בשנים האחרונות טיולים קולינריים הפכו לאחד הדברים הכי חמים בתחום התיירות. יש אנשים שיעשו הכל וירחיקו עד לקצות תבל כדי לטעום מנות אותנטיות של בשלנים מקומיים. הטרנד הזה אמנם לא פסח גם על טיולים בישראל, אבל בשטח מוגבל כמו שלנו, כמה כבר אפשר להיות מופתעים? איפה באמת אפשר לגלות טעמים חדשים שלא היכרנו?
זאת בדיוק הסיבה שאני אוהבת כל כך את פסטיבל האוכל הכפרי במטה יהודה, שפעם בשנה מאפשר להכיר בשלניות ובשלנים, מכל הדתות והעדות שמרכיבות את הפסיפס האנושי המקומי, ולטעום את האוכל שהם מבשלים לבני המשפחה שלהם, מאכלים שלא תמצאו בשום מסעדה טרנדית בעיר הגדולה. הפסטיבל מתקיים כל שנה באביב, כשהאזור של עמק האלה והרי ירושלים מתכסה במרבדי פריחה יפים כמו חלום, סיבה מצוינת להגיע לכאן לטיול שמשלב אוכל מגוון וטעים להפליא.
בשנת 2020, שהיא גם השנה ה-20 לקיומו של הפסטיבל, האביב היה מאוד לא שגרתי כזכור. לכן, באופן יוצא דופן, פסטיבל האוכל הכפרי מתקיים השנה באוגוסט. וכיוון שכך, הפוקוס זז אל שעות אחרי הצהריים והערבים, כשפחות חם. האירוח הוא בהתאם לתו הסגול, בקבוצות קטנות ותוך אימוץ הסלוגן "מארחים בטוח באוויר הפתוח" – על מרפסות, בחצרות הבתים ובגינות.
לקראת הפסטיבל, יצאנו לסיור מקדים. הנה כמה מקומות שבהם גם אתם תוכלו לבקר (רבים מהם פתוחים גם במהלך השנה, בתיאום מראש). פרטים נוספים על הפסטיבל והמשתתפים בו תמצאו במסגרת בסוף הכתבה.
עין ראפה: הכי רחוק מהחומוס של השכנים
אין מטייל שלא עצר בדרך לירושלים או ממנה באבו גוש כדי לאכול חומוס, אבל הרבה פחות יודעים שבדיוק מהצד השני של כביש 1 נמצאים שני כפרים צמודים, עין נקובא ועין ראפה, ששמותיהם מרמזים על המעיינות הרבים בסביבתם והם מציעים חוויות קולינריות שונות מאוד מהחומוס של השכנים…
אנחנו התמקדנו בכפר עין ראפה, שיש בו כמה מסעדות מצוינות, לצד אירוח ביתי המאפשר להכיר מקרוב את החיים בכפר. אל שתי המסעדות הוותיקות יותר – רשטא של השף רנם ברהום ומאג'דה של מיכל ברנס ויעקב ברהום – הצטרפה לאחרונה מסעדת שנקליש, הנקראת על שם הגבינה הסורית, שמככבת בכמה מהמנות. "למדתי להכין שנקליש מסוראייה, חמותי, שהיא סורית במקור", מספרת הנא, בעלת המסעדה. את השנקליש היא מכינה במו ידיה מדי יום והגבינה המלוחה מופיעה במנות כמו סלט שנקליש וטאבון שנקליש (בצל, פטריות וגבינת שנקליש על פיתה בטאבון) ובארוחות הבוקר המושקעות.
עוד מנות נהדרות: לחמה עוורקה – קבב טלה עטוף בעלי גפן ברוטב עגבניות; קלאייה – בשר טחון עם עגבניות וטחינה; עוף בטאבון ועוד. את האוכל מומלץ ללוות במשקה היביסקוס מרענן שהנא חולטת ואל תשכחו להשאיר מקום לקינוח, בין השאר יש כאן כנאפה בגרסה קצת שונה מהמוכרת, מטבק (בקלוואה חמימה עם כדור של גלידה מחלב עיזים), ליאלי לובנאן (פודינג סולת, המוכר גם בשם לילות בירות) ועוד.
• טלפון: 072-2811738, פייסבוק
ואם הגעתכם לעין ראפה, נצלו את ההזדמנות כדי להכיר את הכפר ואת אנשיו. החיים בלבנט הוא מיזם האירוח של יסמין ומוסא. יסמין האנגליה, ששהתה שנה בישראל במסגרת לימודיה האקדמיים, למדה ערבית והתאסלמה עוד במולדתה, ואז חזרה כדי להתחתן עם מוסא, בן הכפר, ויחד הם הקימו כאן משפחה ובית. השניים מארחים בגן היפה שלהם, שמעוצב כגן אנגלי, עם מאכלים שיסמין למדה לבשל מחמותה ומנשות הכפר האחרות וסיפורים מרתקים על החיים בעין ראפה, על ההיסטוריה והתרבות המקומית ועוד. מלבד אירוח ביתי, יסמין גם מדריכה טיולים בכפר ובטבע היפהפה מסביב ובתיאום מראש אפשר לשלב בין שני הדברים.
• טלפון: 052-8283710 ,052-2878951
הקובה החלבית של לילי עזיז
לילי עזיז היתה בת שלוש כאשר משפחתה עלתה לארץ מכורדיסטן, בתחילת שנות החמישים. "עלינו לארץ בלי שום דבר, ממש חסרי כל, אפילו את הבגדים החמים השארנו מאחור כי אמרו לנו שבישראל חם", היא מספרת ותוך כדי כך בוחשת את נוזל לבן מנוקד בעשבי תיבול בסיר גדול. בידה האחת היא מרימה צלחת עמוקה, וביד השנייה מוציאה כדורי קובה לבנים מהסיר אל הצלחת ויוצקת מעליהם את הרוטב. זה המפגש הראשון שלי עם קובה חלבית, ממולאת בחמאה וצפה ברוטב שמנתי טעים להפליא. והטעם? מושלם ביום קיץ חם.
לילי מארחת בביתה לאורך כל השנה (בתיאום מראש), לרוב היא מגישה ארוחות בשריות, אבל בפסטיבל היא תגיש אוכל חלבי, כמתבקש במזג אוויר חם כל כך. בין השאר, אפשר יהיה לטעום אצלה את הקובה החלבי הנהדר, קאדה במילוי גבינות, חמוצי הבית ומנות נוספות מהמטבח הכורדי.
• רחוב הזית 164, זכריה. טלפון: 050-7380869, 02-9917379. בית שומר שבת.
איזי ריידר: אקסטרים, אבל בשקט
אחרי כל כך הרבה אוכל, ובדרך לעוד כמה וכמה מנות טעימות, צריך לחלץ עצמות. איזי ריידר עמק האלה הוא מיזם מקומי של טיולי שטח בכלים חשמליים חדשניים, מעין שילוב של קורקינט חשמלי וסגוויי, אבל עם ארבעה גלגלים וכיסא. אפשר לנסוע עם הכלי הזה, שהוא המצאה ישראלית, בדרכי עפר ובמסלולים מאתגרים באזור עמק האלה ויער בריטניה, והכל בשקט ובלי להרעיש. אחת החוויות המהנות ביותר, שמוצעת במהלך הפסטיבל, היא רכיבה בין ובתוך החממות של אוקי ממושב זכריה, שמגדל עגבניות ופלפלים בקיץ ופרחים בחורף. "זהו שטח חקלאי אמיתי, לא בשביל תיירים", הוא אומר ופורש ידיים לצדדים, אל השורות האינסופיות בחממות שלו. החוויה כוללת נסיעה ברכבי השטח החשמליים, ביקור בחממות, סיפורי חקלאות, טעימת ירקות היישר מהשיח ועוד. ובמשך כל הזמן הזה, בקדרה גדולה בלב החממה, מתבשלת שקשוקה נהדרת מירקות שנקטפו ממש כאן, סיום מושלם לטיול השטח.
באיזי ריידר אפשר לרכוב מגיל 16, ילדים מגיל שלוש ומעלה יכולים לרכוב ביחד עם הורה. בתיאום מראש.
• טלפון: 050-9919932, 050-5231231. אתר
אישלחם: סיפורו של נחתום
הפתגם הידוע אומר שאין הנחתום מעיד על עיסתו, אז אנחנו נשמח להעיד עליה. אם להגיע מיד לשורה התחתונה: הלחמים של אישלחם הם מהטובים שאכלנו, ונפלאים לא פחות מהם המאפים המתוקים והמלוחים. אישלחם (במילה אחת ובלי ה' הידיעה) הוא אייל תמיר, שהגיע לאפייה כמעט בטעות, אחרי שטעם לפני שנים אחדות קרואסון נהדר והחליט שזה מה שהוא רוצה לעשות בחיים…
כל הלחמים שהוא אופה הם לחמי מחמצת, ללא שמרים, מחומרים טבעיים בלבד. במהלך השבוע אפשר לקנות במאפייה שלו לחמים (כוסמין, כוסמין וזעתר, שיפון, פרג ואגוזי לוז ועוד), באגטים וקרואסונים. בימי שישי נוספות חלות, לחמניות ומאפים שונים. אל תמהרו לקנות וללכת, במרפסת של המאפייה, שמשקיפה לנוף מרהיב, אפשר לשבת עם קפה וקרואסון כל כך טעים, שאולי גם אתם תשקלו הסבה מקצועית…
• מושב תעוז, משק 31, טלפון: 054-8115272
על פסטיבל האוכל הכפרי"מטה יהודה הפכה למעצמה של אוכל ביתי, אוכל של מלקטים, נחתומים האופים את מטה לחמנו, יצרנים של דבש וגבינות, יין ובירה וחקלאים שמחזירים את אדמת המקום לגדולתה", אומרת אפרת אליאסף גורפינקל, תושבת האזור שהגתה את הפסטיבל לפני 20 שנה ומפיקה אותו מאז ועד היום. השנה, הפסטיבל יתקיים בין התאריכים 22-5 באוגוסט. במהלכו, עשרות בשלניות ובשלנים מקומיים יפתחו את ביתם ואת לבם בפני המבקרים, שיוכלו לטעום מאכלים מגוונים ולשמוע את סיפורי המארחים. לקראת ערב ייערכו סיורים קולינריים בין יישובי האזור. לפרטים על הפסטיבל ועל המשתתפים בו לחצו כאן. |