מי הדליק את האור?

שתפו:
ב-21 בדצמבר חל בחצי הצפוני של כדור הארץ היום הקצר ביותר בשנה. מרגע זה (עד 21 ביוני) מתארך משך האור ביממה. בעונה זו תרבויות עתיקות חגגו באור ואש, בחלוקת מתנות לילדים ולעניים ובארוחה חגיגית, את "הולדתה מחדש" של השמש. עץ אשוח מקושט ומואר הוא מנהג שמקורו בגרמניה. האשוח (עץ ירוק- עד), מסמל הישרדות בחורף האירופי הקשה. את האור והאש שסמלו את חגיגות החורף בתקופה העתיקה מאפיינים הקישוטים המוארים שנתלים עליו. עץ האשוח הובא לאנגליה על ידי אחד מאנשי משפחת המלוכה ונוספו לו מנהגי שירת קורלים (מזמורים) דתיים, קישוט הבית בצמח הדיבקון והענקת מתנות. גם חגים של דתות אחרות כמו הדיוואלי וחג האורים עוסקים בצורה ישירה ועקיפה בנושא האור.

התאורה החגיגית ברחובות הראשיים של ערים רבות באירופה ובעולם המערבי מעניקה השראה להתחיל שנה חדשה עם אור בעיניים ובלב. מוזיאונים, בנייני תרבות ומבנים היסטוריים מוארים בתאורה יפהפייה כדי להזכיר לנו את נכסי התרבות שבהם מתהדרת כל עיר. בתי כלבו גדולים משקיעים כספים רבים בחלונות הראווה המעוצבים והמוארים כדי למשוך אותנו פנימה… גם אלו יכולים אולי להיחשב נכסי תרבות במאה ה-21. ערים רבות מנצלות את עונת החגים ומשתמשות בטיימינג כתירוץ מבורך ליוזמות ולאירועי אמנות.

איטליה
כתוספת לתאורת החג המסורתית מציעה טורינו מנובמבר עד אמצע ינואר מסלול הליכה ייחודי שחולף בארמונות רנסנסיים, בין מיצבים זוהרים של 16 מעצבי תאורה איטלקים ובינלאומיים הפרושים ברחבי טורינו. יציאה מהבית אל החוץ והקור הופכת כך לחוויה מרגשת. בפרויקט התאורה שנקרא "luci l’artista" מתחילה טורינו כבירת האמנות העכשווית/מודרנית למצב עצמה על מפת התיירות העולמית ויש לה עוד הרבה מה להציע.
מידע נוסף: אתר לשכת התיירות של טורינו.

ארצות הברית
ערב יורד בפארקי השעשועים של דיסני בחוף המזרחי והמערבי של ארצות הברית. כולם כבר הרוסים מהתורים. המצעד המואר של הדמויות המצוירות מפיג את העייפות של המבוגרים ומשמח את הילדים. הם מתפעלים מהתהלוכה מאירת העיניים של גופי, מיקי ושלגייה. מי שצפה בתהלוכה דומה באמצע היום, ודאי מסכים שההבדל הוא כמו יום ולילה… התאורה המרהיבה אכן לוקחת אותנו לארץ האגדות.

מניפולציות של תאורה בלאס ווגאס | צילום: אירנס סקורופה


בקומה שמתחת לכניסה למלון סיזאר פאלאס בלאס ווגאס, נבנה מול (קניון) בסגנון רומאי. התאורה בקניון התת קרקעי מכתיבה לוח זמנים מיוחד. התקרה הופכת ללילה נוצץ כוכבים אחרי שקיעה כתומה יפהפייה והשחר מפציע בתכלת בהירה עד ששוב אתה משוטט באור יום מלא וחוזר חלילה. תוך חצי שעה של שיטוט בין חנויות, מזרקות ופסלים "רומאים" מתחילה ומסתיימת יממה שבדרך כלל נמשכת…24 שעות. והכל בגלל מניפולציה של תאורה.

הודו
ב-12 בנובמבר חוגגים בהודו, שאינה מקושרת דווקא לנצרות כדת הראשית, את תחילת החורף בחג הדיוואלי. ראמאינה רמה הגיבור חזר מגלות ארוכה: ניצחון הטוב על הרע והאור על החושך. בכל רחבי הודו עוטים האנשים בגדי חג, מחליפים מתנות, אוכלים ארוחה חגיגית והכל מקושט בתאורה יפהפייה (לאו דווקא "מודרנית") של פנסים ונרות.

ובחצי הכדור הדרומי, שם משטחי החלקה חורפיים, פתיתי שלג וקור אינם חלק מעסקת החבילה של חג המולד וראש השנה האזרחית, חוגגים בכל זאת דתיים וחילונים כאחד.

אוסטרליה
מגדילה לעשות מכולן סידני הרחוקה. בערב השנה החדשה, במשך שמונה דקות, "מופגז" מפרץ סידני בתצוגת זיקוקי דינור הגדולה ביותר בעולם (ב-21:00 ובחצות). פיצוי הולם על היעדר השלג שהולך ביחד עם זקנו הלבן של סנטה קלאוס ואווירת החג. בנוסף, נמל סידני והגשר מהווים מזה כמה שנים במה טבעית יפהפייה למסורת אמנותית ויזואלית של תאורה שמוצגת לקראת כל תחילת שנה חדשה.

ברזיל
בלב לגואה רודריגו דה פרייטאס (האגם) שבריו דה ז'ניירו, מוצב כל שנה מאז 1996 עץ כריסמס מסורתי בגובה 82 מטר, שזכה להיכנס לספר השיאים של גינס. אורותיו של העץ המקושט (2.8 מליון נורות) נוצצים במי האגם והכי כיף, פשוט לטייל במכנסיים קצרים וסנדלים בשבילים שסביב האגם וליהנות מהצבעוניות החגיגית. בערב השנה האזרחית הרחובות המובילים אל הים נסגרים לתנועת כלי רכב וריו הופכת למדרחוב אחד גדול שכולם זורמים בו לחגוג ליד הבמות המוזיקליות שפזורות בעיקר בחוף קופהקבנה. מוזיקה ברזילאית פופולרית, קצב שמקפיץ את הגוף, קשאסה שמסדרת את הראש ומי אוקיינוס חמימים לטבילת התרעננות. במאמר מוסגר, אולי זו בעצם החזרה הגנרלית לקראת חגיגות הקרנבל שחל בתחילת פברואר (אף הוא חג שמקורותיו פאגאניים ונוצריים). בכל מקרה, יש לברזילאים דרך טרופית נהדרת לחגוג חג מולד ושנה חדשה.

ישראל
התאורה המודרנית, שתחילתה בשיגעון של אדיסון ונורת החשמל, שינתה את כל מה שרואות העיניים בתיאטרון. השחקנים לא היו תלויים יותר בתאורת השמן, הנרות או הגז ויכלו לזוז מקדמת הבמה עמוק לתוכה, בלי שהקהל "יאבד" אותם. התפאורנים יכלו להרחיב את האפשרויות וליצור מציאות בימתית והתאורנים "הפכו" לאלוהים כשיצרו בעזרת האור את היום והלילה מחדש. בבית "דנאור – קומפיולייט" באזור התעשייה של הוד השרון, הוקם מוזיאון ייחודי וראשון מסוגו בעולם ביוזמת דני רדלר, מעצב תאורה – "מוזיאון לתאורת במה". המוזיאון מלווה את השלבים החשובים בהתפתחות תאורת הבמה מסוף תקופת הרנסנס ועד ימינו, מהנר ועד האור הנע. במות היסטוריות, פריטים אותנטיים, צבע ותנועה בחללים תיאטרוניים להמחשת כוחה של התאורה. מסע מאיר עיניים.

מסקנה – גם מי שאינו "צריך" לסמן בלוח השנה הישרדות בתנאי חורף קשים, זקוק לאור שיחמם את הנשמה, שירחיב את הלב, שיהפוך את המציאות למאירת עיניים ולו ליום אחד. ואנחנו כאן בישראל, שהיא גם ערש הנצרות, בכל זאת חוזרים אל האור הראשוני הקדום של האש וחוגגים לאור נרות את נס השמן שהספיק לשמונה ימים ונתן תקווה להמשך. איפה שלא תהיו בעולם העיקר – חג שמח עם אור ואמונה!

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: