"לצערי, בברצלונה מדברים ספרדית, לא קטלאנית", אמרה קטי, בעלת הבית שבו התגוררנו בשהותנו בקטלוניה, והכריזה: "אנחנו קטלאנים המדברים בשפתנו וגאים בה ובתרבות שלנו". ואני חשבתי לתומי שברצלונה היא מרכז התרבות הקטלאנית. אל הבית של קטי הגענו אחרי שהות של חמישה ימים בצד הצרפתי של מזרח הפירנאים, כדי להמשיך את הטיול באזור הקטאלני – אלא שהפעם מן הצד הספרדי של הרכס. הבית שלה נמצא בכפר קטן בשם לה פונטטה (La Fonteta), לא רחוק מג'ירונה (Girona), העיר הגדולה באזור. מיד כשהגענו לשם נתקלנו בלאומיות הקטלאנית, והיא נראתה בולטת בצד הספרדי הרבה יותר מאשר באחיו הצרפתי. הדגלים, השפה, החמור – סמל קטלאני אופייני שמופיע על סטיקרים ברבות מן המכוניות – וגם דברים שאמרו לי המקומיים, כל אלה שכנעו אותי שלפחות מבחינה תרבותית, ספרד נהדפה מחבל ארץ זה. לשכת מידע בפלמוס נמצאת ב-Paseo del Mar, טלפון: 34-972-600550 למחרת נסענו אל ג'ירונה, עיר המחוז הגדולה. אבל לפני שיצאנו לדרך, עצרנו מוקדם בבוקר בבר לה מורנטה (La Moreneta) שנמצא בין לה ביסבל (La Bisbal) ופונטטה. מרתה, הרוח החיה של המקום, מגישה שתייה ומזון קל לחקלאים, לשוטרים ולעובדי חברת החשמל שעוברים בבר מדי בוקר לפתוח בו את היום. כאן שתיתי לראשונה קוֹרְטָדוֹס, קפה חזק וטעים במיוחד שמוגש עם הרבה חלב.
הבית של הרמב"ן כשעומדים בשעריו של המבנה (הנקרא גם בית יצחק סגי נהור) לא רואים את ייחודו, אך בפנים זהו מבנה אדריכלי מעניין, ובו עליות, ירידות ויציאה לחצר מרכזית יפה מעוטרת בצמחייה ופתוחה לשמים, שברצפתה מצויר מגן דוד גדול. במקום יש גם אוסף מרשים של מצבות עם כתובות יהודיות. מרכז בונסטרוק ספורטה, כתובת: C/ Força 8, טלפון: 34-972-216761 בחלק העתיק של העיר, בכיכר Plaça de la Catedral, נמצאת הקתדרלה ובה יצירות אמנות יפות, בהן שטיח קיר עם רקמה מעודנת להפליא המתארת את הבריאה. היצירה מוצגת בתאורה מיסטית שגרמה לי לתחושה של ניתוק מהעולם. לפי התכנון היינו אמורים לבקר בג'ירונה רק שעתיים-שלוש ולברוח חזרה אל הטבע, אבל נשאבנו לאווירה המיוחדת של העיר, ובסופו של דבר בילינו בה יום שלם. מצד אחד זו עיר עתיקה (ואני מת על ערים עתיקות), מצד שני זו עיר חיה ונושמת ומלאת חיים, עם מדרחוב, ילדים, חנויות מלאות כל טוב ומזנונים עשירים. פינה מתוקה שאהבתי היא חנות השוקולד המסוגננת גלוקי (Gluki) ברחוב סנטה קלרה (Santa Clara 44), המציעה מיני שוקולדים מצוינים במחירים לא גבוהים – מקום מעולה להצטייד בו במתנות הביתה ובתענוגות קטנים להמשך הדרך. טיפ קטן בעניין אוכל: המסעדות, בעיקר בערים, יקרות להחריד. אבל כמו בכל ספרד, גם בקטלוניה פזורים ברים רבים, ובהם מצאנו ארוחות קלות וזולות – טוסטים מלחם לבן טרי שלידם מונחות עגבניות טריות ובקבוק יין מקומי. לפי המנהג הקטלאני מורחים את העגבניות במשיכות קלות על הלחם הקלוי, כבסיס לגבינה או לבשר שיבואו אחר כך. קצת מלח ופלפל שחור, וקיבלתם מעדן.
אומרים שהיה פה שמח בבסאלו יש גם מקווה ששימש את היהודים בימי קדם. 36 מדרגות מוליכות אליו, ותקרתו קמורה. מן הרחבה הסמוכה למקווה יש תצפית נאה על הגשר ועל נהר פלובייה (Fluvià). יום לפני שהגענו אל בסאלו נסענו לברצלונה להשתתף בחג הלאומי הקטלאני לה מרסה (La Merce) המתקיים בסוף השבוע האחרון של ספטמבר. חגגנו שם עם המון רב, אולי רב מדי. כשהגענו לבסאלו, העיירה היתה מעוטרת עדיין בדגלי קטלוניה, זכר לחגיגות האתמול. לו ידענו שחוגגים את החג גם בעיירות הקטנות כדוגמת העיירה בסאלו, היינו מעדיפים להישאר בהן; מן הסתם קל יותר להגיע בהן קרוב אל הריקודים, אל המופעים, אל הדוכנים ואל מגדלי האנשים המטפסים זה על זה כמנהג הקטלאנים בזמנים של שמחה. אנחנו בבסאלו ראינו רק את האפטר פארטי. נראה שהיה פה שמח.
בין הרים ובין כפרים מאולוט המשכנו בנסיעה לעיירה שונה ממנה, חביבה ומנומנמת, סנט ז'ואן דה לס אבדסס (Sant Joan de les Abadesses). הכנסייה הרומנסקית שלה ידועה בעבודות אמנות ייחודיות, ובעיקר בפסל העץ "ההורדה מן הצלב". שעה הספיקה לנו לסייר ברחובותיה, להלך על הגשר היפה שעובר מעל לנהר טר (Ter) ולהשקיף בניחותא על החלקות החקלאיות שלרגליו. מכאן המשכנו לריפול (Ripoll), עיירה שייחודה במנזר הבנדיקטיני שנמצא בכיכר .Plaça Abat Oliba. את המנזר בנה רוזן ברצלונה במאה התשיעית לספירה כפנתיאון למלכים ולאצילים מן האזור. הכנסייה העומדת שם היום נבנתה במאה ה-19 במתכונת הכנסייה הקדומה. השריד המקורי היחיד מן המנזר החשוב הוא שער הכנסייה. השער מתוארך למאה ה-12, וקבועים בו תבליטים נאים ששיני הזמן ניכרות בהם. כדי להבין מה רואים בהם אפשר להיעזר במדריך מישלן ספרד המפרט את כל חלקי התבליט, ובעזרתו ההתבוננות נעשית משעשעת ומחכימה. חלקים רבים מהתבליט מוקדשים לתנ"ך, למשל ליציאת מצרים ולסיפורי דוד ושלמה. מריפול המשכנו בדרכנו דרך אזור מיוער ונפלא, וחלפנו על פני העיירה קמפרודון (Camprodon). העיירה יושבת על מפגש הנהרות ריטורט (Ritort) וטר, ובלטו בה הבתים הצבעוניים והגשר הקשתי היפה. ברווזים שטו בנהר, וילדים האכילו אותם. הדרך המשיכה ולקחה אותנו אל הכפר בג'ט (Beget). הכביש אל הכפר מפותל, לעתים צר מאוד, מפחיד אפילו לנוכח התהום שנפערה לרגלינו, ובשילוב עם מראות הנוף ההררי והמיוער היה אזור זה לאחד מהיפים שראינו. בקצה הכביש היה מונח הכפר הקטן, יושב בעמק ומוקף נוף ירוק, ובו בתי אבן בעלי גגות רעפים. כנסיית הכפר הרומנסקית בנויה בסגנון מלא קסם ולא מצועצע. היא והגשר הקטן שמעל לנהר מוסיפים לכפר חן רב. בדרך חזרה, מרחק קילומטרים אחדים, עצרנו לצד הכנסייה ברוקברונה (Rocabruna). בסביבתה מצאנו שיחי פטל עמוסים בפרי עסיסי. בסוף ספטמבר היו פירות הפטל אדומים, שחורים כמעט, וטעמם טעם גן עדן. עונה מומלצת לטיול: אביב וסתיו, אם כי בשל הקרבה לחוף גם בקיץ נעים. |
