא משמש כבית ספר לשוטרים, והוא סגור לציבור הרחב. נרד מהמבצר דרומה, לאורך החומה המזרחית של ולטה. ברחוב הים התיכון (il-Mediterran Triq), נמצא מרכז הוועידות הים תיכוני (Mediterranean Conference Centre). המבנה שבו שוכן המרכז שימש במקור כבית החולים של מסדר יוחנן הקדוש, וכל אבירי המסדר שירתו בו בתורנות שבועית.

הכניסה לנמל ולטה, שער הכניסה הימי של מלטה | צילום: אייסטוק

אונייה טרופה ובית סוהר
נמשיך דרומה, נעבור על פני אנדרטאות לחללי מלחמת העולם השנייה ולצד פעמון המצור, ונגיע לגני הקסרקטין התחתיים, המהווים חלק ממצודת סן כריסטופר. מעט דרומה מכאן, מתחת לחומת קסטיליה (Castille Curtain), פועל שוק דגים.

המדרגות שברחוב הארכיבישוף שמימין לנו יובילו אותנו לרחוב סן פול (Triq San Pawl). נפנה בו שמאלה. בהמשכו ניצבת כנסיית ספינתו הטרופה של סן פול (San Pawl’s Shipwreck Church), שהוקמה לציון הגעתו למלטה של שאול הטרסי בשנת 60 לספירה.

נלך ימינה ברחוב סן ג'ון, עד לפינת רחוב הסוחרים (Triq il-Merkanti). משמאל ניצבת קסטֶלניה (Castellania), מצודה שנבנתה ב-1760, ובה פסלים ותבליטים יפים. כאן פעלו בעבר בית הדין ובית הסוהר. ב-1775 דוכא מרד האבירים האיטלקיים בוולטה. הם נכלאו, ומאוחר יותר הוצגו כאן לראווה ראשיהם הכרותים. במורד הגבעה קבוע על הקיר אנקול, שהחזיק את כלוב האסירים שנגזר דינם להיכלא בו.

גני הקסרקטין. שילוב של ירק ושלווה עם שרידים עתיקים מרשימים

בהמשך ניצבת מימין כנסיית סן גֵ'יימס. ב-1663 נגנב מכנסיית סן מרי של הבאר הפתוחה (St Mary Ta’Bir Miftuh), שמדרום לוולטה, כלי הכסף, שבו נשמר לחם הקודש. האח הגדול קוטונר והאינקוויזיטור של מלטה נידו את הגנבים האלמונים, והציעו פרס על ראשיהם. כעבור שלושה ימים נמצא הכלי בכנסיית סן ג'יימס. הכל התפלאו על הגנבים, שהסתכנו ועברו דרך האבטחה הכבדה שהעיר היתה נתונה בה, כדי להחזיר את הגניבה. הסברה היתה, כי האלמונים חששו מהנידוי ומעונש המוות שהיה צפוי להם אם יילכדו, ולכן ניסו להחזיר את הגניבה.

בפינת רחוב מליטה נבחין משמאל בארמון פּריזיוֹ (Palazzo Parisio). כאן עצר נפוליאון ב-1798 לחמישה ימים, בדרכו לקרב במצרים. בני האי הסתירו מפניו כל דבר בעל ערך, שכן נפוליאון החרים את כלי הכסף והזהב שמצא והתיכם, לצורך ייצור חרבות. כיום משמש הארמון את משרד החוץ המלטי. ממול ניצבת אכסניית איטליה (Auberge d’Italie). היא נבנתה במאה ה-16, והיתה מראשוני הבניינים שהקימו האבירים בוולטה. כיום שוכן כאן בית הדואר. בפינת הרחוב נפנה שמאלה אל אכסניית קסטיליה, לאון ופורטוגל (Auberge de Castille, Leon et Portugalta), שנבנתה במאה ה-16 בנקודה הגבוהה ביותר בחצי האי.

נחזור על עקבותינו, ונבחין משמאלנו במצודת סן גֵ'יימס, שליד שער העיר. מעליה מתנשא מגדל, שבימי ראשון מתקיים למרגלותיו שוק ססגוני. נעבור לרחוב המקביל, רחוב התחנה (Triq il Mithna), ונפנה מעט שמאלה, אל מצודת סן ג'ון (St. John’s Cavalier). מאחורי המצודה משתרעים גני הסטינגס (Hastings Gardens), שמהם נשקפת תצפית מרשימה. מעט הלאה נמצא מימין השער שבו התחלנו את המסלול.