מדגסקר: יחידים במינם

מרקו פולו סיפר כי במדגסקר יש עוף ענק, שיכול לשאת פיל ברגליו. הוא הגזים קצת. עוף הפיל (Aepyornis maximus), העוף הגדול ביותר בעולם, שהגיע למשקל 450 קילוגרם, חי אמנם בעבר במדגסקר, אך הוא היה עוף קרקע, בדומה ליען. הוא לא היה מסוגל לעוף, וגם פילים לא היו מעולם במדגסקר. יחד עם זאת, לא חסרים שם בעלי חיים שמציתים את הדמיון ומספקים חומר טוב לאגדות.

קחו, למשל, את האַי־אַי (Daubentonia madagascariensis). שנים רבות חלמתי לפגוש אי־אי פנים אל פנים. לא רק בגלל שמו המשעשע או מראהו שלא דומה לשום דבר אחר בעולם (אוזניים ענקיות, פרצוף מחודד, עיניים גדולות, זנב ארוך וסמיך), לא רק משום יכולתו לפצח אגוז קוקוס באמצעות שיניו הענקיות, וגם לא רק בשל האתגר שהציב לחוקרים שבמשך שנים רבות לא ידעו לאיזו קבוצה לשייך אותו, עד שלבסוף קבעו שהוא שייך ללֶמוּרים, אם כי כמשפחה נפרדת, שבה רק מין אחד, האי־אי. רציתי לפגוש את האי־אי בעיקר בגלל… האצבע. לאי־אי יש אצבע אמצעית דקיקה בגפיים הקדמיות, שבה הוא משתמש כסטטוסקופ (כדי לחוש היכן מסתובב זחל בתוך העץ), כמקל (שבו הוא נוקש קלות על גזעים מתים וגורם לזחלים לזוז בתוכם) וכחכה (כדי לדוג את הציד העסיסי).

לקריאה נוספת:

• מדריך מסע אחר למדגסקר
• מידע שימושי למדגסקר
• מערב מדגסקר – סיור מקיף
• מזרח מדגסקר – סיור מקיף
• דרום מדגסקר – סיור מקיף

במדגסקר יש גם זיקיות ענק וזיקיות בגודל של גפרור, לֶמוּרים השוקלים שבעה קילוגרמים ולמורים שמשקלם המקסימלי הוא 30 גרם, ועוד מאות מינים של בעלי חיים שונים ומשונים אשר חיים רק שם. אפילו מוצאם של עצי הבאובב הוא באי.

אי־אי צעיר. האצבע האמצעית הדקיקה משתמשת אותו להשגת זחלים עסיסיים | הצילום באדיבות Bristol Zoo Gardens

גן העדן הופך לשדה קטל

מדגסקר, האי הרביעי בגודלו בעולם, משתרעת על כ־600 אלף קילומטרים רבועים (כמעט פי 30 משטחה של ישראל). לפני כ־165 מיליון שנה התנתקה מדגסקר מחופי אפריקה והחלה בנדידה איטית, עד למקומה כיום, כ־400 קילומטרים מזרחית לחופי מוזמביק. יותר מ־100 מיליון שנה לאחר מכן הגיעו לאי, אולי על גבי רפסודה טבעית שנסחפה מחופי מזרח אפריקה, נציגי סדרת הטורפים והפרימטים (קוֹפָאִים).

עקב הניתוק מהיבשת ובזכות מגוון תנאי השטח והאקלים באי – מיערות גשם טרופיים, דרך רמה המתנשאת לגובה של יותר מ־2,800 מטרים ועד לאזורים חצי מדבריים – התפתח עולם חי עשיר ומיוחד, שהיה עד לפני כ־1,500 שנה מעין גן עדן ביולוגי. אבל אז הגיע לשם האדם. תחילה מדרום־מזרח אסיה (פולינזיה, מלזיה, אינדונסיה), אחר כך מחופי אפריקה, ומשנת 1500 גם מאירופה (קודם הפורטוגלים, ואחריהם האנגלים והצרפתים). תוך זמן קצר למדו הצליחו בני האדם להפוך את גן העדן הזה לשדה קטל עבור בעלי החיים. היערות באי הושמדו כמעט לחלוטין, וכיום נותרו בו פחות מעשרה אחוזים מיערות הגשם. כל בעלי החיים הגדולים נעלמו, בהם 15 מתוך 32 מיני למורים (שהגדול בהם היה בממדים של גורילה), היפופוטם גמדי (Choeropsis liberiensis), שני מינים של צַבֵּי יבשה ענקיים וגם שישה מינים של עופות קרקע, בהם עוף הפיל (שעדיין אפשר למצוא באי שרידי ביצים שלו ואף ביצים שלמות).

סרטון – משפחת בולוטין במסע אחרי הלמורים במדגסקר

ובכל זאת, למרות פגיעת האדם, מדגסקר היא גן עדן בכל הקשור לחי ולצומח. 97 אחוזים מבעלי החיים במדגסקר הם אנדמיים, כלומר ייחודיים למקום. המפורסמים שבהם שייכים לתת־סדרה אחת של סדרת הפרימטים, הלמורים, שמיופיים אפשר להתרשם בשמורות הטבע הרבות שבאי: למורים ליליים וכאלה שפעילים ביום; למורי במבוק (Hapalemur simus ו-Hapalemur aureus) נדירים הניזונים בעיקר מעלי במבוק, ושבקיבתם יש חיידקים סימביוטיים המסייעים להם בעיכול העלים; למורים שחורים (Eulemur macaco); למור הכתר (Eulemur coronatus) היפהפה, שלמד שבשמורה אין צורך לחשוש מבני אדם, והוא מתקרב באצילות כדי לקבל חתיכת בננה מהמבקרים, ולמור קטה (Lemur catta), שבחברה שבה הוא חי הנקבה היא הדומיננטית.

זיקית במדגסקר. מגוון עצום של זיקיות בגדלים שונים | צילום: אוקסנה בריגדירובה

שירת הלמור

אחד המינים באי הוא הפרימט הקטן ביותר בעולם – הלמור העכברי הננסי (Microcebus myoxinus), אשר התגלה מחדש רק ב־1992, לאחר שחשבו שנכחד, ומשקלו 30 גרם בלבד. להבדיל, חי באי האינדרי (Indri indri), הלמור הגדול ביותר בעולם, אשר נוהג לשיר בכל בוקר. את האינדרי אפשר למצוא על צמרות העצים, פרוותו צמרירית בצבעי שחור־לבן ועיניו חודרות ונראות כשני פנסים. למשפחה של האינדרי יש טריטוריה גדולה מדי לשמירה באמצעות ריח, ולכן הם נעזרים גם בתקשורת הזִמרה. כל משפחה מכריזה בבוקר על הטריטוריה שלה, והמשפחה שממול עונה לה. השירה מזכירה מעין סירנה בסולמות משתנים ונשמעת למרחק של עד חמישה קילומטרים.

למעט בשמורות, ניצודים הלמורים על ידי תושבי האי, למרות חוקים האוסרים זאת. גורלו של האי־אי עגום במיוחד: הוא נחשב למביא מזל רע, ומי שנתקל בו חייב להרוג אותו. אך מסע ייסוריו לא מסתיים בכך. התושבים מעדיפים כי גם הגווייה לא תישאר ליד הבתים ומעבירים אותה לכפר הבא, וכך היא מטולטלת ממקום למקום. לא ברור כמה אי־אי נשארו במדגסקר, אבל מעריכים כי מספרם נמוך.

ובכל זאת, יש גם מקום לאופטימיות. בשמורת פרינה (Périnet), אולי השמורה המתוירת ביותר באי, זכינו לראות כיצד עולם החי של מדגסקר מתאושש מאלף שנים של הכחדה אינטנסיבית. גור קטן נולד לאחת ממשפחות האינדרי בשמורה, ונראה היה כי הוא מרגיש בטוח, צמוד לבטן אמו, מול בני האדם שהביטו בו.